הנשים מטרויה ישראל-יפן

לרגל ציון 60 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל ליפן: התיאטרון הקאמרי בשיתוף עם טוקיו מטרופוליטן מציגים את נשות טרויה מחזה יווני קלאסי מאת אוריפידס בבימויו של הבמאי היפני  הנודע יוקיו נינגאוואה  בהשתתפות שחקנים יהודים, ערבים ויפנים.

השחקנים היהודים והערבים המשתתפים: אולה שור-סלקטר, תיקי דיין, רבקה מיכאלי, מוטי כץ, אודליה מורה מטלון, דניאלה וירצר, אסתי קוסוביצקי, שירי גדני, ראודה סלימן, אשרף ברהום, סלווה נקארה, מחמוד אבו ג'אזי,
ראידה אדון, ח'אולה דיבסי, חנאן חילו, ענת חדיד. וכן שמונה שחקנים יפנים

הצגת הבכורה בישראל תעלה בתיאטרון הקאמרי במוצאי שבת 29 בדצמבר 2012 בשעה 20:30 באולם קאמרי 1.
המשלחת הישראלית יוצאת ליפן ב-9 בנובמבר ותשהה שם עד ה-21.12.
יוקיו נינגאואה יביים את נשות טרויה מאת המחזאי היווני אוריפידס כהפקה משותפת לתיאטרון הקאמרי וטוקיו מטרופולין ביפן, התיאטרון הגדול ביותר בטוקיו. ההפקה תהיה בשלוש שפות: יפנית, עברית, וערבית וישתתפו בה שחקנים משלושת העמים. במיוחד להפקה זו, את המחזה תרגם לעברית שמעון בוזגלו, ליפנית תרגמה אותו הריואה ימגטה, ולערבית תרגם המתרגם המצרי אמין סלאם. 
בחירתו של נינגאואה נשות טרויה (המחזה הפוליטי הקדום והמפורסם ביותר) ובימויו בשלוש שפות, נובעות מההתחייבות העמוקה שלו לשלום, ומהראיה המיוחדת של יעוד התיאטרון לגשר בין תרבויות. מעבר לזה, שפתו הויזואלית העמוקה והמיוחדת מביעה עולם רגשי עמוק של יצרים, פחדים ותקוות המשותף לשלושת העמים.
ההצגה תעלה לראשונה בטוקיו 11.12.12 את הפרויקט יזמה דר ורדה פיש בשיתוף הנהלת התיאטרון הקאמרי, והוא מתקיים במסגרת חגיגות ציון  60 שנה לכינון יחסים הדיפלומטיים בין יפן לישראל, בתמיכת  משרד החוץ הישראלי, שגרירות ישראל ביפן, שגרירות יפן בישראל וקרן יפן לתרבות (Japan Foundation)

הבמאי יוקיו נינגאווה  Yukio Ninagawa
גדול במאי יפן, ששנים רבות משמש השראה ומקור השפעה לתיאטרון המודרני בעולם כולו. הסגנון הויזואלי המיוחד שלו מרתק ביופיו שהוא גם חושני ביותר וגם אינטלקטואלי. מסורתי ואוונגארדי, הוא שואב מהתיאטרון היפני המסורתי כמו הקאבוקי ותיאטרון הנו ויוצר מהם שפה חדשה הנוגעת בהוויה העכשווית.
נינגאואה התחיל את עבודתו בתיאטרון כשחקן בשנת 1955. עבודתו הראשונה כבמאי היתה בשנת 1969 בהפקה של מחזה יפני שנכתב על ידי קוניו שימיזו. עם השנים הקים שתי להקות תיאטרון שעובדות בשני תיאטרונים בטוקיו: תיאטרון קוקון, ותיאטרון סייטמה. בשנת 2006 הוא הקים את תיאטרון הזהב לאנשים מעל גיל 55.
הרפרטואר המגוון של הצגות שביים נינגאואה כולל: מחזות יפניים בני זמננו, מחזות יפניים קלאסיים הכוללים מחזות של המחזאים היפניים הידועים שיקמטסו ויונישירו טניזקי, שקספיר, וטרגדיות יווניות. הוא גם ביים מחזות של צ'כוב, ודרמה אירופאית מודרנית. לעתים קרובות הוא חוזר לביים מחזה  בפרשנות חדשה.  ההפקות שהוא מביים מופיעות מעל הבימות החשובות ביותר ברחבי העולם. טיטוס אנדרוניקוס שביים, הוזמנה להשתתף בפרויקט הגדול והחשוב של הרויאל שקספיר קומפני – פסטיבל כל העבודות של שקספיר (2006-2007). ההפקה שלו של קוריולנוס הופיעה בלונדון בברביקן בשנת 2007, והלילה השתים עשרה בסגנון הקאבוקי הופיע שם בשנת 2009.
הרבה מהפקותיו הועלו בניו יורק, בלינקולן סנטר, ובקנדי סנטר בניו יורק. נינגאואה זכה בהרבה פרסים בכל העולם על עבודותיו. ובשנה שעברה  קבל נינגאואה את אות הכבוד הגבוה ביותר מקיסר יפן על התרומה שלו לתרבות.

על נשות טרויה מאת אוריפידס
אחד המחזות הפוליטיים הגדולים של כל הזמנים ואולי המחזה האנטי מלחמתי הידוע מכולם, עולה בפעם הראשונה בתיאטרון הישראלי בנוסחו המקורי של אוריפידס שהועלה לראשונה ביוון העתיקה בשנת 415 לפנהס.  נשות טרויה עלה כמה פעמים בתיאטרון הישראלי בעיבוד של ז'אן פול סארטר שהפך אותו למחזה אנטי-קולוניאלי והוא הוצג בימי מלחמת אלג'יר.  בארץ, העיבוד המפורסם ביותר עלה בשנת 1983 בעקבות מלחמת שלום הגליל,  אותו ביים הבמאי הגרמני הולק פרייטג לתיאטרון הבימה.  שנה אחר כך, עלה בתיאטרון הקאמרי עיבודו של חנוך לוין הנשים האבודות  מטרויה כמחזה אנטי מלחמתי המרמז גם על הסכנות בדמוקרטיה.

סינופסיס נשות טרויה
אחרי עשר שנות מצור, הצליחו היוונים לחדור לעיר טרויה הנצורה בעזרת התחבולה של סוס העץ שהגתה אותו האלה אתנה. הם הרסו את העיר, הרגו את כל הגברים ועכשיו הם מתכוננים לחזור לארצם כשהם לוקחים אתם את הנשים כשפחות ופילגשות. המלחמה פרצה אחרי שפריס, בן מלך טרויה, חטף את הלנה, אשתו הספרטנית היפיפיה של מנלאוס, מצביא יווני, והביא אותה לארצו.  החטיפה הביאה למלחמה הזאת, ועכשיו מנלאוס חוזר ליוון עם אשתו כשהוא מבטיח להרוג אותה.  את הקבה, שהיתה מלכת טרויה, יקח אודיסאוס. קסנדרה, בתה,  תהפוך לפילגש של אגממנון, ואת אנדרומכה, אשתו של הקטור בנה של הקבה שנהרג במלחמה, יקח נאופטולמוס, אחיו של אכילס שנהרג גם הוא במלחמה. בנה הקטן, נכדה של הקבה, יזרק מהחומה על ידי היוונים החוששים שכשיגדל ינקום את הרס העיר ויקים אותה מחדש.
המחזה מבוסס על סדרה של מיתוסים  על מלחמות ויצרים, והוא תגובתו של אוריפידס לסדרה ארוכה של כיבושים ומעשי טבח, התעללות בשבויים, במיוחד בנשים וילדים, שהתרחשו בתקופתו, כשהמפורסמת מכל המלחמות בתקופת חייו היא מלחמת עשרים ושבע השנים בין אתונה, ספרטה ובנות בריתן. זו גם היתה תקופת הפריחה של הסופיסטים ואמנות הנאום שבאה לידי ביטוי באתונה בויכוחים ציבוריים בעד ונגד המלחמה.
בנשות טרויה יצר אוריפידס מחזה שהוא טרגדיה על מנצחים שהופכים למנוצחים, על ערעור המעמד של הגיבור, ועל גבולות הכח. במחזה אוריפידס בוחן את ההתנצחויות בחרב ובמלה ומראה בו זמנית את מגבלותיהן. מבחינה זו נשות טרויה הוא מחזה רדיקלי ומהפכני. אבל מעבר לכל הוא אחד המחזות האנושיים שנכתבו באותה התקופה.  המחזה נוגע במצבים האמביולנטיים של הנפש הקשורים באדם באשר הוא אדם. הנשים הטרויאניות נעות בין שנאה לאהבה לארץ שהן עומדות לחיות בה חיי גלות והשפלה. אנדרומכה אינה יודעת אם לפתוח את לבה לבעלה החדש או להישאר נאמנה לבעלה המת. קסנדרה רוצה ואינה רוצה להיות פילגשו של אגממנון, וליבו של טלסיביוס, שליח הצבא היווני, החייב למלא פקודות, נקרע מרחמים על הנשים הטרויאניות.

תאריכי ההצגות:
29.12.12 – שבת בשעה 20:30
30.12.12 – יום א' בשעה 20:30
31.12.12 – יום ב' בשעה 20:30
2.1.13– יום ד' בשעה 20:30
3.1.13– יום ה' בשעה 20:30
4.1.13– יום ו' בשעה 12:00 ובשעה  21:00
5.1.13– יום שבת בשעה 21:00

 

 

 

 



מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים