יובל סגל ופרידמן

"ההצגה מפעילה אצל אנשים צורך לשתף בחוויות שהם חוו", אומר יובל סגל על ההצגה "גורודיש" בה הוא משתתף. דיברנו איתו על העיסוק פעם ראשונה בטקסטים של חנוך לוין, על היחסים המיוחדים עם הלל מיטלפונקט ומה עושים כשהפרטנרים שלך לא מתייחסים אליך

 

יובל סגל לאחרונה מבלה על הבמה לא מעט עם טקסטים של חנוך לוין: במאי האחרון עלתה בתיאטרון הקאמרי ההצגה "כולם רוצים לחיות" שביים אודי בן משה, המספרת על הרוזן פוזנא (רמי ברוך) שמיועד למות אך מקבל ממלאך המוות הזדמנות להינצל אם רק יצליח להביא מחליף שימות במקומו, הצגה בה יובל מגלם מספר תפקידים; בנוסף על כך, לאחרונה יובל נכנס כמחליף להצגה הוותיקה "אשכבה" – האחרונה שלוין ביים לפני מותו – אגדה על מוות המבוססת על שלושה מסיפוריו של אנטון צ'כוב (וגם תשתתף במרתון "אוהבים את צ'כוב" בקאמרי). בהצגה זו יובל מגלם את הדמות כרוב שמח.

 

"זו פעם ראשונה שאני משחק חומרים של חנוך לוין", הוא מגלה. "אשכבה רצה משנת 99' והיא הצגת הדגל של התיאטרון הקאמרי וההצגה האחרונה של חנוך לוין. זו גם הצגה שמרגישים בה את קדושת התיאטרון כי היא מיוחדת במינה, מבחינת הטקסטים, התפאורה, התאורה והמוזיקה וגם ארסנל השחקנים המכובד. בנוסף, אני נכנס להצגה כמחליף של דרור קרן, שאלו נעליים מאוד גדולות להיכנס אליהן. כל אלו מבחינתי הם בבחינת כבוד מטורף ואני אסיר תודה על כך".

 

ומה עם "כולם רוצים לחיות"?

"זו חוויה שונה לגמרי, קודם כל כי נכנסתי להצגה מההתחלה. בנוסף, זה אודי בן משה, והעבודה איתו הייתה מטורפת, כיפית ויצירתית. אני משחק כמות מטורפת של תפקידים, שבעה, חלקם רק כניסות ויציאות, אבל יש גם את סופטוב רחמנינוף ואת הגוסס שיש לו מונולוג שאני מאוהב בו. הטקסטים של חנוך לוין הם פשוט יושבים, כל-כך מדויקים. הוא יכול לדבר מצד אחד על נפיחות ועל החיים והמוות מצד שני והם יושבים באותו המשפט בצורה מדהימה. זה פשוט נהדר".

 

בחודש שעבר עלתה בקאמרי ההצגה "גורודיש" שכתב וביים הלל מיטלפונקט, המספרת את סיפורו של האלוף שמואל גונן, המכונה "גורודיש" (מגולם על-ידי נתן דטנר), וכיצד הפך מגיבור לאומי לאחר הניצחון הסוף של מלחמת ששת הימים לנושא בנטל האשמה והאחריות לאחר מחדלי מלחמת יום הכיפורים. בהצגה יובל מגלם את דמותו של פרידמן, חייל שנענש על-ידי גורודיש להסתובב עליו עם רשת הסוואה, מתאבד ולאחר מכן נאלץ לרדוף אחרי גורודיש כדי שישחרר אותו מנטלה של הרשת.

 

מה בעצם פרידמן מייצג?

"בפרידמן יש את המאבק של הבורג הקטן מול המכונה הגדולה, המלחמה של האדם שישמעו אותו, שלא יבטלו אותו. פרידמן הולך עם זה עד הסוף, הוא נדפק על-ידי המערכת עוד פעם ועוד פעם והוא לא מוכן יותר לקבל את זה. כמו גורודיש, גם הוא דמות טרגית שלא מצליחה להתמודד עם המערכת, כשאצל גורודיש מדובר במערכת הפוליטית-מדינית שדפקה אותו ואצל פרידמן זו המערכת הצבאית וחוסר היחס שהוא חווה שדוחפים אותו להתאבד. גם אחרי שהוא מתאבד הוא מפחד שידפקו אותו. ככה, פרידמן בעצם מייצג אותנו, את האזרח הקטן".

 

במרבית ההצגה גורודיש לא מודע לקיומה של הדמות שלך. איך זה לשחק עם פרטנר שלא מתקשר איתך?

"זה נורא. עד שאני משחק בהצגה עם דטנר הוא לא מתייחס אליי רוב המחזה. זה מאוד קשה להיות על הבמה בלי שיש יחס מצדם של הפרטנרים. רק בסוף, כשאני מקבל קצת יחס, זה פותר את המועקה שלי – סוף-סוף יש דיאלוג".

 

איך הייתה העבודה עם הלל מיטלפונקט?

"את הלל אני מכיר בצורה אחרת, עוד מכיתה א', כי הבן שלו היה איתי בכיתה עד אחרי הצבא. היה מאוד משהו כיף בלבוא ולעבוד עם מי שאני מכיר בתור האבא של החבר שלי ולא כבמאי. אמרו לי עוד לפני שהתחלנו שהעבודה איתו תהיה מאוד שקטה ורגועה. ואכן, האווירה שהוא משרה, גם ברגעים לחוצים שבהם אני לא בטוח מה אני עושה, היא תחושה נעימה ורגועה. זה תהליך עבודה שמאפשר לך לעבוד, עד שלאט-לאט אתה מרגיש שהדברים נופלים במקום הנכון. זו הגדולה של הלל".

 

מה החשיבות של ההצגה הזו?

"הרלוונטיות לתקופה שלנו: בהצגה הכל פוליטי והנה אנחנו לקראת תקופת בחירות, הצבא עדיין מגייס בני 18 שיכולים לעבור חוויות דומות לאלו שפרידמן חווה וזה שאנחנו תמיד נהיה פה בתקופות של מלחמות. ההצגה מדברת על זה, שמלחמה זה משהו שתמיד יהיה פה ומחדלים תמיד יהיו. את זה שבהצגה אף אחד לא לוקח אחריות והיא הופלה על גורודיש, זה משהו שאפשר להגיד באותה מידה על 'צוק איתן', 'עמוד ענן' או 'עופרת יצוקה'. אני אומר את זה בעצבות מסוימת, שבאמת שום דבר לא השתנה".

 

מה היית רוצה שההצגה הזו תעשה?

"שאנשים יתחילו לדבר. אנשים שיוצאים מההצגה מספרים אלו זיכרונות זה העלה להם מהמלחמה ההיא או מהמבצע ההוא. ההצגה מפעילה אצל אנשים את הצורך לשתף בחוויות שהם חוו במלחמות והמבצעים שחווינו פה בארץ. אני חושב שזו המטרה של תיאטרון, לשים בפני אנשים את המראה ולגרום להם להתחיל לדבר. ברגע שיש דו-שיח ואנשים מבטאים את המחשבות שלהם זה יכול להביא את ההחלטות והמעשים שלנו למקום נכון יותר, ואת המדינה למקום טוב יותר. זו הפנטזיה שלי".



יובל סגל עם נתן דנטר בהצגה "גורודיש" יובל סגל בהצגה "גורודיש" יובל סגל עם רמי ברוך בהצגה "כולם רוצים לחיות"
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים