משך ההצגה: 100 דקות


לרכישת כרטיסים, בחרו תאריך:

הרטיטי את ליבי

מחזאי: חנוך לוין
כוראוגרפיה: ארז שפריר
תלבושות: עפרה קונפינו
מוסיקה: קרן פלס

תקציר

מוצ"ש הוא הערב בו נוהג גיבור המחזה למקה לפקוד את אהובתו, הזמרת לללה, שבגלל יבלת איומה על רגלה אינה יכולה להגיע לטונים הנמוכים. כעבור שבוע הוא מוצא שם לתדהמתו מחזר צרפתי, שאהובתו מתרצת אותו כפדיקוריסט. גם את המחזרים האחרים - - האיטלקי, הספרדי, הטורקי, היוגוסלבי והאלבני - היא מתרצת כפסנתרן, אקורדיוניסט מורה לפיתוח קול וכולי. למקה גומר אומר להשתלם בכל התחומים הנ"ל, על מנת לסלק את מתחריו מדרכו. כשפשוניאק ידידו מחליט לנטוש את אשתו העייפה ששמה ככה-ככה, למקה בטוח שגם הוא בין החומדים את הזמרת ומזמין אותו לדו-קרב. אך עם חלוף השנים ודעיכת התשוקות, רוחות הקרב הולכות ומתפוגגות: פשוניאק חוזר אל אשתו012345-6789 לללה מחליטה לנסוע לארצות הים ולמקה ממשיך לחכות לה מתחת לחלון בלב מפרפר : "למה כל מי שרק עבר על פנייך כבר נגע בך וחיבק אותך, ורק אני לא? למה לא אני? מה אין בי?" קומדיה מלוטשת, שנונה וקצבית, עם דיאלוגים במיטב הברק הלויני, המתגלגלת בסופה לסיכום חיים מפוכח.



 





ביקורות
  • חנוך לוין ברא עולם, שיש בו יציבות: הוא לא מחדש, העולם הוא על החיים לפי ראייתו, שהוא גם "ככה-ככה" וגם "אוהו". המחזה הזה, שהוא החליט בחייו לעכב את פרסומו, מחבר בין "האשה המופלאה שבתוכנו" עם דמות האשה הנחשקת והלא מושגת ו"מלאכת החיים", שבה הדמויות עושות חשבון נטול אשליות עם האפסיות של חייהן, ומגיעות למסקנה הבלתי נמנעת שמה שיש הוא מה שיש. השופט למקה (הקטנה של "למה?"), הצירוף של כל היעקובים והליידנטלים, מאוהב בזמרת לללה, שילוב כל הפוגרות והוורדל'ה והרות שחש, זמרת שהיא לא זמרת. השופט חולק את אומללותו המאושרת (כי לזמרת יש כל הזמן מלווים אקזוטיים) עם חברו פשוניאק, הצירוף של כל החפצים והיונה פופוכים,, שנשוי לככה-ככה, שהיא מזיגה של לביבה פופוך וכלמנסע ופוגורלקה. אך לא כמו במחזות אחרים, בהם עסקנו או בחולם שעולמו מתרסק, או מורד בסתמיות חסר האשליות שמת, כאן הם חיים בצוותא אומללות של קיום. פשוניאק חוזר לזרועותיה של ככה-ככה, ללללה מבינה שרק למקה אוהב אותה באמת, אך לא מסוגלת להתמסר לו, והוא נשאר מתנחם, כמו הקהל, בתחושת ה"אוהו". המבחן של מחזות לוין היה תמיד ביכולת הבמאי והשחקנים ליצור עולם של ממש על הבמה, שאת מתייחס אליו רגשית נוסף למלים התמציתיות של המחזה. אודי בן משה הצליח בכל, בסיועה של לילי בן נחשון, שהעמידה תפאורה נכונה של דלתות על גלגלים, וקרן פלס שכתבה את מוסיקת התוגה הנכונה. אבל מעל לכל אלה קונצרטים של משחק, של כולם: גם המחזרים (אסף פריינטא, רוני מוסקוביץ' וזיו קלייר) וגם של גדי יגיל בתפקיד פשוניאק, ארצי, ענייני, עם תזמון מופלא, מירב גרובר כפאם פאטאל המסמרטטת לעינינו, ג'יטה מונטה המופלאה, שכל תנועת יד והבעה שלה על הבמה הם פנינה, ורמי ברוך, העושה בדמות השופט את תפקיד חייו: ההצגה כולה תלויה באושרו, ואכן, המונולוג שלו שכולו מהלה אחת "אהבה" הוא המונולוג הכי יפה ששמעתי, כמעט כמו המונולוג המסיים על "אוהו". מיכאל הנדלזלץ, הארץ (2008-02-20)
  • בסוף יש סוף חמש שנים עברו מאז הפעם האחרונה שבה הועלה מחזה חדש של חנוך לוין בקאמרי. הבצורת הארוכה הזו גורמת לצופה להתענג עוד יותר על האיכויות הממכרות של "הרטיטי את ליבי", קומדיה מקסימה שהתגלתה לאחרונה בעיזבונו של המחזאי המנוח. במרכז העלילה נמצאים שני זוגות שמשמשים כהפכים משלימים: השופט למקה מאוהב בזמרת ללללה ומבלה את לילותיו מתחת לחלונה, בזמן שהיא מסתובבת בעולם עם סדרה של מחזרים. באותו זמן מבלה פשוניאק, חברו, את לילותיו בהגשת תה לאשתו הבלויה ככה-ככה. כל אחד מהם מנסה לשווא לשנות את חייו לאורך שלוש המערכות, שמחולקות בין עונות השנה - אביב, קיץ וסתיו, כשמעל לכל מרחף הצל הגדול של החורף - הוא המוות. או כפי שמכריז פשוניאק בתמציתיות לוינית: "בסוף יש סוף". הבמאי אודי בן משה העמיד הפקה מינימליסטית ומרוכזת, שמצליחה בצורה מושלמת את מרחב החיים הצר של הדמויות הלויניות, שנע בין אשליה לעליבות. עזרו לו בכך המעצבים לילי בן-נחשון (תפאורה), עפרה קונפינו (תלבושות) ומרטין עדין (תאורה), שעשו עבודה נהדרת. גם המוזיקה היפה של קרן פלס מסייעת לבנות את האווירה האירונית - רגשנית הנכונה. השחקנים כולם מעולים. זה מתחיל בשלישיית המחזרים רבי החן (אסף פריינטא, רובי מוסקוביץ' וזיו קלייר) שתומכים בקיומה הזוהר של ללללה, בביצועה השברירי והקוקטי של מירב גרובר. גם גדי יגיל וג'יטה מונטה נפלאים בתור פשוניאק וככה-ככה, שלהם העניק המחזאי את השורות הכי מצחיקות מעל לכולם מרחף רמי ברוך, שמצליח לחבר בין האובססיה של למקה, המאהב הנכזב, לבין תחושת הנואשות המתגברת שלו לנוכח המאמץ לשמר את העיוורון, שבלעדיו לא יוכל להמשיך, ודבר לא יעמוד עוד בינו לבין פחדו מהקץ. זה ביצוע נפלא - בעיני, תפקיד חייו של ברוך - בהצגה שכולה מעדן אמנותי צרוף. שי בר יעקב, ידיעות אחרונות (2008-02-20)
  • כבר מזמן לא צחקתי כל כך. כבר מזמן לא היה צחוק כזה תחליף לביטוי של כאב. וכבר מזמן לא יצאתי מהצגת תאטרון נפעם כל כך. אפשר לומר שחנוך לוין הרטיט את לבי, ג'יטה מונטה ממלאת אותו במשחקה, מירב גרובר - במשחקה המשובח. גדי יגיל - פשוט חכם, נקי. רמי ברוך שמשחקו רם וברוך כישרון, נוכחות כובשת. תיאטרון במיטבו ובאחד משיאיו. "היה לנו אוהו אחד גדול!" קומדיה מצחיקה עד דמעות. שלאגר. תפאורה לא יקרה של לילי בן נחשון היא צנועה, אינטלגנטית ולא משתלטת על המחזה. אודי בן משה מצליח לנצח על מרכיבי היצירה ולגרום לסיפור לעבוד בזרימה חופשית ומקסימה שאין בה רגע דל. הוא מביים כמו שחנוך לוין כתב וחי: בצניעות, בלי מהומות אבל עם המון חוכמה. כל משתתפי ההצגה נותנים משחק מדויק, רגיש ומלא ניואנסים ומורכבויות. יונתן אסתרקין, טיים אאוט (2008-02-20)


מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים