החודש לפני: עבר ועתיד - מחזה אחרון לאלתרמן, ראשון

בסקירת המחזות שהוצגו בקאמרי במהלך החודש הקצר בשנה, יש גם משהו חורפי, כמו המחזה האחרון שכתב אלתרמן לתיאטרון, אך גם בשורת אביב, בדמות מחזהו הראשון של יאיר לפיד. העבר שהיה ויש עתיד, מתערבבים בהחודש לפני

למרות היותו החודש הקצר בשנה, זכה חודש פברואר לארח כמה מן הפרמיירות החשובות בתיאטרון הקאמרי לדורותיו. החל מ-הספר מסיבליה (1948) של קרון דה-בומרשה, שתרגם נתן אלתרמן וביים יוסף מילוא, דרך כולם היו בניי (1949) של ארתור מילר, שתרגם בנימין תמוז והם יגיעו מחר (1950) החשוב של נתן שחם, שאת שניהם ביים אותו יוסף מילוא, וכלה בתרגומו של דן גלעד כטוב בעיניכם (1955) של שייקספיר, שביים תיאו אוטו, ובית הבובות (1959) של הנריק איבסן, בבימויו של קורט הירשפלד ובתרגומו של רפאל אליעז.

גם מקומו של חנוך לוין לא נפקד מחודש פברואר. לא פחות מחמישה מחזות שלו עלו במהלך החודש: נעורי ורדהל'ה (1974), הנשים הבודות מטרויה (1984), יאקיש ופופצ'ה (1986), שיץ (1989) והאשה המופלאה שבתוכנו (1994). לאחר מותו של לוין, באוגוסט 1999, עלו בעיבוד מחודש במהלך פברואר גם המחזות קרום (2000) ושיץ (2011), בשיתוף עם תיאטרון מראה בקריית-שמונה.

1488150515141512_14921502150014991492_1499151214941492_313בסוף חודש פברואר חל בדרך כלל גם חג הפורים. לכבוד החג, עלה בשנת 1966 המחזה אסתר המלכה מאת נתן אלתרמן, שביים גרשון פלוטקין. אסתר המלכה, וראיציה מודרנית לסיפור המגילה, היה המחזה האחרון שכתב אלתרמן עבור הקאמרי. הוא הפך את הסיפור התנכי המוכר לסיפור קשה של אהבה נכזבת ואת אסתר לדמות טרגית כמעט, כעורה, שבחירתה למלכה מוצגת באור פארודי. המבקרים, בלשון המעטה, לא אהבו את המחזה. יום לאחר הבכורה פרסם חיים גמזו את הגמיזה שלו וכתב כי אין במחזה אמירה וחסר בו רעיון מרכזי שיכול לשאת על גבו מחזה שלם. דעת הקהל נטתה הפעם לטובת המבקרים, והמחזה הוצג 38 פעמים בלבד.

וממחזה אחרון למחזה ראשון. הפרמיירה הפברוארית הרלוונטית ביותר, מבחינה פוליטית לפחות, נערכה 42 שנים אחרי אסתר המלכה, ב-28 לחודש של שנת 2008. מדובר במחזה הגיל הנכון לאהבה, מחזה הביכורים של אחד, יאיר לפיד.

הגיל הנכון לאהבה מספר על מיקה (מירב גרובר), העוזבת את בעלה אלן (שמואל וילוז'ני) לאחר 31 שנות נישואים לטובת נעם (רון שחר), מאהב צעיר בן 29. אלן, הבעל הנבגד, מתוסכל וכואב. הבת, יעל (ליאת הרלב), בהלם. הבשורה, שנחתה כפצצה, גורמת למתחים גם בקרב החברים הותיקים, החוששים מתסריט דומה. יעל יוזמת תוכנית חירום, כדי להשיב את הוריה זה לחיקו של זה: רומן מפוברק בין אלן אביה לנטע, חברתה הצעירה, שתצית אש של קנאה באימה המורדת ותריץ אותה בחזרה אל בעלה ובתה. מיקה אמנם בולעת את הפיתיון, אלא שכאן מצפה לה, לשאר הנפשות הפועלות ולנו, הפתעה מרעישה...

הנה מה שהיה למחזאי לומר על המחזה ועל תהליך העבודה עליו. טקסט, שכשהוא נקרא בראי המציאות של היום, מקבל לפתע משמעות שונה לגמרי:

יש דיאלוג קצרצר במחזה שממש נאבקנו בו. הוא יצא וחזר, הנחנו אותו פה, שמנו אותו שם, גילגלנו אותו בין הדמויות. רוני פינקוביץ' הבמאי ואני פעם רבנו עליו לילה שלם. הוא הולך ככה:

אלן: אולי צריך לקרוא לזה בשם אחר.
דני: לֶמה?
אלן: מה שאתה מרגיש לילדה בת שש עשרה שפגשת אתמול במסיבה ומה שאתה מרגיש לאשה שאתה חי איתה עשרים וחמש שנה. זה לא הגיוני לקרוא לשניהם 'אהבה'. בגלל שיש לזה אותו שם, כולם חושבים שזו אותה הרגשה.

1497148814971512_1500150814971491_359מי שנוהג לקרוא מחזות (אין הרבה אנשים כאלה, וטוב שכך, אחרת לא היו לנו צופים) הבין כבר את הבעיה. זה קצת מהורהר מדי, זה לא קצבי, ושמואל וילוז'ני כמעט נפח את נשמתו בכל פעם מחדש בנסיון להגיד את זה ברצף אחד. בסופו של דבר השארנו את זה, מפני שזו הצהרת הכוונות של המחזה. הוא מתחיל בנקודה שבה נגמרות רוב הקומדיות הרומנטיות: אתה שם בבית אחד שני אנשים שאינם מתאימים - ואין דבר כזה 'אנשים מתאימים' - ועכשיו הם צריכים להתחיל לחיות ביחד. סטטיסטית, זה עדיין מצליח ביותר מ-50%, אבל זה שאתה אוהב מישהו, עדיין לא אומר שהבעיות נגמרו. ברוב המקרים הן רק התחילו.

אהבה היא סתירה. אתה רוצה שהכל יהיה רגוע, אבל שהרומנטיקה תהיה סוערת; אתה רוצה להרגיש בטוח, אבל קצת נעים לקנא ושמקנאים לך; אתה רוצה שהילדים יהפכו לחלק ממך, אבל לפעמים בא לנו שהם ישאירו לנו את הבית קצת, שנוכל להתפרע; אתה רוצה להזדקן ביחד, אבל לאף אחד לא באמת בא להזדקן. זה המקום שבו עוסק המחזה הזה: בעובדה שאנחנו רוצים להתפתח, ולהתבגר, ולהפוך לאנשים אחרים, אבל באירוע המרכזי של חיינו - הזוגיות - אנחנו פוחדים לגעת.

אז נגענו בו. קומדיה היא כלי מושלם לטיפול בבעיות כואבות באמת. הלכנו לרגע שבו הכל מתערער, מתפזר ומתנפץ, והשתמשנו בו בשביל לבחון מחדש את המשחק הזוגי. רוב האנשים לא באמת רוצים לבחון את חייהם. הם צריכים שרופא יגיד להם שנשארו להם רק ששה חודשים לחיות, או שיפטרו אותם מהעבודה, או - כמו במקרה הזה - שהאשה שלהם תגיד להם שהיא עוזבת את הבית עם בחור שצעיר ממנה בעשרים שנה.

1492149014971500_14921504149914931503_15001488149214891492_435_01

אחת ההנאות של הכתיבה, היתה גם לבחון את מה זה עושה לסביבה. כולנו חיים בקבוצות. ישראל לא תמיד מתפקדת כמדינה, אבל לכל אחד יש פלוגה. כולנו מוקפים בחברים, וילדים, והילדים של הילדים. כשאתה מוציא אבן אחת מהפסיפס, גם כל היתר מתערער. כל מי שהתגרשו לידו (ומי לא), מכיר את התחושה: זה גורם לך לבחון מחדש את הכל, או לפחות לחשוש מן העובדה שבן או בת זוגך עושה את זה. הפחד הזה גורם ללא מעט תגובות מעניינות, או לפחות מצחיקות.

הגיל הנכון לאהבה הוא המחזה הראשון שלי. הוא גאל אותי מבדידותו היסודית של הכותב. לראשונה בחיי, עסקתי בכתיבה שהיא אירוע קולקטיבי. השחקנים יצקו את עצמם לתוך הדמויות, עמרי ניצן, המנהל האמנותי של הקאמרי, נתן לי את הטובות שבעצות, והיתה לי ההזדמנות לעבוד עם חברי הטוב, הבמאי רוני פינקוביץ', שלקח על עצמו את תהליך החונכות שלי בסבלנות וחוכמה אין קץ. אני מודה לכולם, אבל בעיקר לאשתי, ליהיא. היא זו שלימדה אותי שלאהבה אין גיל.
                                                             
                                                                                                                                      יאיר לפיד


האם יש בשורות אלו של לפיד גם עדות קטנה על אופיו של האיש ועל תהליך המשא ומתן הקואליציוני עליו הוא עמל כיום? ימים יגידו.



מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים