המסע בבלקן עם "הכתה שלנו"

16 – 29 ביולי 2015

 

שני התיאטרונים המובילים של ישראל, התיאטרון הקאמרי של תל אביב והתיאטרון הלאומי הבימה חזרו מארצות הבלקן מסיור שלא היה כדוגמתו עם ההצגה עטורת הפרסים המשותפת לשני התיאטרונים "הכתה שלנו". להקה בת 25 משתתפים, שחקני שני התיאטרונים, חצתה את הרי בלקן דרך מקדוניה, אלבניה, מונטנגרו, וסרביה, על מנת להציג בפני תושבי המקום את "הכתה שלנו" מתוך אמונה שהצגה זו היא לא רק הוכחה לאיכותו הגבוהה של התיאטרון בישראל, אלא גם מפני שהיא נושאת עמה מסר חשוב, והוא -  לשמר את זכרון השואה ולעורר לתחייה את זכר הקהילות היהודיות הפורחות בארצות הבלקן שנכחדו כמעט לחלוטין במלחמת העולם השנייה.

 

הסיור כלל שש הצגות, באוחריד, ביטולה, וסקופיה במקדוניה, בטיראנה בירת אלבניה, בפודגוריצה בירת מונטנגרו, ובבלגרד בירת סרביה. כולן ערים בעלות זיקה חזקה להיסטוריה היהודית. החל בביטולה שבמקדוניה שהיתה ביתה של קהילה יהודית גדולה ומשגשגת, רובה מאוכלסת על ידי יהודים ספרדים שגורשו מספרד והשתקעו בעיר ובה המשיכו לשמור על מורשת תרבות הלאדינו עד שהושמדו ב -1943, ועד בלגרד, שהיו בה ב-1941 שלושה מחנות ריכוז שפעלו להשמדתם המהירה והמוחלטת של יהודי העיר.

 

למרות שהסיור "האיר" את צידו האפל של המין האנושי, הוא לא שכח להכיר בקיומם של חסידי אומות העולם שחיו ועדיין חיים בארצות הבלקן. 131 מהם בסרביה.  לפני תחילת ההופעה בטיראנה, בתיאטרון הלאומי של אלבניה, השגריר הישראלי הזמין אל הבמה את שר החקלאות האלבני ואת אביו בן ה-92, שהציל יהודים בתקופת השואה, והעניק לו את תואר חסיד אומות העולם.

 

במפגש אחר עם ראש העיר של קוטו - מפרץ קטן וציורי מימי הביניים, בחוף ההררי של מונטנגרו, נאמר לנו שקוטו שימשה כעיר מקלט ליהודים שנמלטו מאימת הנאצים.

 

הצגות "הכתה שלנו" הותירו רושם בל יימחה על הקהלים שצפו בהן: המומים, מרותקים ונרגשים עד עמקי ליבם צפו במחזה שנכתב על ידי המחזאי הפולני טדיאוש סלובודז'אנק ובויים על ידי חנן שניר. המחזה מעלה קטעי חיים בעיירה קטנה במזרח פולין, שבה יהודים וקתולים גדלו יחד עד שיום אחד 1600 יהודים אולצו בכוח על ידי שכניהם הקתולים להיכנס לתוך אסם שהועלה באש. אהבה ורצחנות, זכרון ושכחה, אונס וחמלה, מתערבבים זה בזה לסיפור מצמרר אך אנושי. זה החזיון בו צפו אנשי הבלקן,  כשהאוניברסליות של ההצגה מכה בהם בעוז.

 

הקהל היה מרותק להצגה.  הצופים יצאו ממנה המומים, אחדים עם דמעות בעיניים. אחרי ההופעה בבלגרד, אינטלקטואל מקומי ידוע חיבק אותי כשדמעות בעיניו ואמר:"יש לכם אומץ להראות את ההצגה כאן, בעיר שהיו בה שלושה מחנות ריכוז.  "הכתה שלנו" היא הצגה יחידה במינה, יצירה תיאטרונית מושלמת, שכל מרכיביה לעילא ולעילא, הצגה עמוקה ומרגשת."

 

בעיר אוחריד הופענו באמפיתיאטרון עתיק בחצר האחורית של כנסית סופיה הקדושה, כשהכתוביות מרצדות על קיר הכנסיה.  כמה אירוני להצגה  המתעמתת בין היתר עם חוסר סובלנות ודעות קדומות שפשו בכנסיה הקתולית באותה העת.

 

אומץ ואמונה בשליחות הם שהניעו את הלהקה שלא פעם נתקלה בקשיים כמו להציג ב35 מעלות חום, הצורך להתאים את ההפקה לאולמות השונים ולבמות השונות, ולקחת חלק בטקסים ובאירועים רשמיים רבים.  בכל פעם שהגענו לעיר חדשה נפוצו השמועות אודותינו בעיתונות המקומית, ברדיו ובטלויזיה. היו בקשות רבות לראיונות בכל אמצעי התקשורת. בתוך הקהל ישבו אנשי מימשל, שרים, שגרירים, ראשי מדינה, וכן אנשי תיאטרון, אינטלקטואלים ואישי ציבור בני כל הגילים. בין המבקרים היו מי שאמרו לנו כי ראו הצגות נוספות של "הכתה שלנו" אבל זו טובה יותר.

 

שותף בכיר למסע היה השגריר הישראלי למקדוניה מר דן אוריין, שהשיג עזרה במימון המסע מן הממשלות הבלקניות, מקהיליית אנשי העסקים, ממוזיאון השואה בסקופיה, מחברות ישראליות פרטיות, ממשרד החוץ הישראלי בירושלים, ומהשגרירויות הישראליות בארצות הבלקן.  יוסי לוי, שגריר ישראל בסרביה ובמקדוניה ובועז רודקין, שגריר ישראל באלבניה, עם הצוות שלהם, עזרו לקדם את המסע וקיימו קבלות פנים לנו ולאורחים במעונותיהם הפרטיים.

 

עם התגברות האנטישמיות, הפאנאטיות וחוסר הסובלנות, המסע של "הכתה שלנו" היווה עדות לחשיבותו של התיאטרון כמגדלור של הבנה וחיזוק הקשרים בין ישראל וארצות הבלקן, כשיחד עם זאת הוא משמר את זכרון השואה. אנו מקווים כי זכרונות מן המסע שלנו ימשיכו להדהד בארצות הבלקן וכי יוקמו קרנות שואה כמו זו שבמקדוניה, גם בארצות נוספות, כדי לפתח תוכניות לימוד, להקים מוזיאונים ולהעמיק את הידע ביחס לקהילות היהודיות שנכחדו ותרומתן לאנושות.

 

ד"ר ורדה פיש

דרמטורגית, מנהלת קשרי חו"ל

מנהלת המסע

התיאטרון הקאמרי של תל אביב  



<
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים