גרסת השחקן – יוסי גרבר

אני – מקווה שקודם כל בן-אדם.

אבל אני גם – שחקן.

ידעתי שאני שחקן כש... – ראיתי בגיל שש או שבע הצגה בתיאטרון המטאטא, הוריי לקחו אותי כילד יחד איתם לתיאטרון. זה היה בתקופת מלחמת העולם השנייה. אני לא זוכר איזו הצגה ראיתי, אבל כשהמסך נפתח זה היה קסם בשבילי מה שקרה שם, השירים והמערכונים, ואמרתי "וואו, ככה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדול".

תחנות בימתיות – כילד בגיל 12 כבר שיחקתי בתיאטרון האוהל ובתיאטרון הילדים במתנו שהיה ליד תיאטרון האוהל. באותו זמן כבר השתתפתי בתפקידי רדיו של קול ירושלים המנדטורי באולפן התל-אביבי שלהם. כשקמה המדינה, התחלתי ללמוד בתיכון חדש בחוג דרמטי של ניסן נתיב, שמו היה אז נוטוביץ'. עשינו אז הצגות גדולות, זה היה הפאר של התיכון. בצבא למדתי בסטודיו שהקים ניסן נתיב, אז זה עוד לא היה בית ספר, הלכתי לשיעורים של המבקר ד"ר חיים גמזו באוניברסיטה לעם, והשתתפתי בתפקידי רדיו של קול ישראל. לקראת סוף הצבא החתימו אותי בקאמרי. שיחקתי ב"נסאר א-דין" תפקידים קטנים והתחלתי חזרות על הצגות שהעיפו אותי מהן, אמרו כי אני לא טוב, ופיטרו אותי מהתיאטרון. אז שיחקתי בתיאטרון האוהל וגם בהבימה וגם שם פיטרו אותי. אז החלטתי לנסוע לאנגליה ללמוד משחק. שילמתי בכסף שחסכתי ולמדתי ב-RADA, האקדמיה המלכותית לדרמה. למדתי, קיבלתי מלגה ותעודת כבוד. עבדתי במחלקה העברית של ה-BBC, חצי שעה ביום, כל הזמן עבדתי ברדיו. חזרתי ארצה וקראו לי לקאמרי בחזרה. שיחקתי ב"רומיאו ויוליה". אחר כך היה מרד נגד יוסף מילוא בקאמרי והעיפו אותו וגם העיפו אותי. התייאשתי והייתי דייל ארבע שנים באל-על, ומנהל RADA כעס מאוד שאני לא משחק. הוא סידר לי פגישה עם במאי של תיאטרון אנגלי בדרום אפריקה, אז עזבתי את אל-על ושיחקתי בדרום אפריקה שנתיים. ההצלחה הייתה כנראה גדולה, כי כתבו על זה בעיתונים בארץ, וקראו לי לחזור ארצה. החלטתי לשחק בתיאטרון חיפה שהיה אז חדש. יוסף מילוא הזמין אותי ושלח לי מברק לדרום אפריקה. אחרי שנה וחצי בערך הקאמרי הציע לי שוב, והלכתי לשם. אחרי ששיחקתי שנה בקאמרי גיורא גודיק הציע לי להיות המלך ב"המלך ואני" בתיאטרון שלו. בקאמרי מאוד כעסו על זה ואמרו שלא יקבלו אותי אצלם. אצל גודיק שיחקתי ב"המלך ואני" וב"איש למנשה". תיאטרון חיפה הציע לי לחזור, ועשיתי שם שני תפקידים גדולים ראשיים, ואז הקאמרי הציע לי שוב לחזור. באיזשהו שלב לקחתי משם חופשה ללא תשלום, והקמתי יחד עם אריק סמית' את "תיאטרון הבובות של אריק סמית'" ונסענו עם התיאטרון לדרום אפריקה לשנה. אחרי זה שוב חזרתי לקאמרי ומאז אני שם. כל הזמן הזה גם הייתי ברדיו. גם השתתפתי בסדרה "גולדה", שיחקתי בה את משה דיין. תמיד עשיתי דברים מהצד: תיאטרון בובות, רדיו, סרטים וסדרות. אני כל הזמן רואה בטלוויזיה סרטים שהשתתפתי בהם פעם ואני אפילו לא זוכר שעשיתי את זה.

היום על הבמה – "ריצ'רד השני", "ריצ'רד השלישי", "איש קטן – מה עכשיו?", "משפחה חמה" ועד לפני זמן קצר "המלט".

השראות תיאטרליות – היה לי מזל שהייתי שלוש שנים באנגליה וראיתי הרבה מאוד שחקנים במיטבם ובצעירותם, שחקנים כמו לורנס אוליבייה, ג'ון גילגוד, אלק גינס, כל החבורה הידועה הזו, הם מאוד השפיעו עליי. גם בית הספר האנגלי מאוד השפיע עליי. הושפעתי מאוד מהתיאטרון האנגלי. בארץ מי שמאוד השפיעו עליי היו שחקנים כמו מאיר מרגלית, אהרון מסקין, רפאל קלצ'קין, אברהם בן-יוסף ואברהם חלפי.

תפקיד נחשק – מה שרציתי לשחק קיבלתי. רציתי לשחק את שיילוק ב"הסוחר מוונציה" וקיבלתי אותו, שיחקתי אותו ב-RADA. אין לי ממש תפקיד נחשק. מאשימים אותי שאין לי אמביציה. לא אכפת לי אם התפקיד גדול או קטן, העיקר שיהיה טוב.

כשיורד המסך – אני יושב עם חברים שאני משחק איתם בהצגה, לרוב אם ההצגה רצה הרבה אז הם חברים. ואז אני מגיע הביתה ולוקח לי הרבה זמן להירדם, אז אני קורא, רואה טלוויזיה, עובר על הדואר, בודק את האימייל, יש גם הרבה אנשים שמבקרים אותי. אני יוצא הרבה, אוהב לשבת בפאב או משהו כזה.

מוטו לבמה – זה מקצוע קשה אבל מאוד מספק: יש הרבה אכזבות אך הרגעים המספקים של אושר מכסים על האכזבות. אל תלכו למשחק אם אתם מרגישים שאתם יכולים בלעדיו, כי זה לא מקצוע אלא דרך חיים. עשו זאת בשמחה, באהבה, בהתמדה, באמונה.

אמונות טפלות – היו ונעלמו. היה לי נוהג להיכנס עם רגל ימין לבמה והיה לי מנהג להכות על עץ, מנהג שכנראה אימצתי באנגליה, אבל עם הזמן כל זה היטשטש.

יש תובנות על התיאטרון בגיל 80?
אני חושב שהעולם של האשליות משאיר אותך ילד. רק ילד יכול לרכב על מטאטא ולומר שזה סוס, ורק שחקן יכול לרכב על פיסת עץ ולהגיד שהוא על סוס. זה משאיר אותך ילד. אני חייב לומר שככל שאתה משחק יותר אתה מרגיש שאתה יודע פחות. מה שלא עבר לי עם השנים זה ההתרגשות והאהבה למקצוע ולקהל.



יוסי גרבר, איתי טיראן וגיא אלון. ריצ'רד השלישי, הקאמרי [צילום: דניאל קמינסקי]משפחה חמהיוסי גרבר, צילום: ז'ראר אלון
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים