ריאיון עם תמר שם אור

תמר שם אור מספרת על ההשתתפות במחזאות ישראלית, על השחקנים שמשחקים עמה בכל הצגה והצגה ועל התחקיר שעשתה לקראת תפקידה בהצגה "גורודיש": "זה מקצוע שבו מתוקף העבודה יש כל הזמן לגיטימציה לחקור"

 

את השחקנית תמר שם אור תוכלו למצוא היום בשלוש הצגות בתיאטרון הקאמרי: הראשונה היא "קזבלן" מאת יגאל מוסינזון ובבימויו של צדי צרפתי, המספרת על עלילותיו של קזה (עמוס תמם), צעיר "פושטק" החי בשנות החמישים בשיכון ביפו אותו מבקשת העירייה לפנות מדייריו. בהצגה זו תמר מגלמת את רחל, המשכילה והלמדנית, וגם מושא אהבתו של קזה.

 

ההצגה השנייה היא "הפושעים החדשים" שכתבה וביימה עדנה מזי"א, המספרת על דורינה (סנדרה שדה) ואריה (אוהד שחר), זוג בורגני החש על בשרו את המשבר הכלכלי, אבל בעוד אריה מתכחש למציאות דורינה מוצאת פתרון יצירתי למצב. שם תוכלו לראות את תמר מגלמת את שרית, אשתו של עילאי (אורי זלצמן), בנה המוזיקאי של דורינה, שמנסה לגרום לו לשלב בין האמנות שלו לכורח המציאות.

 

ההצגה השלישית, שעלתה לא מכבר, היא "גורודיש" שכתב וביים הלל מיטלפונקט, המספרת על עלייתו ונפילתו של האלוף שמואל גונן (נתן דטנר), גורודיש אם תרצו, גיבור מלחמת ששת הימים ומצורע לאחר מלחמת יום הכיפורים. בהצגה זו תמר מגלמת את סגן דפנה, ראש לשכתו של גורודיש. כפי שבוודאי שמתם לב, כל המחזות הללו הם תוצרת הארץ, כחול-לבן.

 

איך זה לשחק בכזה ריכוז של מחזאות ישראלית?

"זה קצת מרגש אותי. כישראלית, אני בעד מחזאות ישראלית ויצירה מקומית, והנה אני משתתפת בשלושה מחזות ישראליים: האחד, 'הפושעים החדשים', הוא מחזה אקטואלי של יוצרת מוכשרת ובועטת מאוד; השני, 'קזבלן', הוא קלאסיקה ישראלית; השלישי, 'גורודיש', הוא גם קלאסיקה אבל הוא גם מעודכן להיום, וזה יוצר מיקס מאוד מעניין מבחינתי. זה נותן שיקוף של אספקטים שונים של התרבות שלנו על ציר הזמן. בגלל שבתיאטרון השחקנים חשים את הקהל והקהל את השחקנים החוויה היא מאוד מידית, ואני יכולה להרגיש איך הקהל מגיב למשהו אקטואלי מאוד ואיך הוא מגיב למשהו שנכתב לפני כמעט ששים שנה או עשרים שנה ואיך זה יכול להיות רלוונטי ואקטואלי. אותי התגובות האלו מרגשות".

 

אבל לא רק למחזות בהם משתתפת תמר יש מכנה משותף, אלא גם לשחקנים המקיפים אותה: בשלוש ההצגות תוכלו למצוא משחקים לצדה של תמר את אוהד שחר, שהם שיינר וערן שראל.

 

"זה מאוד נחמד וזו תחושה טובה". היא אומרת. "בתיאטרון שלנו יש הרבה אנשים שהם קולגות וחברים טובים, וזה יוצר מעין תחושה משפחתית. בסך הכל אנחנו נמצאים עם השחקנים שלצדנו הרבה שעות וזה כיף שנוצרים בינינו קשרי חברות ועבודה מפרים כאלה".

 

אבל לא רק מכנה משותף יש בין המחזות אלא גם הבדלים: בעוד "הפושעים החדשים" היא הפקה ראשונה של המחזה, "גורודיש" היא ההפקה השנייה שלו, כשהפעם הראשונה הייתה ב-1993.

 

מה ההבדל בחוויה שלך כשחקנית בין שני המאפיינים האלו?

"ב'הפושעים החדשים' לא היה רפרנס להתייחס אליו כי זוהי הפקה ראשונה של המחזה. זה מאוד מרגש כי אתה לא יודע איך הקהל יקבל את זה ובנינו את הכול וגם את ה-קול של המחזה בפעם הראשונה יחד עם עדנה שהייתה ראש השבט שלנו. היה נורא מיוחד לראות איך הקהל מקבל את זה, בהצגות הראשונות, כשפתאום נכנס הקהל אחרי חודשים של חזרות ושמענו את הצחוק הרועם. זו בהחלט חוויה מרגשת. ב'גורודיש' החוויה קצת שונה כי מלכתחילה היה רפרנס מובהק לעשייה שלנו: ידעתי שההפקה הראשונה בזמנו התקבלה באופן מאוד חזק. אני לא ראיתי אותה (אולי כי הייתי בת חמש...), אבל בכל מקרה הלל דיבר כל הזמן על החידוש שבהפקה. בטקסט נעשו שינויים והיוצרים והשחקנים הם אחרים, כך שבאופן טבעי נוצרה הפקה שהיא אחרת. נוצר מרקם חדש למחזה. אני מאוד נרגשת מהתגובות של הקהל שחווה את ההצגה בפעם הראשונה, או השנייה, באופן כל-כך חזק. כיף להיות חלק מזה".

 

שתיים מתוך שלוש ההצגות בהן את משתתפת מתרחשות בתקופה אחרת. איך זה משפיע על ההכנה לתפקיד?

"אני מרגישה כשחקנית שבכל תפקיד שאני מקבלת אני צריכה לעשות תחקיר מסוג אחר כדי להבין את הרצונות והמניעים של הדמות, ומעבר לזה יש את התחקיר על הרקע העוטף את המחזה, הזמן והמקום. לדברים האלו יש השפעה, בתוכם הדמות נרקמת, ואני אוהבת את זה שאני מודעת אליהם עד כמה שאני יכולה להיות. נורא נהניתי לעשות את התחקירים שקשורים לתקופות של 'קזבלן' ו'גורודיש'. ב'קזבלן' חקרתי על העליות וכור ההיתוך של אותה התקופה, וגם את המצב הכלכלי, הפוליטי והתרבותי שהיה באותם ימים במדינה בכלל וביפו בפרט. ב'גורודיש' לא הייתי בקיאה מספיק על אלמנטים חברתיים ומדיניים באותה התקופה, וניצלתי בשמחה את ההזדמנות הזו כדי ללמוד עליהם".

 

היו עוד דברים שחקרת לקראת "גורודיש"?

"שוחחתי ארוכות עם מישהי שהייתה חלק מלשכתו של הרמטכ"ל במלחמת יום הכיפורים, דדו, וגם עם מישהו שהיה הרל"ש של גורודיש. ניסיתי להבין באיזו סביבה הדמות שלי נמצאת, כי הקשר של גורודיש עם דליה הוא יותר קרוב מאשר הקשר עם שאר הפקודים שלו, והייתה לי אינטואיציה שהקרבה הזו נובעת מזה שדליה היא בת בריתו ומאוד נאמנה לו, אבל עניין אותי להכיר את זה דרך העיניים של האנשים שחוו את זה על בשרם. רציתי לדעת אלו רמות של נאמנות יכולות להתפתח, מאיפה נובע הרצון לרצות כל כך את המפקד, מה האינטרס הספציפי של מישהו לעשות את זה. יש כל מיני אפשרויות – אופי של אדם, או אולי תשוקה ציונית – ועניין אותי לאסוף אינפורמציה מאנשים שחוו את זה בעצמם".

 

נשמע שנהנית

"מאוד. מבחינתי מדובר בהכרח אבל גם בהזדמנות. זה מקצוע שבו מתוקף העבודה יש כל הזמן לגיטימציה לחקור ואותי זה מרתק".

 

מה הקהל יכול להרוויח מצפייה בהצגה שמתרחשת בעבר?

"הפערים שיש בין אז לבין היום, במידה והקהל לא מכיר את התקופה, מאפשרים לו לבדוק את החומרים האלו. אם הקהל כן מכיר את התקופה, זה מזכיר לו איפה הוא היה אז ואיפה הוא היום וזה מאפשר לו פרספקטיבה וחומר למחשבה כאחד".



תמר שם אור עם נתן דטנר ב"גורודיש" תמר שם אור ב"הפושעים החדשים" תמר שם אור במחזמר "קזבלן"
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים