הרומן המשפחתי של כולנו

כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות - אומללות הן כל אחת על פי דרכה. אורי פלג חזר מההצגה רומן משפחתי של עדנה מזיא, עם תובנות על אושר, אהבה ומשפחה.

untitled2_500


אינני יודע אם משפט הפתיחה שכתב טולסטוי אנה קרנינה עמד לנגד עיניה של עדנה מזיא כשכתבה את ספרה רומן משפחתי או כשעיבדה אותו למחזה, אולם כמו טולסטוי, מפרקת גם מזיא את התא המשפחתי לחלקיו הקטנים ביותר ומשאירה את הצופה עם שאלה בדבר קיומם האפשרי בכלל של משפחה מאושרת, של אהבה, של אושר.
על רקע עליית הנאציזם בגרמניה, דרך הקמת המדינה היהודית בפלשתינה-אי ועד שנות ה-60, מחפשות הדמויות רומן משפחתי, כל אחת בדרכה, את האושר הבלתי מושג, כזה שמתיישב עם המציאות. את האהבה הנכספת, שאפשר גם לחיות איתה. הן נאבקות ומתפשרות, אוזרות אומץ ומפחדות, נסחפות ומתפכחות, בוכות וצוחקות, מתבגרות או מתאבדות. המשוררים קוראים לזה גורל, אומרת הגיבורה, אבל זו סתם גנטיקה גרועה.

8_500

בלב המחזה ניצבת רות שטיין (ענת וקסמן הנפלאה), ההופכת מדיווה זוהרת לאישה בוגרת, מורכבת, רגישה ונבונה, שאינה מאבדת את האלגנטיות ולו לשנייה. רות, הנושאת בקופת שרציה טראומה של אם שהתאבדה, נשואה לפרופסור אוטו שטיין (אוהד שחר) ומנהלת רומן עם הדוקטורנט הצעיר רוברט קלר (יפתח קליין). בנוסף, מטפלת-מתמודדת רות עם דודתה המבוגרת והנוקשה (תחיה דנון בהופעה אצילית), עם אחיה, אמן צבעוני אך פרובלמטי בשם פרדי (עידו מוסרי מלהטט) ועם בתה הקטנה אנושקה (רוני שובל המקסימה). כשמגיע הרגע בו היא ניצבת בפני החלטה, חוששת רות ללכת עם לבה ורוברט, בצעד אמיץ ופחדני כאחד, נוסע-בורח לפלשתינה.
רות נשארת עם משפחתה ובעלה, המתוודה על רומן משלו, בגרמניה של רגע לפני הפתרון הסופי. בסצנה נפלאה, המתרחשת בערב חג המולד וסוטרת בחוזקה בפני הצופים את עובדת התבוללותה של היהדות הבורגנית בגרמניה, מבשרת הדודה מרים, המבוגרת האחראית, לכל בני המשפחה (פרט לעצמה כמובן), שעליהם להציל את נפשם וכי השיגה עבורם סרטיפיקטים לארץ ישראל.

a_500_01


בארץ ממשיכים רות, אוטו, פרדי ואנושקה לנהל חיים בורגניים בתל אביב הקטנה. בין גלידה בקפה פילץ (נועה שכטר בתפקיד קטן ונפלא של מלצרית) לניסיונות לא רציניים מספיק להשיג קוקאין או סרטיפקט עבור הדודה מרים, אותה זנחה לגורל ידוע מראש בגרמניה, מחפשת רות את אהובה משכבר הימים. היא מגלה אותו בדרך בלתי צפויה, כמאהב של בתה, שהפך בינתיים לקומוניסט אדוק ושבה בקסמיו ובקסמי סטאלין גם הבת, המתהדרת כעת בשם חנה.
הגילוי המסעיר פותח לרות דלת לגילוי מסעיר עוד יותר: החיים ממשיכים. בניגוד לפרדי, שלא מסתגל למעבר לפלשתינה והופך מאמן רגיש וליצן ססגוני לאדם דיכאוני עם סוד אפל וסוף טרגי, גדלה רות לאישה בשלה ובוגרת. אוטו חוזר לאהובתו שבגרמניה, חנה-אנושקה נוסעת עם רוברט, בשם המפלגה, להציל יתומים בנובוסיבירסק ורות נשארת לטפל בנכדתה הקטנה נעמי (נעמה שטרית). יחד, לראשונה בחיי האישה המבוגרת ונכדתה הקטנה, מגלות השתיים מהי אהבה ללא גבולות.
ההצגה קולחת והזמן עף. הרומן המשפחתי הטרגי מגיע לסופו אופטימי יחסית, אולם לא בלי קורטוב של עצבות מרירה. המחזה כתוב באירוניה ובלשון זורמת, רהוטה ומחודדת, והדיאלוגים שנונים וחזקים. המשחק של כל הדמויות תקופתי ועכשווי כאחד וכשיורד המסך אין ספק, הרומן המשפחתי הפרטי הזה שייך לכולנו.
ועוד מלה, בעצם שתיים: יוסף כרמון. במערכה הראשונה מופיע כרמון בגרמניה, כיהודי גלותי מובס, המפנה את מקומו בבית הקפה לשני קצינים נאצים צעירים ויורד מהבמה ללא מלה. במערכה השנייה, בארץ ישראל, כרמון הוא אדריכל מבוגר (חמישה דורות בארץ), המנסה לחקות את לבוש הבדואים המקומיים עם גלבייה מכותנה ומפטפט בלי הכרה אודות הרגלי החיים הרצויים לאדם בארץ החדשה. התפקיד הקטן של כרמון הוא אולי ברומטר למחזה כולו: תלוש ונרדף, אך מלא חיים. 

3_500    

צילומים: ז'ראר אלון

 



מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים