ריאיון עם יוסי קאנץ


ההצגה "הסלבריטאים" – שכתב טוביה ציפין וביים שלמה וישינסקי – מספרת על חזי (וישינסקי), שחקן ששיאו מאחוריו ובהתאם לכך לא מצליח לקבל תפקידים, המגלה כי בתו (דנה וישינסקי) רוצה להעביר אותו לגור אצלה. בהצגה תוכלו למצוא גם את יוסי קאנץ, המגלם את חיים פלשטיין, חברו של חזי.

מה קורה בהצגה מבחינת הדמות שלך?
"ידידות של 40 שנה בין שני שחקנים ותיקים שמחכים לתפקידים וזה לא מתממש וכשאחד מהם זוכה העלילה מסתבכת עד כדי ניסיון רצח מדומה."

קצת קיצוני, לא?
"כמובן, כל המצבים הם גרוטסקיים ונונסנסיים. אנחנו מציירים תמונה עצובה ובלתי נסבלת, אבל אנחנו עושים את זה בקריצה, שהיא הנונסנס."

איזו תמונה עצובה יש פה?
"מישהו מהתנועות הפשיסטיות המקוריות, כשהגיע לסוף דרכו בשנות ה-90, אמר שהוא מאושר לראות שהאידיאולוגיות הפשיסטיות חזרו: היפה מנצח את המכוער, העשיר את העני, הבריא את החולה, הצעיר את הזקן. אנחנו היום חיים בעולם של קפיטליזם חזירי שממשיך עם התורות הפשיסטיות של האדרת היופי, העושר וההצלחה. היום, כשאתה עובר את גיל 40 אתה כבר זקן, זניח ולא מעניין. אני למשל לפני כמה שנים עשיתי דיבוב לדמות הראשית בסרט 'למעלה', שבאנגלית עשה אותו אדוארד אסנר. זו הייתה עבודה נהדרת. בכל השפות הביאו לתפקיד את גדולי השחקנים, והדיבוב של הסרט הזה זכה לציון לשבח באוסקר, אבל מישהו יודע על זה? לא, כי זה לא סקסי, זה לא מעניין. אומרים שהעולם שייך לצעירים. גם כשאני הייתי צעיר העולם היה שייך לצעירים, אבל נתנו כבוד וחשיפה גם למבוגרים. בארץ כמעט שלא מוצגים מחזות עם שחקנים מבוגרים, וזה גורם לי לבכות. זה לא בכי ונהי, עשיתי קריירה מאוד יפה, יש הערכה אליי, טוב לי בתיאטרון, אבל זה המצב."

יש בהצגה גם שיקוף של חיי המבוגרים?
"כשהתחלנו לעבוד, ניתחנו כל מילה ומשפט כדי לדייק אותם ולא לשפוך מילים, בגלל שמדובר פחות במילים ויותר במצבים. יש פה מצב של שני חברים שנפגשים ארבעים שנה ומעלים זיכרונות. ברובד השני, זה מה שהשחקנים מפסידים בחיי המשפחה שלהם. אני למשל כמעט לא הגעתי לחתונה של הבת שלי, וזה ישנו במחזה – הבת של חזי שואלת אותו אם הוא זוכר את השמות של הנכדים שלו. למעשה חיינו מתומצתים למשך העלילה של המחזה, ערב-ערב אנו עולים על הבמה, 'נולדים' בה ו'מתים' בה, וכשיורדים ממנה חוזרים אל תוך האופל. כמובן, יש בזה חוויה מכוננת, זה לא שלילי, כי אני הרי לא יכול בלי זה, אני מכור."

איך כל זה הוביל ללידתה של ההצגה?
"עולם השחקן הוא כל כך עשיר, מלא תהפוכות ודרמטי, אז למה לא לכתוב מחזה על החיים המיוחדים הללו? אבל מחזה שלא מספר סיפור, אלא מצייר צללים, אורות וצבעים שבדרך כלל לא מעלים על הבמות. כמובן, זו הרפתקה מסוכנת כי אנו צועדים אל הלא נודע. הפעם זה הצליח כי הקהל התמוגג. בשלב מסוים השחקן ששי סעד הפגיש אותנו עם המחזאי את טוביה ציפין, מורה לביולוגיה בבאר-שבע, שגם כותב דיאלוגים יפה מאוד. ישבנו איתו חבורה של שחקנים וגלגלנו רעיונות. שנתיים ימים צחקנו, בכינו, חרשנו והתווכחנו. תיאטרון הקאמרי פתח במה בפני החוויה הזו. בהתחלה רצינו לקרוא לזה 'VIP'. אני הצעתי לקרוא לזה 'סלב', ובסוף החליטו לקרוא לזה 'הסלבריטאים'."

את יוסי תוכלו למצוא משחק גם ב"אשכבה", "ריצ'רד השלישי" ובקרוב ב"אלקטרה". הצגה נוספת היא "אמא קוראז'" שכתב ברטולט ברכט וביים אודי בן-משה, המספרת על קוראז', סוחרת ממולחת המנסה לעשות רווח מהמלחמה, אך לא מצליחה לברוח מהחובה לתת משהו למלחמה בחזרה.

"נכנסתי להצגה מתוך אהבה לבמאי," הוא מספר. "אני אומר שם כמה משפטים, ונוח לי עם זה וטוב לי שם. אני מאוד את מעריך את אודי, וכל מה שהוא ביקש – עשיתי."

נראה שאתה אוהב לגרום לקהל לחשוב.
"אני לא מתייחס ליושבים באולם כאל קהל, אלא כאל צלע נוספת ביצירה. אני לא מורם מהם, למרות שיש את העניין של קדושת הבמה. לכן, בסופו של דבר, אני רוצה שהצופים ילכו הביתה ויחשבו על מה שהם ראו, על גורלם, משפחתם, מדינתם, על העולם בו הם חיים. זאת החוויה האמנותית לדעתי, ולאו דווקא חוויה של עינוגים ובידור. אני לא רוצה לחיות בחברה הזאת, שנעשית אנוכית, חסרת לב וזונחת את החלש לאנחות, ובוודאי שאיני רוצה שילדיי ונכדיי יחיו בה."

לעמוד ההצגה "הסלבריטאים"



ההצגה "הסלבריטאים" בתיאטרון הקאמרייוסי קאנץיוסי גרבר, יוסי קאנץ ותיקי דיין. צילום: יוסי צבקר
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים