יובל סגל מזמין אתכם לזוז

בגיל 33 יובל סגל מחזיק במספר תארים לא מבוטל: תסריטאי, שחקן דיבוב ("החבובות"), טלוויזיה ("הפיג'מות"), קולנוע ("אור") ותיאטרון. אולם, נראה שהבמה עדיין מצליחה להעמיד בפני סגל אתגרים חדשים. 

בימים אלו הוא משחק בהצגות "מקבת" מאת ויליאם שייקספיר ו"סטמפניו" שכתבה עדנה מזי"א על פי שלום עליכם וביימה יחד עם יחזקאל לזרוב. הצגות אלו דורשות ממנו להפגין מיומנויות רבות: הבעת רגשות דרך ברדס ומסכה, גילום של שתי דמויות באותו המחזה ומשחק בתנועה. 

נראה שהתיאטרון חושף אותך לחוויות שונות מהופעה על המסך.
"אדוארד אלבי, שכתב את 'מי מפחד מווירג'יניה וולף', אמר שההבדל המרכזי בין תיאטרון לבין קולנוע וטלוויזיה זה ששם הכל כבר קרה ובתיאטרון זה קורה עכשיו," הוא מסביר על ההבדל בין המדיומים. "לדעתי החוויה המרכזית שמבדילה את התיאטרון מללכת לראות סרט, היא שיש לך את האפשרות לחוות את החוויה עכשיו, יחד עם השחקנים ולכן בכל פעם החוויה היא אחרת. בקולנוע וטלוויזיה ברגע שאמרו 'קאט' הכל כבר קרה. כשהתיאטרון עובד כמו שצריך החוויה הרבה יותר קולקטיבית, חברתית ועוצמתית."

ואיך ההרגשה לשחק בהצגה שממקדת תנועה ותזוזה?
"אני מת על תנועה, אני מאוד אוהב לזוז. רק כשלמדתי משחק גיליתי שזה משהו שאני אוהב לעשות. האינטרפרטציה התנועתית של הכליזמרים ב'סטמפניו' והסצנות המרכזיות שמתבטאות בעיקר במחול, זה דבר שמדליק אותי מאוד. זה מרגיש לי ניצול נכון של כלי שלאו דווקא מנוצל בתיאטרון 'קונבנציונלי'. דווקא פה, בתיאטרון הסיפורי והיידישאי, אני חושב שהשילוב היה מאוד נכון. מאוד התרגשתי מזה."

דבר נוסף שמרגש את סגל הוא ההשתתפות במחזה שייקספרי. ההצגה "מקבת" שביים עמרי ניצן (המחזיק בשיא ישראלי בבימוי מחזות שייקספיריים), מספרת על מסע הרצח של מקבת (מגולם על-ידי גיל פרנק) בדרך אל ובמטרה לשמר את שלטונו בסקוטלנד. בהצגה, יובל משחק את דונלביין, בנו של דאנקן מלך סקוטלנד. באותה ההצגה הוא מגלם דמות שנייה, שונה לחלוטין: רוצח שכיר בשירותו של מקבת.

יש משהו אחר במשחק במחזה שייקספירי?
"כן ולא. מצד אחד כשאומרים 'שייקספיר', גם כשחקן וגם כצופה, אתה אומר 'וואו, שייקספיר זה אומר קלאסי, זה אומר שפה גבוהה, רגעים דרמטיים חזקים'. מצד שני, יש משהו מאוד פשוט בשייקספיר. מה שכל כך גאוני בו  זה שהוא באמת כתב כדי לשרת את השחקן. אז נכון שמצד אחד ללכת ולגעת בחומרים של שייקספיר יכול להיות מבהיל, אבל מצד שני יש בזה משהו אוניברסלי, שהופך את זה ליותר קל".

איך הייתה העבודה עם הבמאי עמרי ניצן?
"זו הייתה הפעם הראשונה שעבדתי עם עמרי. רוב הסצנות שלי הן יחד עם ערן מור. אנחנו משחקים גם את הנסיכים, מלקולם ודונלביין, וגם את שני הרוצחים. זו הייתה עבודה של שלישייה, עמרי-ערן-יובל. הרגשתי בעבודה עם עמרי שהוא מגיע עם ארסנל של רעיונות, כמו שק מלא צעצועים, ובכל פעם שולפים רעיון-צעצוע אחר ומשחקים ובודקים אותו. עבודה יצירתית מאוד."

איך ההרגשה לשחק שתי דמויות כל כך רחוקות זו מזו?
"מדהימה. הלוואי ויהיו לי הרבה יותר משתי דמויות בהצגה אחת, זה הכי כיף בעולם."

בתפקידם כרוצחים, יובל וערן מור משחקים בפנים מכוסות, בין אם על-ידי ברדסים ובין אם על-ידי מסיכות. דבר שדורש מהם להשתמש בגופם כדי להביע רגשות.

איזה אפקט יש למשחק עם פנים מוסתרות?
"ברגע שמסתירים לך את הפנים הגוף מתחיל לזוז. אנחנו אמנם לא זזים יותר מדי, כי אנחנו עדיין רוצחים בעולם ריאליסטי, זה לא הופך למשהו קרקסי, אבל התנועה הופכת לגדולה יותר, תנועות הידיים מדויקות יותר והגוף מתחיל לעבוד, אפילו אם לא במודע. אני מת על זה, עבודה עם מסכות היא דבר אדיר, במיוחד פה, כשאני גם עם ברדס וגם עם מסכה. האמת? חבל שלדונלביין יש רק משקפיים."



יובל מקבל פרס עובד מצטיין של הקאמרייובל סגל וערן מור בהצגה סטמפניויובל סגל ב"מקבת" (צילום: שמחה ברבירו)
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים