דג המוסר של טל בלנקשטיין

"דג מוסר", מחזה הביכורים של מירי חנוך שבוים על-ידי עדנה מזי"א, מספר על משפחה בורגנית, שנאלצת להתמודד עם כך שהעובדת הזרה הבלתי חוקית שלהם נהרגת בתאונת עבודה באגף הבלתי חוקי של הבית – מה שיוביל לחשיפה של עוד ועוד סודות ושקרים. בהצגה, טל בלנקשטיין משחקת את אורה, אחת מבנות המשפחה, "רוחניקית" המנהלת אתר לאימהות מניקות ביום ומקיימת שיחות סקס בלילה.

"על פניו הכי קל לשחק דמות של רוחנית בצורה קלישאתית," מספרת טל, "אבל בגלל הטקסט העמוק והשנון של מירי הצלחתי למצוא רבדים ומורכבות, וניסיתי למצוא מה מקור הכאב של אורה ולהתחבר לצדדים האנושיים שבה".

ומה מצאת?
"היא צריכה למצוא את הדרך שלה להתבטא בתוך הבית של אנשים אינדיבידואליסטים ואגואיסטים, שבתוכם הילדה הזו רוצה למצוא את הקול שלה. זו דמות שבעצם ננטשה על ידי בן הזוג שלה שנסע למזרח, והיא מספרת שהיא יודעת שהוא יחזור אליה שלם יותר, אבל היא בעצם משכנעת את עצמה כדי לא להתמודד עם הכאב של הנטישה. זו סיטואציה מאוד קשה, שהיא מגדלת ילד בבית של ההורים לבד, בלי בן הזוג שלה. גם כל הזמן הרגשתי שלאורה נורא חשוב שיהיה לה איזשהו קול: אמא שלה מזלזלת בה בקטע הרוחני, היא אומרת לה 'תלמדי משפטים במקום להניק כל היום', והרגעים שלה בשיחות הסקס בלילה אלו רגעים שהיא מרגישה שהשליטה יכולה לחזור אליה".

ואיך זה לשחק דמות כזו?

"זה נורא כיף. היא נורא רוחנית, אבל האג'נדות שלה מחזיקות רגע מאוד ספציפי, והיא לא מצליחה לממש אותן בחיים, וזו הביקורת שמירי מעבירה, ואני ניסיתי לא לשפוט את אורה במשחק.. זה נורא כיף לשחק את הפערים האלה בין מה שהיא מטיפה ומאמינה בו לבין היכולת לממש את זה בחיים שלה".

היה משהו מיוחד בתהליך העבודה?
"מירי הגיעה כל הזמן לחזרות, וזה היה נורא מפרה וכיף. היא הייתה מאוד פתוחה להצעות מאיתנו, מאוד נטולת אגו במקום הזה של לאפשר דיאלוג פתוח, והיא הייתה זמינה. לא היה יום שהיא לא הגיעה. זה מחזה מקורי, ואתה לא תמיד זוכה לשבת עם המחזאי יום-יום ולזכות שיהיה דיאלוג כזה פתוח. הרגשנו שזה מרגש אותה שהטקסט שלה מקבל חיים, אז רצינו למצוא את הדיוק, והתעקשנו שהדברים יישבו בדיוק כדי שהטקסט ישרת את הסיטואציה ושאנחנו נשרת את הטקסט, והטקסט עבר שינויים. אלו היו חזרות מענגות, ממש".

מה עוד את יכולה לספר על מירי?
"הנוכחות שלה היא מאוד אימהית, היא הייתה מביאה לנו אוכל לחזרות. כל התקשורת במחזה היא דרך אוכל, ואפשר לראות איך זה חי בתוך מירי. אוכל היה מה שקירב בין כלל הלבבות בקאסט, תמיד שאלנו מה אוכלים ותהינו מה מירי תרעיף עלינו היום. זה מאוד הוסיף לאווירה המשפחתית".

היא בישלה או שבעלה, אייל שני, הכין את האוכל?
"אני חושבת שאייל הביא לה חינוך קולינרי במשך השנים. העניין היה תשומת הלב שקיבלנו, לא העניין של מה נאכל. היו הרבה עגבניות (צוחקת), נשנוש הבוקר שלנו היה עגבניות בצבעים שונים".

איך הייתה העבודה עם הבמאית, עדנה מזי"א?
"בעיניי הדבר הכי יפה בעבודה עם עדנה זה שהיא קשובה באמת. יש לה רצון אמיתי לדיאלוג פורה, ואתה רואה את זה עם כל אנשי הצוות. היא בוחרת את אנשי הצוות סביבה והיא נותנת להם חופש, ובכל שפע הרעיונות היא יודעת לנווט את הספינה, בעיניי בצורה יוצאת דופן. היא יודעת לתת לכל אחד יכולת להתבטא ואני לא זוכרת שהיה רעיון שאהבתי והבאתי ושהיא פסלה, אם הוא לא היה מתאים הוא לא היה מתאים, אבל היא תמיד הקשיבה. היא במאית שאוהבת שחקנים ואפשר להרגיש את זה, וזה היה נורא כיף: הייתי הולכת הביתה, חושבת על רעיונות ומביאה אותם למחרת ואם זה התאים זה התקבל בברכה. אני אוהבת לעבוד עם במאים שמעודדים יצירה. שתי הנשים האלו, מירי ועדנה, היו כוח מעורר השראה מבחינתי. גם ביניהן היה דיאלוג מאוד יפה".

ואיך הייתה העבודה עם שאר הצוות?
"היה נורא כיף עם השחקנים, כשלכל אחד יש לו מקום להביע את הקול שלו. גם כיף שהפרטנרים באמת מקשיבים. לא הייתה תחושה של אורלי בתפקיד הראשי ואנחנו הולכים בין הטיפות – כולנו שווי ערך וכולנו שותפים ליצירה. נורא נעים לבוא לעבודה ככה".

מה במחזה הזה מדבר אלייך?
"יש ביקורת שעוברת דרך הטקסט והסיטואציה, אבל אני כל הזמן חשבתי על מה המחזה מדבר ברבדים העמוקים שלו. הוא מדבר על היעדר אינטימיות, נטישה, שליטה. אני גם אוהבת מחזות על יחסים, על אנשים, על משפחה. כמו שאמר טולסטוי, 'כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, אבל כל משפחה אומללה, אומללה בדרכה שלה'. מבחינתי העניין זה תמיד למצוא את מקור הכאב ומה שקורה מתחת לפני השטח. זה כתוב נורא מצחיק, אבל מבחנתי הצחוק זה הסימפטום האחרון, כשכל הדברים יושבים על אלמנט ועל יחסים אמיתיים, אז זה אירוני והצחוקים יוצאים שוב דרך הסיטואציה ודרך הדיאלוגים השנונים וההומור. אני אוהבת גם את סוג הכתיבה הזה, אני חושבת שיש בו משהו נועז וחריף, ולא פוליטיקלי קורקט או מתחנף".

לעמוד ההצגה "דג מוסר"



טל בלנקשטיין. צילום: אורן לביא
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים