החיים הם בדיחה שעולה הרבה כסף / הארץ

28 שנים אחרי הבכורה העולמית של הצגת המופת של מחזה זה בבימויו של מייקל אלפרדס, חוזר התיאטרון הקאמרי אליו, בבימויו של אודי בן משה שידע לכבד את גרסת המקור, ולהמציא אותה מחדש בהדגשים, בליהוק ובהדרכת שחקנים.
המחזה הוא מיצוי של מחזות השכונה של לוין, המשמר את האינטימיות של המחזות הקאמריים, ופורש אותה על במה גדולה וריקה, מלאת דמויות ללא סיפור עלילה מרכזי: כולם בתנועה { גם מעקות המרפסות הניידים בעיצובה של רות דר, שעיצבה גם את הגרסה הקודמת}, עם מזוודות, מי לשוויץ, ללונדון, לוינה, לקפריסין ומי לבית הקברות { את הבמה חוצות לרוחב שמונה הלוויות, בהפקה של בן משה גם כצלליות ברקע}. הכול ולא כלום, בנאליה ורגש עז, מועט המחזיק ומעמיק במרובה.
אי אפשר שלא לציין ולהלל- מה שעשה בן -משה עם תפקיד כמעט אילם, של הסבתא שבנה {את היית האחרונה שחצצת ביני ובין המוות] משלח אותה לבית מרפא. הוא הגדיל את התפקיד מאד, וחנה מרון האחת והיחידה עוברת את הבמה שוב ושוב, מהדסת, מדשדשת, מרקדת, וזוכה לרגע משלה בקדמת הבמה, כשהאור יורד עליה.
אשרי שזכיתי ברגעים של תיאטרון שחורגים מייחודה של הצגה מעולה זו.
בתאורה המפוסלת בעדינות ויופי עוברים על הבמה 22 תפקידים לא ראשיים, שכל אחד מהם ראוי להערכה נפרדת {ויזכה לה בביקורת מפורטת. במסגרת הקצרה חשוב לי להתפעל מרוזינה קמבוס בתפקיד אחת האמהות {מה אתם עוזבים אותי למות ?!}, ואת אודליה מטלון - מורה בתפקיד בתה, בלה שיודעת שלונדון מחכה לה ובעבודת קול וגוף מעולה הופכת את התפקיד הזה {שלפני 28 שנה עיצבה אותו אסתי קוסוביצקי, היחידה שמשחקת בשתי ההפקות} לשלה. ייחודו של המחזה הזה, לכאורה אפיזודי, כמו שתי ההפקות שלו הוא שהבעיות הקטנות של חיים ומוות של דמויותיו הן כל כך שלנו. זאת קלסיקה של תיאטרון ישראלי בביצוע מצוין, המכבד את יוצריו והקהל, משמכיר את המחזה ושיזכה עתה להכירו לראשונה.

מיכאל הנדלזלץ, הארץ (2011-08-28)


מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים