הנשים מטרויה: בין יוון, יפן וכאן

כבר 3 שנים עובדת ורדה פיש עובדת על שיתוף פעולה יחודי בין תיאטרון הקאמרי לתיאטרון מטרופוליטן טוקיו להעלאת הנשים מטרויה בגרסת הבמאי היפני הנודע יוקי נינגאוואה. רגע לפני שהיא ממריאה לטוקיו היא מספרת על המפגש בין יפנית, עברית וערבית על הבמה ומבטיחה: דבר כזה עוד לא ראיתם בתיאטרון.

קשה לחשוב על מקום רחוק יותר מישראל מאשר יפן - מרחק שהוא פיזי, מנטלי ותרבותי כאחד. אבל הנשים מטרויה, ההפקה החדשה מבית הקאמרי ותיאטרון טוקיו מטרופוליטן, שתוצג לראשונה בטוקיו ב-11.12.2012, עומדת להוכיח שהמרחק אינו גדול כל כך.
מדובר בהפקה ייחודית של מחזהו הקלאסי של אוריפידס, בהשתתפותם של שחקנים יפנים, ערבים וישראלים, שכל אחד מהם ישחק בשפתו. התוצאה על הבמה תהיה שילוב תרבויות מרתק בין תיאטרון יווני עתיק לתיאטרון יפני קלאסי, עם קורטוב של מזרח תיכוניות. מחזה שלא נראה כמותו עדיין על הבמות בישראל וכנראה גם לא ברחבי העולם, מבטיחה דר ורדה פיש, שאחראית על שיתוף הפעולה.
פיש, אשת תיאטרון ותיקה והאחראית על קשרי החוץ בתיאטרון הקאמרי, עמלה על הפרויקט השאפתני כבר שלוש שנים. בעוד מספר ימים היא תיסע בראש צוות שחקני המחזה הישראלים לטוקיו, לחזרות האחרונות לקראת עליית המחזה לבמה, במסגרת חגיגות ציון 60 שנה לכינון יחסים הדיפלומטיים בין יפן לישראל.
הרעיון לשיתוף הפעולה נולד אצלה בביקור ביפן, לפני יותר משלוש שנים, במפגש נדיר עם הבמאי היפני המיתולוגי יוקי נינגאוואה. פגישה כזו, אגב,  אינה דבר של מה בכך. הוא איש שלא מתראיין או נפגש עם עיתונאים, ולא מכניס זרים לחזרות, אבל אותי הוא הזמין, היא אומרת ומוסיפה בחיוך מסתורי. שכנעו אותו שכדאי לו להיפגש אתי.
סגנון העבודה המיוחד של נינגאוואה הופך את סיפור התהוותו של הפרויקט למעניין במיוחד. מבחינות מסוימות הוא חי כמו נזיר ויש לו עולם בפני עצמו, מסבירה פיש. הדת שלו היא התיאטרון. יש לו צוות קבוע של מעצבי תפאורה ותלבושות ושחקנים שרק אתם הוא עובד, שהוא מרגיש את פעימות לבם והם את שלו, ואין ביניהם דיבורים.
מה מביא את נינגאוואה לביים הפקה במזרח התיכון?
ֿנינגאוואה רואה בתיאטרון מקום מפגש בין תרבויות. הוא ביקר פה, ומודע למצב הפוליטי, ורואה בהעלאת 'הנשים מטרויה' שליחות פוליטית ותרבותית. הוא רוצה להביא לבמה את העושר התרבותי של האזור שלנו לבמה.
איך נבחר המחזה נשות טרויה?
במחזות שהוא מביים נינגאוואה משלב השפעות של התיאטרון היפני הקלאסי  - הקבוקי והנו - לתיאטרון המודרני. בתיאטרון המערבי הוא מתחבר בעיקר למחזות היווניים העתיקים, לשייקספיר, וקצת לצ'כוב. כשהתחלנו לחשוב על שיתוף פעולה, חיפשנו מחזה שיש לו רלוונטיות בינלאומית - כזה שיהיה עמוק, על זמני ומשותף לכל התרבויות. אוריפידס הוא המודרני מבין המחזאים היוונים העתיקים והוא יוצק לתוך 'נשות טרויה' רגישות פסיכולוגית מודרנית. זהו לא רק המחזה האנטי מלחמתי הראשון והמפורסם ביותר, הוא גם רלוונטי לחיינו.

ninagawa_0910_01_248_01
 הלנה יפנית, מנלאוס ישראלי
נשות טרויה הועלה לראשונה בנוסחו המקורי של אוריפידס ביוון העתיקה בשנת 415 לפני הספירה. המחזה נכתב כתגובה לסדרת מלחמות בתקופתו של אוריפידס, שהמפורסמת שבהן היא מלחמת אתונה בספרטה, שנמשכה 27 שנים. הוא זכה לעיבוד של ז'אן פול סארטר, שהפך אותו למחזה אנטי-קולוניאלי, ואף לעיבודו של חנוך לוין תחת השם הנשים האבודות מטרויה, כמחזה אנטי מלחמתי שמרמז על הסכנות בדמוקרטיה.
ההפקה הנוכחית, בבימויו של נינגאוואה, תעלה בישראל את הנוסח המקורי של המחזה בתרגומים חדשים שנעשו במיוחד עבורה. התרגום לעברית נעשה בידי שמעון בוזגלו, ליפנית בידי פרופ' הריואה ימגטה, ולערבית בידי המתרגם המצרי אמין סלאם.
 30 השחקנים שישתתפו במחזה, בני שלושת העמים, יביאו את סיפורן של הנשים שהפכו לקורבנות מלחמה עקובה מדם, כל אחד בשפתו. כך, הלנה, גיבורת המחזה שבגללה פורצת מלחמת טרויה, היא שחקנית יפנית, ואילו בעלה מנלאוס, שצר על טרויה עשר שנים כדי להשיבה אליו לאחר שנחטפה בידי פריס, הוא השחקן הישראלי מוטי כץ.
יש כאן הרבה שכבות פרשניות, מבארת פיש. השפות השונות מקבלות משמעות סמלית, ומייצגות גם את השפה השונה בין אישה וגבר. האם הם יתחברו לבסוף? בהקראות של המחזה שעשינו ביפן ב-2010 גילינו שהמפגש בין השפות הוא נהדר - כמו בין כלי נגינה. היפנית קטועה, בקצב סטקטו, הערבית מסוגננת ורכה והעברית מתומצתת ויומיומית יותר.
הביקור ביפן, שנערך כהכנה לפרויקט, הותיר את 16 חברי משלחת השחקנים שבראשה עמדה פיש נפעמים. השתתפנו בסדנת תנועה שהעבירה שחקנית יפנית בת 70 שנראית ונעה כמו בת 30, וזה היה מעורר השראה, היא נזכרת בתגובות של חברי המשלחת. השחקנים הישראלים היו מהופנטים. הם פתחו אוזניים ועיניים, נדהמו וספגו.
איזה קשר נוצר בין התרבויות השונות על הבמה?
התיאטרון הישראלי הוא תיאטרון צעיר, בן 70 שנה בערך. ניכר עליו שחסרה לו מסורת שנותנת עומק, שמאפשרת עבודה בשפות שונות ושילובים בין סגנונות ורבדים בעלי משמעות. השחקנים היפניים שואבים השראה ממקורות רבים - הקבוקי והנו, מחול הבוטו, מחול יפני מודרני והתיאטרון האוונגרדי היפני. המפגש בין שחקנים ישראלים עם היפנים והשילוב ביניהם מעניינים, וזאת הזדמנות ולקבל השראה מהם ומהמקורות שלהם.
פיש רתמה לשיתוף הפעולה היפני-ישראלי, את תמיכתם של משרד החוץ הישראלי, שגרירות ישראל ביפן, שגרירות יפן בישראל וקרן יפן לתרבות. היא גם הדרמטוגית של ההפקה, שקיבצה את צוות השחקנים שכולל את אולה שור-סלקטר, תיקי דיין, רבקה מיכאלי, מוטי כץ, אודליה מורה מטלון, דניאלה וירצר, אסתי קוסוביצקי, שירי גדני, ראודה סלימן, אשרף ברהום, סלווה נקארה, מחמוד אבו ג'אזי, ראידה אדון, ח'אולה דיבסי, חנאן חילו, ענת חדיד וכן שמונה שחקנים יפנים.
עוד לא היה דבר כזה בתיאטרון הישראלי, מבטיחה פיש בעיניים נוצצות. לא רק בגודל אלא גם באיכות. נינגאוואה הוא דמות משפיעה מאוד בעולם התיאטרון העולמי, והוא עושה מעט מאוד קופרודוקציות שדומות למה שאנחנו עושים עכשיו. הצוות שלו כולל את אנשי המקצוע הטובים ביותר. כולנו נלמד ונעשיר מהמפגש הזה.

 22711mocherneshottroy_g22_707_02

צילום תמונה עליונה: Shugyo Ohara



מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים