יוסי צברי משורר

 
מחזהו של אדמון רוסטאן, "סיראנו דה-ברז'ראק", מספר על סיראנו (איתי טיראן), אשף מילים, סייף מוכשר ורוח חופשית, שאפו הגדול מכער את פרצופו ומפריע לו להודות בפני רוקסאן (כנרת לימוני) על אהבתו כלפיה. לכן, סיראנו מסייע לכריסטיאן (עידו רוזנברג) יפה התואר אך העילג לחזר אחר רוקסאן באמצעות השאלת המילים שלו לכריסטיאן. בהפקה של המחזה בתיאטרון הקאמרי, המבוימת על-ידי גלעד קמחי, יוסי צברי משחק בתפקיד לינייר.

"לינייר הוא משורר לא צעיר שכל עיסוקיו מסתכמים בשני דברים: כתיבת שירים ושתיית אלכוהול", מציג יוסי את הדמות שלו. "הוא איש שחי מאמנות: הוא כותב, הוא מנגן, הוא רוקד. ובימים שלמשוררים ולאמנים היה פטרון עשיר שתמך בהם, לינייר – כמו סיראנו – אינו נתמך על-ידי איש ולכן חי חיי עוני. עם זאת, זה מאפשר לו את החופש לכתוב כל מה שעולה על דעתו, והוא אכן עושה את זה. לינייר כתב שיר סאטירי על הרוזן דה-גיש, בו מתוארים חיזוריו הבלתי נלאים אחרי רוקסאן והמניפולציות שהוא עושה כדי להשיג אותה, למרות שדה-גיש עצמו כבר נשוי. בשל השיר הזה, לינייר מקבל איומים על חייו. זהו גם יסוד החיבור בין סיראנו ללינייר. אמנם לינייר מבוגר יותר, עתידו מאחוריו, וגם חסר לו, כנראה, המנוע שיש לסיראנו, אבל הדמיון ביניהם מתבטא ברצונן של שתי הדמויות הללו להיות חופשיות ממוסכמות חברתיות ולהמשיך לעשות ככל העולה על רוחן מבלי לתת דין וחשבון לאיש".

ואיך הייתה העבודה על הדמות הזו?
"כשחיפשנו – גלעד קמחי ואני – מיהו לינייר, עלה שמו של אסי דיין ז"ל. אדם של מילים שעבר דרך כל תהומות המציאות מבלי לעפעף או להסס, ואף יותר מזה: שלא הפסיק ליצור יצירות עם אמירה על חברה מסואבת, על התבהמות, על הזדקנות, על החיים".

איך המשחק עם איתי טיראן?
"איתי הוא קודם כל איש מקסים וחבר טוב. הוא גם ביים אותי ב'איש קטן, מה עכשיו?', אבל יש הבדל ביחסים שבין במאי ושחקן לבין אלו שבין פרטנרים על הבמה. זה תענוג לראות כיצד הוא יוצא לקרב בכל הצגה כאילו זאת ההצגה הראשונה, לראות כיצד בכל הצגה הוא מפיק מעצמו מאה אחוז. יש לציין שזאת הצגה לא קלה בכלל מבחינה פיזית, ועם זאת הוא ממשיך לעניין ולגוון לעצמו ולפרטנרים שלו בכל ערב. בתוך כל זה, הוא מצליח לשמור על הצניעות שלו ולהעניק הערכה וכבוד בלי סוף לבמה ולאנשים שעושים את 'סיראנו' גם מאחורי הקלעים".

המחזה כולל גם סצנת קרב בין גדוד הגסקונים הצרפתי, אליו משתייך סיראנו, לבין הצבא הספרדי, שבתקופה בה מתרחש המחזה – המאה ה-17 – היה האויב. בסצנה אמנם לא תראו קרבות מרשימים כמו בסרטים נוסח "300", אבל כן תוכלו לראות את יוסי בריקוד מרשים לא פחות.

איך נולדה סצנת הריקוד?
"להראות את הקרב בספרדים היה אתגר לא קל. הרי זה לא סרט, אז איך מעבירים קרב המוני לבמה? אני רקדן סטפס, ומאחר שגלעד ואני מכירים מעבודות קודמות, כבר בחזרות הראשונות הוא אמר לי שהוא רוצה שאני ארקוד סטפס בהצגה, אבל עדיין לא ברור לו בדיוק איך וכיצד. לאט-לאט, כשההצגה החלה להתגבש והקו המוסיקלי החל להתבהר, התחלתי לעבוד עם סקיצה של המוסיקה – שכתב אמיר לקנר המוכשר – ולבנות עליה ריקוד שיעביר משהו מהאלימות, מהבלבול ומהקושי שיש ביציאה לקרב. עם זה חזרתי לגלעד ולאמיר והתחלנו לדייק את זה יותר. בכל חזרה נוסף אלמנט אחר. אמיר כתב סקיצה נוספת, גלעד ביקש שאנסה גם לתופף תוך כדי הריקוד וכך מחזרה לחזרה, נולדה הסצנה הזאת".

ההצגה זכתה להרבה מאוד שבחים. למה אתה ממליץ לראות את ההצגה?
"אם תיאטרון אמור לרגש, להצחיק, לפרוט על מיתרי הרגש והשכל, לגרום לך להסתכל על החיים מעט אחרת ולצאת אדם קצת שונה ממי שבאת, הרי שההצגה הזאת עושה את כל אלה ולמעלה מזה. חוץ מזה, לראות אותי עם ראסטות זאת חוויה נפלאה כשלעצמה".

לעמוד ההצגה "סיראנו דה ברז'ראק"



יוסי צברי ואסף סלומון בחזרות להצגה "סיראנו דה ברז'ראק". צילום: שמחה ברבירושחקני ההצגה "סיראנו דה ברז'ראק" בתמונה מתוך החזרות. צילום: שמחה ברבירו"לראות אותי עם ראסטות זאת חוויה נפלאה כשלעצמה", יוסי צברי. צילום: שמחה ברבירו
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים