ארוחת טעימות
תקציר
ארוחת טעימות
בני-זוג בשנות הארבעים המאוחרות, עיתונאי ואדריכלית, חוזרים הביתה מארוחת טעימות אופנתית (לקראת חתונת הבת הבכורה), ארוחה שהיא לא לטעמם ולא לכיסם. מתוך שיחת המרמור המתנהלת ביניהם מסתבר שחייהם, הן המקצועיים והן האישיים, ניצבים על קרום דקיק העומד להתבקע.
כשמגיעים הבת וחתנה המיועד - מתנחל דתי ימני - יחסם לחתן ודעותיהם הקדומות צפים על פני השטח וחושפים את עומק הקרע, השנאה והניכור, למרות הניסיונות להיות "נאורים" ו"סובלניים".
ביקורות- "...ממש תענוג, הביצועהמלוטש שהוציאה הבמאית דדי ברון מצוות השחקנים המוכשר, הכולל את לימור גולדשטיין, מוטי כץ, איה גרניט שבא, יואב לוי, הדר ברוך ודוד שאול, כולם עושים מלאכתם במיומנות רבה ובונים הצגה מבדרת, שיש בה איזון נכון בין רגעים דרמטיים לרגעים משעשעים. מעל לכולם בולטת נעמה שטרית, כאחות הכלה. היא מצחיקה, בעלת חן טבעי וגם מתגלה כזמרת מוכשרת, תגלית אמיתית." (ידיעות אחרונות 4.4.2016)
- "... הרבה מוסיקה. שרים, מנגנים בגיטרה, עם הסיום חוגגים על הבמה, עם שירים ופיוטים עם זמרים חזנים ומרקידים. תפקיד מיוחד יש במחזה לנטע –נעמה שטרית, האחות הצעירה של הכלה. היא מופיעה מפעם לפעם, שרה ומנגנת, וגם מעורבת במה שמתרחש. יש לה תמיד מה לומר בסגנון מיוחד, מצחיק אבל גם רציני... הכול ארוחה טעימה. לימור גולדשטיין בתפקיד הילה, אם הכלה, הציגה דמות מגוונת, קצת מצחיקה, קצת עצבנית וקצת רצינית. מוטי כץ בתפקיד האב יואל, ידע, כמו כולם, איך למצוא את השילוב הנכון והמשכנע בין זהות אמתית לבין זהות מופגנת ואגרסיבית. צל"ש דומה מגיע גם לשני הזוגות, איה גרניט שבא ויואב לוי ההורים של החתן, וכמובן להדר ברוך ודוד שאול בתפקיד הזוג המתחתן למזל טוב – רותם ונתנאל. והעיקר – נעמה שטרית בתפקיד נטע, עם משחק, נגינה ושירה, המופיעה מפעם לפעם, מעירה ומעורבת מהיבט אישי, אירוני, לכאורה מצחיק - יופי של תפקיד! קומדיה-פרודיה סאטירית מצחיקה ומבריקה בתוספת חומר למחשבה..." -(מקור ראשון 28.3.2016),
- "... אם הכלה, המגלמת אותה בחן שופע לימור גולדשטיין גם נושאת מונולוג – כשנראה שהקונפליקט הבין-משפחתי-חברתי הוא בלתי פתיר – בו היא זועקת ש"יקחו ממני את כל החרא הזה, די, די", והקהל – יפי נפש תל אביביים – מוחא לה כפיים... התפקיד של הילדה הרעה נכתב בהנאה ומבוצע באופן מהנה ביותר על ידי נעמה שטרית, שגונבת את ההצגה כי לה הרפליקות השנונות ביותר, והיא גם זו שמתקשרת בין הבמה לקהל... בהרבה הומור ואנרגיה נערית. והיא גם שרה יפה (כמעט כמו החתן) שירים של קורין אלאל, אביב גפן, אהוד בנאי ומאיר אריאל..." (הארץ 23.3.2016)
- "לימור גולדשטיין היא הילה המסובכת והמתמסטלת מגראס וזוכה לתשואות על שצף קצף נפלא במונולוג ה"נמאס לי ודי עם כל סיסמאות החרא" של הימין והשמאל, הצפון והדרום, הפוליטיקאים, הפרשנים, התקשורת, הסופרים והקוראים. מנגד, איה גרניט שבא המיטיבה לעצב את נורית המעודנת שמתבוננת ושותקת עד שהיא נשברת ומוצאת יפה את ביטויי המצוקה והתעוזה הנשית-אימהית...מוטי כץ מאופק היטב כיואל השמאלני שגם מתקשה באבהות, ויואב לוי עצור דווקא כאב החרד לחרדות הבן, לעתידו, ולהשקפת עולמו. שניהם מיטיבים להתעקש על אמונתם ודעתם ועוד יותר כשהם מעצבים את חוטי הממד האנושי שיש בהם... הבת הצעירה נטע היא צברית אידאלית בפקחותה, בחוכמת חיים, בהבנת הזולת והיא מתערבת במתרחש להנאתה, וגם להנאת הקהל בזכות משחקה, זמרתה ואישיותה של נעמה שטרית שאיננה גונבת את ההצגה אלא נושאת אותה למרחק הווירטואלי משני עבריה של מציאות מרה..." הבמה(24/3/2016)
