אודי בן משה רוצה לחיות

לאודי בן משה יש ניסיון לא מבוטל בבימוי מחזות של חנוך לוין: הוא ביים את "שיץ", "הרטיטי את לבי", "אורזי מזוודות" ועכשיו גם את "כולם רוצים לחיות".

"אני נמשך גם למה וגם לאיך, גם לתוכן וגם לסגנון," הוא מסביר למה דווקא חנוך לוין. "הוא עוסק בדברים המעסיקים את כולנו – כמו המוות ב'כולם רוצים לחיות' – והוא אומר את מה שאסור ולא מנומס להגיד באופן גלוי, ואת כל זה הוא מביא באיזה איזון חמקמק בין הומור לטרגדיה. זה עצוב וזה מצחיק עד כאב בטן בו זמנית, והאיזון הזה הוא מה שמושך אותי – הצורך לעשות גם וגם".

ההצגה "כולם רוצים לחיות" – שתעלה בחודש הבא בקאמרי – מספרת על הרוזן פוזנא שמתבשר על-ידי מלאך המוות (מגולם על-ידי יצחק חזקיה, שגילם את אותו תפקיד גם בהפקה הראשון ב-1985) שהוא מיועד למות, אך הוא זוכה להזדמנות להישאר בחיים: להביא תוך שלושה ימים מישהו שיסכים מרצונו החופשי למות. פוזנא בטוח שמדובר במשימה פשוטה אך מסתבר כי אבוי – כולם רוצים לחיות.

"המחזה מטפל בפחד מהמוות, שמעסיק אותי לא מעט, ואני חושב שאת כולנו", מספר אודי. "הוא מטפל ברצון לחיות, בכוח האדיר של החיים, ומולו גם בפחד לאבד אותם".

ולמה להתעסק דווקא בזה?
"נסים אלוני אמר שאומנות היא תרופה נגד מוות. באמת יש בתיאטרון תמצית מזוקקת של ויטאליות וחיים. באמנות אני גם יכול לרפא פחדים: בפחד מאינטימיות ב'בית ספר לנשים', בפחד ממחלות ב'החולה המדומה' ובפחד מהמוות ב'כולם רוצים לחיות'. אני מטפל בעצמי באמצעות התיאטרון".

מה האתגר שלך כרגע?
"האתגר הוא קודם כל למצוא את הטון הנכון של המחזה ושל ההצגה. אחד מהאתגרים אצל חנוך לוין מבחינתי זה שהטקסט שלו מאוד דקלרטיבי, מאוד הצהרתי. הדמויות כל הזמן מצהירות על מה שהן מרגישות ורוצות, יותר מאשר פועלות או מקדמות את העלילה וצריך למצוא את האופן המדויק לשחק ולביים אותו. יש גם רצון להמציא את המחזה הזה מחדש, להביא אותו דרך העיניים שלי, בלי מניירות וארכיטיפים ישנים. מעבר לזה, צריך למצוא את האיזון בין ההומור לבין הדרמה, בין המרגש לבין המצחיק. זה משהו מאוד חמקמק, ובקלות זה יכול ליפול למשהו נלעג ולא קולע או למשהו פתטי ולא מעניין – בקיצור, חיים קשים. יש שילוב בין הומור ודרמה שייחודי לחנוך, ואת זה צריך למצוא. אני מחפש להביא את זה בצורה גם מרגשת, גם מצחיקה ובסופו של דבר מעוררת השראה לחיים".

איך תהליך העבודה בינתיים?
"החוויה הזו מלאת חיים. יש שחקנים ותיקים, שעם כל הניסיון שיש להם בתיאטרון מתרגשים כמו ילדים חסרי ביטחון, ומשתוקקים לשחק, להשתעשע, לצחוק ולהתרגש כמו שחקן שגמר אתמול בית ספר למשחק. זה מקסים בעיניי. באופן כללי כל השחקנים, הוותיקים והצעירים, עושים הרבה חיים והרבה רוח".

רוח?
"אני מקווה שבמובן העמוק של המילה, שהוא מעורר. אצל כל השחקנים אתה רואה רצון עז לחיות ולשחק, כמו הדמויות שבמחזה. יש הרבה חיות בקאסט".

יש לך איזה סיפור מעניין מאחורי הקלעים?
"קרן פלס ילדה עכשיו, אז היא מביאה את התינוקת לחזרות, ויש מה שנקרא 'הפסקות הנקה'. ככה יש שוב התעסקות בחיים חדשים. החיים פולשים לתוך ההצגה וההצגה פולשת לתוך החיים, ויש בזה משהו מקסים".

החזרות על ההצגה עכשיו בעיצומן. יש כבר ציפייה לבכורה?
"ככל שהתאריך מתקרב אני יותר במתח. יש מצד אחד את הצורך לסגור ולקבע דברים ומצד שני הצורך עדיין לחפש את אותם דברים ולמצוא אותם באופן מדויק יותר. בגלל שהזמן מתקצר אני נקרע בין שני הכוחות האלה. לכן, ההתרגשות היא מאוד גדולה".

לעמוד ההצגה "כולם רוצים לחיות"



אודי בן משה במהלך החזרות להצגה אמא קוראז'. צילום: יוסי קאנץשחקני ההצגה "כולם רוצים לחיות"
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים