טל וייס לא מגמגם

"לפעמים קורה שכשאני על הבמה אני מסתכל על הקאסט משחק ואני פשוט נסחף כאילו הייתי בקהל", מעיד טל וייס המשחק בהצגה "איבנוב". בואו לגלות מה יש לדמות שלו להגיד וקצת מתקשה בגלל הגמגום שלה

 

המחזה "איבנוב" מאת אנטון צ'כוב מספר על ניקולאי איבנוב, בעל אחוזה השקוע בחובות, בין השאר לחברו לבדייב. אם זה לא מספיק, אשתו שרה גוססת והוא בינתיים מתאהב בסשה, בתו של לבדייב. לאחרונה עלה המחזה בקאמרי בבימויו של ארתור קוגן ובתרגום ועיבוד שלו ושל איתי טיראן (שגם מגלם את איבנוב). אחד המשתתפים בהצגה הוא טל וייס המגלם את בודקין, המהווה חלק מחבורה שמתנחלת בבית לבדייב מדיי ערב.

 

מיהו בודקין?

"בודקין הוא בחור צעיר, חביב ומגמגם, דיי 'יורמי' יש לומר, שמיודד עם משפחת לבדייב ונוהג לשהות בביתם בהתכנסויות חברתיות כאלה ואחרות בתקווה שאולי הוא יוכל להפוך לשידוך עבור בתם סשה. לרוע מזלו, סשה לא כל כך מסתכלת לכיוון שלו והוא מבלה את זמנו בשהייה מחמיאה בקרב 'החברה הגבוהה' בניסיון להשמיע את קולו מידי פעם – אם כי צריך להודות שגם שאר בני המשפחה והחברים לא ממש לוקחים אותו ברצינות".

 

מה לדעתך הוא אמור לייצג במחזה?

"אם אני מנסה לחשוב איזו משבצת תופס בודקין במחזה, אני מניח שהוא מייצג את הטיפוס המעט טפילי, שיש לו, אבל היה רוצה לעצמו הרבה יותר, והוא מנסה להשיג את זה בעיקר באמצעות קשרים חברתיים על חשבון עשייה אישית אמיתית. הוא פשוט נמצא שם, בתקווה שמישהו ישים לב ויאפשר לו להתקדם בסולם החברתי. עד שזה יקרה, הוא מנסה ליהנות מהתה והרכילות ביחד עם שאר האורחים, שבאמצעותם צ'כוב כנראה מביע את אכזבתו מהחברה שמבקרת ושופטת אחרים אבל לא את עצמה".

 

כמו שציינת, בודקין הוא מגמגם. כשחקן, זה משפיע על העבודה על הדמות?

"יש לזה בהחלט השפעה. האמת היא שצ'כוב לא כתב את בודקין מגמגם, אלא מדובר במשהו שפשוט יצא באחת החזרות. זה הרגיש לנו נכון ומשעשע והחלטנו ללכת על זה. אבל, אחת המלכודות שקיימות בבחירה בגמגום, היא שזה עשוי להפוך מהר מאוד לקישוט טכני שמלווה את הדמות ואז יש סכנה גדולה שהיא תהפוך לקריקטורה. גם אני וגם ארתור קוגן ואיתי טיראן ניסינו להיות עם היד על הדופק, לזכור לא לתת לגמגום להאפיל על הטקסט הנאמר ולדאוג שבודקין יהיה דמות עגולה ואנושית עד כמה שניתן. לקראת סיום החזרות גם עמרי ניצן דאג להזכיר לי מדי פעם שהמטרה היא לא הגמגום אלא להעביר את הרעיון אותו אני רוצה להביע עד הסוף".

 

איך הייתה העבודה עם ארתור קוגן?

"ארתור ואני הולכים הרבה זמן אחורה, משהו כמו 15 שנה. הוא היה מורה שלי כשעוד הייתי סטודנט בבית צבי והוא ביים אותי כבר בלא מעט הפקות. אנחנו מכירים אחד את השני מאוד טוב וזה מאפשר לנו לעבוד בהמון פתיחות ונינוחות יחד. אני מאוד מעריך את דעתו ואת טעמו התיאטרוני, והיות וחלק לא קטן מההכשרה שלי כשחקן עברתי איתו אני מאוד סומך עליו ואני חושב שגם הוא עליי".

 

ואיך הייתה העבודה עם הקאסט?

"מדובר בקאסט שמורכב מאנשים שאוהבים, מעריכים ומכירים אחד את השני מאוד טוב – גיל וינברג, יואב לוי, איתי טיראן ואני למדנו באותה כיתה למשל – וזה נותן תחושה מאוד חזקה של משפחתיות בחדר החזרות ומחוצה  לו. העובדה שאנחנו סומכים כל כך אחד על השני ותמיד מנסים להעצים אחד את השני מאפשרת נינוחות מאוד גדולה ועבודה מאוד פרודוקטיבית בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין הבמאי".

 

את המחזה "איבנוב" הגדיר המחזאי צ'כוב כקומדיה, אך יש לו גם צד מאוד קודר ומבנה העלילה שלו גרם לכך שצ'כוב נאלץ לבטל את העלאתו בתיאטראות רבים כיוון שהם לקחו אותו לכיוון דרמטי במקום לקומי כמו שרצה.

 

אתה מתחבר להצגת תמונה קודרת באופן קומי?

"מאוד. אני חושב שבהרבה מקרים אחת הדרכים הכי אפקטיביות להציג תמונה אנושית כואבת היא שימוש בקומדיה והומור. מספיק להסתכל על תכניות טלוויזיה כמו 'ארץ נהדרת' או 'גב האומה' במהלך מערכת הבחירות האחרונה כדוגמא נפלאה: כל-כך הרבה פעמים קרה שצפיתי בפרק של אחת מהתכניות האלה והתגלגלתי מצחוק ובמקביל כאב לי כל כך על המציאות שבה אנו חיים. בדיוק בזה צ'כוב אלוף. הייתה לו יכולת מופלאה לכתוב דמויות עגולות של אנשים אמיתיים וחשופים, ולשים אותן במציאות שגורמת לקהל להתגלגל מצחוק אך עם זאת לראות היטב את הכאב שמלווה את הצחוק הזה".

 

למה אתה ממליץ לצפות בהצגה?

"נדמה לי שאחת ההצלחות הגדולות של צוות היוצרים והשחקנים היה ליצור הצגה שהיא נאמנה ומתמסרת לרוח של צ'כוב מצד אחד, ומודרנית וקצבית מהצד השני, וכל זאת מבלי לאבד את ההומור או הכאב שנמצאים במחזה. האיזון העדין הזה יוצר חוויה תיאטרלית ייחודית ואיכותית של קלאסיקה שאולי הופכת לקצת יותר נגישה גם למי שחושש מקלאסיקות, וזה משהו ששווה לבוא לראות. חוץ מזה, לפעמים קורה שכשאני על הבמה בעיצומה של סצנה, אני מסתכל על הקאסט הנפלא שלנו משחק ואני פשוט נסחף כאילו הייתי קהל רגיל שפשוט רואה את ההצגה מבפנים, ונדמה לי שזאת האינדיקציה הכי טובה".



טל וייס (משמאל) עם גיל וינברג בחזרות ל"איבנוב" (צילום: שמחה ברבירו) "זכרנו לא לתת לגמגום להאפיל על הטקסט". טל וייס (צילום: שמחה ברבירו) "אני חושב שאחת הדרכים האפקטיביות להציג תמונה אנושית כואבת היא שימוש בהומור". טל וייס (צילום: שמחה ברבירו)
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים