המושך בחוטים: הסאונדמן משמיע קול

רוקי מתפעל את קונסולת הסאונד של הקאמרי כבר 17 שנה. ביררנו אתו מה עושה איש הסאונד בהצגה ואילו שחקנים נשמעים טוב יותר על הבמה.

על אף שהלב שלו שייך לרוק'נ'רול, ברוך ביבס הידוע כרוקי, מרכיב  ומתפעל את ציוד ההגברה ואת קונסולת הסאונד של הקאמרי כבר 17 שנה. זה הופך אותו בגיל 52 לסאונדמן הוותיק ביותר בתיאטרון הקאמרי. בהחלט סיבה מספקת לבדוק אתו איך דואגים שכל אחד בקהל ישמע מה שצריך, ואף לא צליל מיותר אחר.
בחיידק הסאונד נדבק רוקי בגיל 17, כשלהקת הרוק של אחיו עשתה חזרות באולפן הקלטות. הלהקה נותרה באלמוניותה, אחיו חזר בתשובה, אבל לרוקי נשאר הרוק בנשמה. החיבור בין אהבה למוזיקה למשיכה לפרטים טכניים הביא אותי ללכת ללמוד סאונד בארהב אחרי הצבא, הוא נזכר. בחרתי בלימודים בחול בגלל שבשנים ההן לא היה בארץ ביס או מכללה ללימוד סאונד. עם תום הלימודים באוהיו רוקי שב לארץ, והתחיל את הקריירה המקצועית שלו דווקא על עמדות הסאונד של גדולי האמנים בשנות ה-80  - מתי כספי, נורית גלרון, הכל עובר חביבי, שם טוב לוי, דני סנדרסון ושלמה יידוב.
אבל סאונדמן של הופעות רוק, מסתבר, זו בין השאר עבודה פיזית שוחקת וקשה, וכשרוקי שמע שבקאמרי מחפשים אנשי הגברה, הוא ניצל את ההזדמנות לסוג של הסבה. 

img_2874_525

אז מה בעצם תפקידך בכל המערך הזה של ההצגה?
הסאונדמן צריך לדאוג לזה שהקהל יוכל לשמוע את מה שקורה על הבמה ללא קושי, ולא משנה איזה תנאים אקוסטיים יש באולם. למרות שיש אולמות בעייתיים מהבחינה הזו ברחבי הארץ, שמקשים עלינו להשיג את התוצאה הראויה, תפקידנו להפיק את המירב. אספקט נוסף של העבודה שלנו הוא האחריות על שילוב קטעי המוזיקה (מיקס) בסצנות מסוימות, כדי ליצור את האווירה המתאימה אותה מבקש הבמאי או המעבד המוזיקלי לייצר עוד משלב החזרות.

יש הבדל בעבודה שלך על הצגות מז'אנרים שונים?
הניסיון שלי מלמד מסתבר שתפעול המוזיקה בקומדיות הוא יותר אוטומטי ומורכב בעיקרו מצלילי אפקטים שונים ומקטעי מוזיקה קצרים לצורכי חילופי תמונה או מעבר למערכה הבאה
בדרמות לעומת זאת יש יותר מקום ליצור ולהעצים תחושות אצל הקהל באמצעות המוזיקה, וזה משפיע על התוצאה הסופית שמגיעה לחלל האולם. כשקהל מגיע לראות הצגה, הוא פחות מודע  לצלילים ולקולות השחקנים. המודעות למה שקולות שנשמעים מהבמה מתעוררת רק אם ישנה בעיה, או שמדובר במחזמר, אז המוזיקה היא העיקר. קהל התיאטרון הרי מגיע להצגות על תקן של צופה, ולא מאזין. ולמרות זאת, המרכיב של הסאונד הוא אינטגרלי לתהליך בניית התמונה הכולל שנשקפת ונשמעת מהבמה.

מה האתגר המקצועי של אנשי הסאונד?
הדיגיטציה של תחום הסאונד אמורה להקל על תפעול ההצגות אבל עדיין יש תקלות שצריך להתגבר עליהן. בכל מקרה, כשמתפעלים קונסולה, דיגיטלית או אנלוגית, חייבים להיות ערניים וקשובים, וכמובן להכיר את ההצגה. לפעמים, אגב, דווקא האמצעים הטכנולוגים המשוכללים שעומדים לרשותנו פועלים לרעתנו. נוצר מצב שבו חלק מהשחקנים, בעיקר הצעירים יותר, מעדיפים להסתמך על הטכנולוגיה ולא על היכולות הקוליות שהם אמורים להפיק מגרונם. השחקנים הוותיקים, לעומתם, יכולים לעמוד על הבמה ללא עזרים טכנולוגיים ועדיין להישמע בכל פינה של האולם. עם חלקם יוצא לי לעבוד וזה תענוג גדול.

dsc_4924_771

מה ההצגות שהכי אהבת לעבוד על הסאונד שלהן לאורך הקריירה הארוכה שלך?
ההצגות המורכבות, שבהן הסאונד מצריך מעורבות פעילה, מעניינות אותי יותר.
 בהצגות רגילות המוזיקה מגיעה מדיסקים או מחשב, ואז זה עניין די שגרתי. אבל בהצגות שמשולבת בהן מוזיקה חיה, עם נגנים וזמרים, או שלמוזיקה בהן יש משקל רב, כמו 'הורדוס', 'אקורדיונים', 'גטו' ו'היה או לא היה', העניין הוא יצירת המיקס שהופכת את העבודה ליותר מהנה ומאתגרת.

אילו הצגות לא תשכח לעולם?
ב-1996 הייתי איש הסאונד, עוד משלב החזרות ולמשך תקופה ארוכה, של 'קומדיה של טעויות' שביים עמרי ניצן. זאת היתה הפקה גדולה שהייתה מלאה באפקטים של אקשן, אש ופיצוצים. בשבילי ההצצה לדרכו המיוחדת של ניצן ליצור תיאטרון אחר היתה חוויה בלתי נשכחת, גם במובן הטכני-תפעולי וגם מבחינת השותפות ביצירה מסדר גודל כזה.
באותן שנים ראשונות שלי בקאמרי עלתה גם ההצגה 'תיקון חצות' של אמנון לוי ורמי דנון, שגיבורה הראשי היה בן-דמותו של אריה דרעי. בהצגה ניגן ושר חברי לעבודה צ'רלי סבח, מוזיקאי מוכשר וגם עובד במה בתיאטרון. המשחק בהצגה היה מצמרר, והמוזיקה והעוצמות על הבמה, שהגיעו לשיאן בטקס פולסא דנורא, היו אדירות. לא משנה כמה פעמים הפעלתי בה את הסאונד, החוויה נשארה מעוררת צמרמורת ועברה דרכי כל פעם מחדש.



מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים