משה, נאור, מאשה ושפיץ


"היו בחזרות הרבה שיחות נפש", מספר משה נאור, הבמאי של ההצגה "ואניה, סוניה, מאשה ושפיץ". על החזרות, על העבודה עם הקאסט ועל מה שמרגש במחזה – בפנים

 


שלושה אחים בגיל העמידה – שתי אחיות ואח – שנולדו להורים חובבי תיאטרון, נקראים על שמן של דמויות מהמחזות של אנטון צ'כוב. שניים מהאחים – ואניה וסוניה – לא עובדים, בקושי יוצאים, וחיים בביתם הישן כשאחותם מאשה מפרנסת אותם באמצעות הקריירה שלה כשחקנית מצליחה.

 

תוסיפו לזה עוזרת בית בעלת נבואות שחורות ושני שחקנים צעירים בתחילת דרכם וקיבלתם את נקודת הפתיחה לקומדיה מלאת הרפרנסים "ואניה, סוניה, מאשה ושפיץ" מאת כריסטופר דוראנג. המחזה עלה בארצות הברית ב-2012, ב-2013 זכה בטוני למחזה הטוב ביותר ובספטמבר 2014 עלה בישראל בקופרודוקציה של התיאטרון הקאמרי ותיאטרון חיפה בבימויו של משה נאור.

 

"אני קודם כל מתרגש ממשהו ואז אני מתחיל לפתח מערכת יחסים עם מה שאני קורא", מספר משה איך הוא בוחר מחזות לבימוי ואיך הכול התחיל. "שמעתי שעשו איזשהו טייק אוף לצ'כוב ועניין אותי לראות, אז הזמנתי את המחזה. התרגשתי ממנו כבר בקריאה הראשונה. המחזה גם הצחיק אותי, אבל בעיקר ריגש אותי. מבלי לעשות ספוילרים, אבל לקראת הסוף, במונולוג של ואניה, שם הבנתי שזה מרגש אותי ושיש למחזה מבנה מעניין, לא שגרתי, שמאתגר אותי כבמאי".

 

מה דיבר אליך?
"בעיקר מערכת היחסים בין האחים, שלישיית אחים שכל אחד מהם לוקח חלק בדינמיקה משפחתית לא פשוטה, ועדיין לרובנו כל כך מוכרת".

 

ומה קרה אחר-כך?
"בשלב השני גיליתי שיש במחזה המון אזכורים שרלוונטיים רק לאמריקאים, כמו תכניות טלוויזיה שרק אמריקאים גדלו עליהן. הבנתי שתהליך התרגום – בהובלת רבקה משולח – ותהליך החזרות יהיו יותר מורכבים. היה צריך להצליח להעביר את ההתרגשות שלי מהמחזה ככה שגם הקהל הישראלי ייהנה ממנו. התהליך הזה נמשך רוב החזרות".

 

איך נראו החזרות עצמן?
"כל אחד בקאסט פיתח מערכת יחסים משלו עם החומר הזה, ואני כיוונתי את הכול לנקודה ההיא, בה הבנתי מה הפורטה של המחזה, כדי שכולנו נהיה בעצם בסירה אחת ונבין לאן אנחנו חותרים. הקאסט סביבי היה מורכב מאנשים שאני חושב שהצליחו להתרגש מהמחזה, וזה הביא לחזרות מאוד מעניינות. היו הרבה שיחות נפש, לא רק העמדות ומיזנסצנות. התרגשנו כי הסיפור של המשפחה הקונקרטית הזו הוא הסיפור של כמעט כל האנשים אם לא כולם: החוויה להיות ממוקם בתוך משפחה, אח בתוך משפחה, ומערכת יחסים בין אחים לרוב האנשים היא משהו מקסים אבל שיש בו גם כאב. לכן, למרות שהאנשים הם בשנות החמישים לחייהם, זה זורק אותך ישר למחוזות ילדות ולגעגוע".

 

ואיך שילבת את זה בעוד אלמנטים אמנותיים?
"מבחינת המוזיקה, בשלב דיי ראשוני חשבתי שהחומרים המוזיקליים צריכים להיות שאובים משירים של הביטלס, כי זה גם קשור לתקופת הילדות של הדמויות וגם המחזאי ציין שבסוף המחזה הדמויות מקשיבות ל-'Here Comes the Sun', ושם התחיל התהליך המעניין והפורה. בתפאורה ניסינו לתת תחושה של בית אבל בלי שיהיה ממש בית, ואז המעצבת סשה ליסיאנסקי הציעה את הרעיון היפה הזה, שהבית עשוי מקורות אבל שאין לו ממש קירות או גג. התפאורה עובדת על הדימוי 'קורת גג', אז זה בעצם פנים אבל זה יכול להרגיש כמו חוץ".

 

בהצגה משתתפים רמי ברוך (ואניה), אודיה קורן (סוניה), ענת וקסמן (מאשה), גל אמיתי (שפיץ, המאהב הצעיר של מאשה), תיקי דיין (קסנדרה, עוזרת הבית) ודנה מיינרט (נינה, האחיינית של השכנים).

 

איך היה לעבוד עם הקאסט הזה?
"את רמי ראיתי בהצגות של התיאטרון הקאמרי וישר ידעתי שהוא האיש שיכול להרים את המונולוג של ואניה באופן שאני אתרגש ממנו. פניתי אליו וניסיתי להדביק אותו בלהט שלי לגבי המחזה ואני שמח שזה קרה. עם ענת עבדתי בעבר ואני אוהב אותה מאוד, וברגע שקראתי הבנתי שהתפקיד של מאשה תפור עליה. גם עם אודיה היה לי תהליך מאוד מעניין: היא מוכרת כקומיקאית, ואני מאוד אוהב לעבוד עם קומיקאים, אבל דרכה ראיתי את סוניה, והתהליך היה בעצם של זיקוק הסוניה שבה. עם תיקי התהליך נמשך לאורך החזרות, והוא היה של ניסוי וטעייה וחיפוש מתמיד. הדמות של קסנדרה לא נחשפה לנו מהר, היא דמות שקשה להגדיר ולהבין את המוטיבציות שלה, ולקח הרבה זמן להגיע למה שהגענו. גל ודנה הם שחקנים שהם מתנה לבמאי, הם מוכשרים ומסורים. היה לי איתם תהליך עמוק ומעניין. עם כל השחקנים היה תהליך מאוד נפשי, שאני מקווה שהביא לא רק לביטוי של מה שאני אהבתי אלא שכל אחד מהם הצליח להתבטא בעצמו, לבטא משהו משלו, אישי. זה מה שיפה בדמויות האלה ובמחזה – במה שהם מאפשרים".

 

המחזה מלא ברפרנסים לצ'כוב. ההצגה תדבר למי שלא מכיר אותו?
"הסיפור לא מצריך ידע מוקדם, אבל האזכורים וההדהודים לצ'כוב יכולים לתת ערך מוסף".

 



מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים