"ריצ'רד השלישי": בסינית, תיאטרון אחר

יופי מרהיב של במה ותלבושות, שפה ייחודית ורמזים למסורות תיאטרון עתיקות, ולהקה מרשימה ביותר של שחקנים-רקדנים, המגוללים סיפור עתיק על מרדף אחרי כח, שאינו שווה יותר מסוס

מיכאל הנדלזלץ

19.11.2015 00:13

באמצע פסטיבל בינלאומי של הצגות על פי מחזות חנוך לוין צצה לה על במת התיאטרון הקאמרי הצגה זו של התיאטרון הלאומי מסין, ומאפשרת לצופה הישראלי הצצה על הקלאסיקה של התיאטרון המערבי – "ריצ'רד השלישי" של שייקספיר – דרך פריזמה של מסורת תיאטרונית אחרת, ייחודית שאותה הוא (כלומר אני) לא מכיר.

שני דברים בולטים בהפקה הזאת: האחד הוא הפורמליות הצורנית הייחודית שלה, והשני החופש שנוטל הבמאי ואנג קסיאינג בטקסט השייקספירי – עד כמה שניתן לעקוב אחרי הדבר בכתוביות. אם נתחיל מהעניין השני, הרי שהבמאי מתייחס לעלילת המחזה, על האדם הקרוב לכתר ולכוח עד כי אינו יכול לעמוד בפיתוי להשיגו – כמקבילה של "מקבת". וכך הנבואה על האיש ששמו מתחיל בג', ב"ריצ'רד השליש" מושמעת במחזה מפי המכשפות שנלקחו מ"מקבת", והללו מענות את ריצ'רד גם ערב הקרב האחרון שלו.

אבל אם זה משחק שיכול לשעשע ולספק שקספירולוגים, הדבר במרתק באמת בהפקה הזו הוא צורתה וצליליה: החל מליווי חי בכלי הקשה – כשהמלחין וואנג ג'יאנן ניצב בצידי הבמה ומספק ליווי והדגשים – ומוסיקה בעוצמה מרשימה במעמדים המתאימים, דרך עיצוב דמויות הרוצחים כצמד אקרובטים ליצנים מצחיקים ומצמררים, ועד יריעות בד בגוון בז' עם כתוביות בסינית ואנגלית ("יומרה", "כח", רווח", מזימה") שבמהלך ההצגה, עם הצטברות הקרבנות מתכסות בזרמי אדום ושחור, עד כי הן מעכירות כליל לקראת הסוף. רק כדי להביא דוגמא אחת של סגנון תיאטרוני: כשדמות מתה (מוצאת להורג, לרוב) שני שחקנים-ניצבים מכסים אותה ביריעת בד שחורה, והשחקן פשוט יוצא מהבמה.

צליל השפה הסינית מוזר לכשעצמו לאוזן המערבית (שלי), ובהצגה זו נוסף גם האלמנט של תיאטרון מסוגנן, עם סוג של שירה טקסית, בטקסטים של ליידי אן. ריצ'רד עצמו – השחקן ז'אנג דוגיו, היחיד המזוהה בתכניה עם תפקיד אחד, אמן מרשים ביותר – מופיע לפני הקהל כנכה רק בקטעי המונולוגים שבינו לבין הקהל; בשאר תמונות המחזה הוא שלם בגופו, כאילו לומר שנפשו היא נכה. המלכה האם מרגרט (שאר חברי הלהקה נזכרים בתכניה בשמותיהם, אך תפקיד כולם הוא "שחקן", או "שחקנית") נמצאת על הבמה כל הזמן ומיידה קללותיה בכולם, ובעיקר בבנה, ריצ'רד.

זוהי חווית תיאטרון מיוחדת במינה – התגלמות של "תיאטרון אחר" - מרתקת מבחינה טקסטואלית, ויזואלית וצלילית. העלילה על הרדיפה אחרי הכוח ועל כך שבסופו של דבר, ברגע המכריע הוא אינו שווה יותר מסוס עוברת באופן שהוא גם מרהיב, גם משעשע וגם מאפשר הצצה למנגנוני שלטון ונשמותיהם העכורות של שליטים. וזה לקח חשוב לכל זמן.

 התיאטרון הלאומי של סין מעלה את "ריצ'רד השלישי", בתיאטרון הקאמרי. בימוי: וואנג קסיאינג. עיצוב במה: ליו קדונג. עיצוב תאורה: ליו ג'יאנז'ונג. תלבושות: פינג דינגהואנג. מלחין ונגן כלי הקשה: וואנג ג'יאנן



מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים