ראיון עם הילה עופר

את דרכה האמנותית התחילה השחקנית הילה עופר בלימודי מחול בתלמה ילין ובהמשך בלהקת בת דור. אחרי הצבא למדה בסטודיו של ניסן נתיב בתל-אביב. היא שיחקה בסדרות טלוויזיה כמו "האלופה", "זנזורי", "לא הבטחתי לך", "פולישוק", ובתיאטרון בהצגות "הקומיקאים" לצד מוני ובראבא, במחזמר "המפיקים" (שוב לצד בראבא) והיום היא משחקת ב"פרוסט/ניקסון" וב"סטמפניו", הצגה הכוללת גם ריקוד.

איך זה לשלב ריקוד עם המשחק?
"כיף גדול.  בעיניי הפיזיות היא הבסיס לכל דמות. בעבודה על דמות אני מתחילה קודם כל מן הגוף ואז ממשיכה הלאה לטקסטים. אלו מדיומים שמשלימים אחד את השני. בכל הצגה, גם אם אין ממש מחול, אני משלבת אלמנטים פיזיים שעוזרים לי לעצב את הדמות. יש משהו במילים שהוא הרבה פחות הבעתי מאשר בתנועה. לפעמים לא צריך להסביר כל כך הרבה... ב'המפיקים', לדוגמה, היה לדמות שלי, אולה הנסן בנסן, קטע של אודישן. היה ברור כי יהיה קטע ריקוד, זה גם כתוב ככה במחזה, אבל המפתח שלה היה צורת ההליכה שלה והאופן בו היא מחזיקה את הגוף, משם יצא הקול, הפליאה, המבטא, התמימות וחוסר התמימות. ב'סטמפניו' זה כבר סיפור אחר. יחזקאל לזרוב, אמן מבריק בעיניי, שמגיע מעולם המחול, השתמש בגאוניות בתנועה כדמות דומיננטית במחזה. התנועה בהצגה היא הביטוי לכלים המוסיקליים של הנגנים. בשילוב עם הטקסטים הנפלאים בעיבודה של עדנה מזי"א נוצרה פנינה של הצגה. כל הדמויות מביעות את עצמן גם במילה וגם בתנועה."

המחזה "פרוסט/ניקסון" שכתב פיטר מורגן וביים עודד קוטלר מתאר את הסיפור האמיתי סביב הראיונות שערך דיוויד פרוסט (אקי אבני) עם ריצ'רד ניקסון (עודד תאומי) על פרשת ווטרגייט. הילה עופר מגלמת את קרוליין קושינג, חברתו של פרוסט, והדמות הנשית היחידה במחזה.

איך זה להיות האישה היחידה על הבמה?
"נחמד מאוד! עוד אף פעם לא יצא לי. הייתה לי בלעדיות על אפיית העוגות, נהניתי מאוד  לפנק את כולם במיטב השטרודלים שאני יודעת להכין. חוץ מזה תמיד הרגשתי מוחמאת, כולם היו מאוד מפרגנים, ובכלל, הייתה אווירה מעולה בחזרות. וכמובן יש את צ'ופר הביגוד: אנה זיו המוכשרת עיצבה לי שלוש תלבושות שונות ויפהפיות, כי אני בכל זאת האישה היחידה בקאסט."

איך הייתה העבודה עם הצוות?
"תמיד שמעתי שעודד קוטלר הוא במאי מעולה, אבל זאת פעם ראשונה שזכיתי לעבוד איתו. פגשתי איש מדהים, עניו, יצירתי, עם המון ניסיון, נחת ורגישות, שנותן מעצמו מעל ומעבר. היכולת שלו להבין את השחקן היא כל כך טובה, גם מעצם היותו שחקן בעצמו וגם מתוך הבנה עמוקה של הדברים. זה היה תענוג צרוף לעבוד אתו. גם העבודה עם אקי אבני הייתה נפלאה. הוא שחקן מקסים ואיש כל כך נחמד, יצירתי, נינוח ונעים שלרגע הרגשתי בחו"ל. היה ממש כיף לעבוד איתו. בחזרות נהגתי גם לשבת ולצפות עודד תאומי. זה היה שיעור מאלף. אחרי עשרות של דמויות ראשיות שגילם, זה היה מרתק לראות אותו עובד על ניקסון. הוא כל הזמן עובד על הדמות, כשהוא עולה לבמה, כשהוא יורד מהבמה, מאחורי הקלעים, כל חזרה היה נוסף עוד נדבך. בהצגה משחקים גם דן שפירא המדהים, אביב זמר הנהדר, ערן שראל, דייויד ביאנקה ויגאל זקס, כולם מעולים."

איך זה לשחק אדם אמיתי?
"מעניין מאוד. קושינג היא דמות מורכבת והתפקיד שלה הוא לא מקדם עלילה אך היא קיימת במציאות וכתובה במחזה. הייתי צריכה להבין, ביחד עם עודד קוטלר הבמאי, מה התפקיד שלה ואיזה תפקיד מעבר למה שכתוב היא אמורה לשחק בכל הפרויקט הענק הזה שפרוסט הגה, יזם ועשה. חקרתי עליה. היא תמיד הלכה בכיוון של עיתונאות, ובסופו של תהליך הפכה  לבכירה מאוד בתחום, בתור העורכת של הניו-יורק טיימס. מה שכיף בדמות אמיתית זה שאפשר לדעת את ה'סוף' שלה. כשאתה מקבל דמות מומצאת אתה מקבל רק את מה שכתוב עליה, פה אני יכולה לדעת מה קרה אחרי המחזה. זה שהיא הייתה עיתונאית כל כך בכירה בהמשך, מראה שיש לה חושים חדים לסיפורים מעניינים, שיש לה סקרנות מאוד גדולה, שהיא יודעת לנתב את הדרך לפסגה. היא חייבת להיות גם מניפולטיבית ומקסימה בצורה מיוחדת, הם הרי נפגשו אקראית במטוס ומשם זה נמשך לזוגיות של שלוש שנים."

הילה, מלבד היותה שחקנית, גם נשואה לאסף עופר (כיום המשנה למנכ"ל בחברת תקשורת גדולה) ולהם שלושה ילדים.

קשה לשלב בין התיאטרון לילדים?
"כן. ולא הייתי יכולה לעשות זאת בלי פרגון מלא מבעלי, בן זוגי והאהבה של חיי. כשהייתה לי רק ילדה אחת, הייתי כל היום בבית ובערב בהצגה. זה היה איזון מושלם. כשנולד השני ואחריו השלישי זה התהפך לגמרי כי הרגשתי שאני מפספסת את הרגעים הכי משמעותיים עם הילדים. אז לקחתי הפסקה מהתיאטרון לשלוש שנים בהן השקעתי בילדים ועבדתי רק במה שיכולתי, עדיין במקצוע אבל בעיקר בטלוויזיה ובקולנוע. עכשיו, כשהילדים כבר לא תינוקות, חזרה לי התחושה הטובה הזו של איזון, שאני איתם במהלך היום, חוץ מתקופות מדודות של חזרות וצילומים, ובערב עובדת בתיאטרון. אני חושבת כי קריירה של הורים זה דבר חשוב באותה מידה כמו למצוא זמן איכות עם הילדים. הם רואים שלאמא ואבא יש כישרון במשהו, שהם נהנים – בשאיפה – ממה שהם עושים, שחשוב להם להצליח בזה; והכי חשוב בעיניי זה שאין על הילדים את העול והאחריות, שהם באופן כלשהו הגורם להפסקת הקריירה של ההורים. אני חושבת שהם מרגישים את ההנאה של ההורים ושזה עושה להם מאוד טוב. עם זאת, בחודשים שיש הרבה הצגות ואני מתגעגעת לילדים, אני מפצה את עצמי ואותם ומארגנת זמן משותף ואז אנחנו שוברים שגרה ועושים משהו כיפי ביחד. זה נעים לי שיש את האיזון הזה, את הזמן איתם וגם את הזמן לעצמי."

בשישי, ה-11 באוקטובר, תחגוג הילה את יום הולדתה ה-38, שזה גם התאריך בו תתקיים הפרמיירה של "פרוסט/ניקסון".

איך זה מרגיש כשהפרמיירה נופלת על יום ההולדת?
"זה מזל טוב. (צוחקת) יום הולדת בשבילי הוא נקודת ציון למקומי בחיים, לא יותר מזה. אז ביום ההולדת הזה, אני עובדת בעבודה שאני הכי אוהבת בעולם, ואם ההצגה היא גם הפרמיירה, כנראה שכולם ייאלצו לחגוג יחד איתי."



מתוך ההצגה פרוסט/ניקסוןהילה עופר בהצגה המפיקיםפרוסט/ניקסון
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים