ריאיון עם יוסי קאנץ

"מבחינתי המונולוג הזה הוא זכות גדולה", אומר יוסי קאנץ על רגע השיא שלו בהצגה "אלקטרה", בה הוא מגלם את האומן. בואו לקרוא על המסע לגילוי עצמי שעבר, על רלוונטיות של טרגדיה יוונית לימינו ולמה הוא התאמן על הטקסט עם עיפרון בפה

 

המחזה "אלקטרה" שכתב סופוקלס אי-שם באתונה של לפני הספירה מספר על אלקטרה, בתו של המלך אגממנון שנרצח על-ידי אשתו קליטיימנסטרה ומאהבה אייגיסתוס. אלקטרה, שבזמן הרצח הייתה ילדה, מצילה את אחיה אורסטס ומסייעת לו להימלט מהארמון באמצעות עזרתו האדיבה של האומן שלו. כשהמחזה מתחיל אלקטרה היא כבר אישה בוגרת, המחכה – בהיותה כלואה בארמון בציווי אמה ומאהבה – לחזרתו של אחיה שיעזור לה לנקום את רצח אביה.

 

בקאמרי עלתה הפקה של המחזה הקלאסי בבימויו של כפיר אזולאי ובהשתתפותם של אולה שור סלקטר בתפקיד אלקטרה, הלנה ירלובה בתפקיד קליטיימנסטרה, אודי רוטשילד בתפקיד אורסטס ויוסי קאנץ בתפקיד האומן, או "מנטור", כמו שהוא מעדיף לקרוא לזה כשהוא לא על הבמה. "מה, אני האומנת שלו?" הוא שואל. "מנטור יותר מתאים לי".

 

במחזה, האומן (סליחה, מנטור) נשלח לשקר ולבשר לקליטיימנסטרה על מותו של אורסטס במרוץ מרכבות, זאת באמצעות מונולוג ארוך אשר מתאר את ה"טרגדיה" בפרוטרוט. מדובר במונולוג לא קל בכלל לשחקן שצריך להציגו, ויוסי כמעט נכנס לייאוש בגללו.

 

"חשבתי שאני הולך לעבוד עם הטקסט כמו במחצבה, לחצוב מילה אחר מילה", הוא מספר. "מדובר בטרגדיה יוונית והמקצבים בהתאם, ועולה השאלה איך מתמודדים עם מונולוג כזה. המונולוג הזה נלמד בבתי ספר למשחק, וכעת זו הייתה המשימה העליונה שלי. אמרתי לעצמי שאם אני לא עושה זאת אני נמלא מההתמודדות. וכך, באמצעות עזרתו של הבמאי כפיר אזולאי, פיצחנו את הטקסט מילה במילה, עיבדנו את הטקסט כך שייתן דרור למאזין הישראלי – למשל הורדנו ביטויים ארכאיים שאינם קליטים כמו 'היכה במלמדו' (מַלְמַד – שוט) – תוך שמירה על כבודו של הטקסט. היה צורך גם לחפש דרכי גישה לא שגרתיות, וכך כל חזרת עבודה הפכה למסע חדש של גילוי: מדוע לומר את השורה הזו כך ולא אחרת? מהו המקצב המועדף? האם הטונאליות של משפט מסוים מותאמת למצב אשר נוצר? הלא אני ממציא את הסיפור הזוועתי על מה שקרה לאורסטס בו במקום, ואז אני כשחקן ממציא את עצמי מחדש בכל פעם, וכך זה נמשך עד היום, כל ערב זה מסע גילוי מחדש".

 

עשית משהו מיוחד כדי להתכונן למונולוג?

"לפעמים הייתי מגלגל את הטקסט עם עיפרון בפה, עם הלשון שלופה, תוך כדי חיפושים של מכשול פיזי, ואז כאשר מורידים את המכשולים האמירה והקול נעשים צלולים, ברורים וטהורים".

 

באלו תחושות עלית עם המונולוג הזה לבמה?

"בהתחלה היה לי מעט מאוד אומץ, חששתי מאוד מכישלון, שאלתי את עצמי האם אצליח לעמוד מול כישלון. אך הסתבר בדיעבד שביכולתי אפילו לשלוט במאזינים, ואז אפילו השתיקות הופכות לרפליקה, ואפילו אם הדממה נמשכת – המתח נשאר ונותן משנה תוקף ועוצמה לשקט. השקט הופך לאמירה. היום מבחינתי המונולוג הזה הוא זכות גדולה. כאן זכותו הגדולה של כפיר שהעניק לי את חופש היצירה ותמיכה בלתי רגילה".

 

מה כוונתך?

"כשחקן פעמים רבות אתה לובש את ה'חליפה' הנוחה והאהובה עליך, כלומר אתה מעדיף לצעוד בשבילים שכבר ניסית אותם וצלחת בהם. ואז, מופיעים הימים והשעות בהם ברצונך להיפטר מהבגד הישן, הנוח, המנחם, שנדמה לך תמיד שהוא יושב עליך היטב. ברגעים כאלה יוצאים למסע אל הלא מודע, אתה מתחיל לטפס על הר שאינך יודע מה יהיה בסופו, וברגעים האלה מצאתי את כפיר. לא הייתי מודע לכך אפילו, פשוט אמרתי לו 'אני הולך, אני הולך לאיבוד', והוא היה שם ופשוט פתח לי את הדרך. החופש הזה לגלות את עצמי מחדש הוא זה שיצר את התוצאה הסופית, ועל כך אני מודה לו".

 

הטרגדיה הזו נכתבה באתונה של לפני הספירה. יש לה מה להגיד לישראלי 2015?

"אין חדש בעולמנו: יצרי האדם נשארו אותם היצרים ורק כליו השתנו. בהתאם, צריך להתאים את שגרת היום לפואטיקה הנפלאה ולמקצב העתיק ומהשילוב הזה ייוולד משהו חדש, מעניין ואחר. התכנים נשארו נצחיים, הלא בתנ"ך נכתב כבר הכל. המשימה היא להביא את הרעיונות אל מוחו הקודח של המאזין בן זמננו".

 

וזה מצליח?

"באופן בלתי רגיל – הקהל מרותק. הזמנתי שני בחורים שמעולם לא היו בתיאטרון, והם הגיעו בהסתייגות. אחרי ההצגה הם שאלו בהשתאות 'זה תיאטרון?'. מבחינתם היה מדובר באירוע רוחני מהמדרגה הראשונה, וזהו הישג גדול, כי הרי זו גם המשימה שלנו כאמנים יוצרים על הבמה. ההצגה כפי שהיא מוצגת מסירה את הפחדים והחששות מהמונח 'טרגדיה יוונית', ההיפך הוא הנכון – היא מזמינה ומחבקת את כל מי שמוכן להתמסר ולהאזין לעלילה".





מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים