על שאלות ותשובות

אודי רוטשילד ורמי ברוך, המשחקים בהצגה "אח יקר", מדברים על ההשתתפות בהצגה כה טעונה, על השאלות שהיא מעלה, על פרות קדושות ועונים על שאלת השאלות: האם תיאטרון יכול להשפיע?

 

ההצגה "אח יקר" שכתב גדי ענבר וביים עודד קוטלר מספרת על משפחת מעיין, ששכלה את הבן עופר במלחמת יום הכיפורים. שנה לאחר נפילתו של עופר מגיע מחו"ל אחיו הגדול, אורי (אודי רוטשילד), כדי לקחת חלק בטקס האזכרה. סמוך לטקס מגיע לידיו של אורי יומן המלחמה של עופר, בו יש מידע שמעמיד באור אחר את נסיבות נפילתו ואת הצל"ש שקיבל לאחר מותו. הוא מנסה להביא את האמת לידיעתם של הוריו, יהושע וקטי (רמי ברוך ואסתי קוסוביצקי), אך האב לא רוצה לשמוע ומעדיף "למכור את נשמתו לצל"ש" מאשר להכיר באמת. ההצגה, המבוססת על סיפורו האישי של גדי ענבר, מעלה שאלות לא קלות עם תשובות קשות עוד יותר, וכדי לדבר עליהן תפסנו לשיחה את אודי רוטשילד ורמי ברוך.

 

"אחד האתגרים המרכזיים בהצגה הזו היה הנגיעה במיתוסים לאומיים, בפצעים, באמצעות מקרה פרטי", אומר רמי ברוך. "אחד הדברים שאנחנו מבקשים להראות זה מה אנחנו מעוללים לאנשים שאנחנו שולחים להילחם בשמנו. אנחנו הרי שבויים באידיאה הזו שאין בררה ושזה חייב לקרות, אז אנחנו בונים לעצמנו כל מיני טקסים, ויש פה קריאת תגר על כל הטקסים האלו. אנחנו אומרים 'די, הניחו להולכים, הביאו את היום', וכל זה באמצעות סיפורו של האנטי-גיבור".

 

אודי רוטשילד: "ידענו שזה עלול לעורר כעס, ואחד העניינים שהיינו צריכים להיזהר לגביו זה הנושא של משפחות שכולות. לא רצינו להגיד למשפחות שיש משהו פסול בכאב שלהן, אלא להיפך, לתת את הביטוי לאנשים שלא מרגישים הקלה בכאב בגלל שהבן שלהם נהרג במלחמה ולא בסיטואציה אחרת. לכן זה היה חשוב שמי שכתב את המחזה, גדי ענבר, עשה זאת מדם לבו כאח שכול. לא מדובר במישהו שבא מבחוץ ומבקש להטיף מוסר, אלא הוא ניסה להגיד משהו על עצמו. אני חושב שהעובדה שמדובר בסיפור אישי הופכת את המחזה לעוצמתי כל כך".

 

ובכל זאת, לא מפחיד קצת לגעת בדברים האלו?

אודי: "יש עכשיו הרבה יצירות שעוסקות בצד האפל של המלחמה, בהנחה שיש לה איזשהו צד מואר. יש את הסרטים 'שיח לוחמים' על מלחמת ששת הימים או 'סיפור סגור' של מיכה לבנה על הקרב בסולטן יעקב. אלו סרטים שלא היו מקרינים אותם פעם. היום אמנם לא תראה שעושים את זה עם 'צוק איתן' או מלחמות שקרו בעשר השנים האחרונות, אבל כנראה שכן יש תשתית ושעבר מספיק זמן כדי לגעת במלחמות כמו ששת הימים או יום הכיפורים".

 

רמי: "גם מעלים על זה עכשיו הרבה מחזות, כמו 'גורודיש' כאן בקאמרי, והם נוגעים בפרות קדושות שלא העזו לגעת בהן פעם. אנשים הרי עושים טעויות ואת הטעויות האלו צריך לחקור, מכיוון שזה באמת כרוך בחיי אדם. הרי התכונה הזו של ה'יהיה בסדר' גרמה לנו לשלם מחיר יקר. איך יכול להיות שאחרי הטראומה של מלחמת יום הכיפורים, ואני חוויתי אותה, שולחים לקרב חיילים בתוך זחל"מים שידעו שהם לא עמידים אפילו נגד כדורים, במיוחד כשיש לצה"ל רכבים יותר מוגנים? הרי כמו שאחרי שמטוס מתרסק בודקים מה גרם לזה כדי שלא תהיה עוד התרסקות, צריך גם פה לחקור את הדברים ולהקדים מחשבה למעשה כדי לחסוך בחיי אדם. אז נכון, חללים זה קודש, אבל לדעתי חשוב שהקהל יבוא ויראה את ההצגה. כל מי שחי פה חייב לראות אותה כדי להתחבר לחוויה הלאומית שלנו. לא צריך לחשוש או לפחד. זה ערב מרתק שהקהל לוקח אותו איתו הביתה ליומיים-שלושה ואולי אפילו יותר".

 

איך באמת הקהל מקבל את זה?

אודי: "בחזרות גם רמי, גם אסתי קוסוביצקי וגם גדי יגיל – הוותיקים שבחבורה – אמרו שאין להם מושג איך זה יתקבל. זה היה יכול לנוע בין אדישות וכעס לבין זה שההצגה תתקבל טוב. לא חשבנו שזה יתקבל עד כדי כך טוב. אני מתרגש מהעוצמה של התגובות, מהרגש שזה מעורר, וגם מהכעסים. זה מעורר טווח רגשות מאוד רחב".

 

רמי: "כשאנחנו על הבמה אפשר לחתוך את המתח בסכין. ההצגה נוגעת בעצב הראשי של הקהל. מה שהפתיע אותנו זה לשמוע קולות צחוק, שהם בעצם היו אישור של הקהל לזה שהוא איתנו. הצופים מטולטלים ומזועזעים מההצגה אבל הם איתנו, הם לא מתנגדים לה. כמו כן, בהתחלה חשבנו שבגלל העוצמה של ההצגה לא יהיו מחיאות כפיים, אבל יש מחיאות כפיים. בתגובות שאנחנו מקבלים אחר כך יש אישור להרבה מהטענות שההצגה מעלה. יש פה אמירה חשובה, וכשהבנו שהיא גם מתקבלת ככה, זה עושה לנו טוב".

 

לתיאטרון יש יכולת להשפיע?

רמי: "אם השאלה הזו הייתה נשאלת לפני חודש היינו עונים 'זה סתם, זה לא משפיע, זה ברובו בידור'. אבל אחרי השבוע הסוער עם השרה התיאטרון חזר למקום שבו הוא כן משפיע. חזרנו לימי חנוך לוין, כשכל המדינה הייתה רועשת כשהוא היה מעלה הצגה. אז גם עצם הוויכוח על חופש הביטוי, וגם לקחת חלק בהצגה שמחזירה את התיאטרון למקום בו יש לו אמירה ויכולת לעורר דיון, זה כיף. המנדט של התיאטרון הוא להעלות דילמות. הוא יודע רק לשאול שאלות, לא לתת תשובות. את התשובות כל אחד צריך לתת לעצמו".



מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים