גרסת השחקן - שלמה וישינסקי

אני – מרוצה.

אבל אני גם – חושש.

ידעתי שאני שחקן כש... – ידעתי מילדות. שיחקתי בתיאטרון מקצועי כשהייתי בן 12 או 13. כבר אז שילמו לי, לא הייתי חובב או שיחקתי בהתנדבות.

תחנות בימתיות – שיחקתי בתיאטרון תילון תליל, שקדם לתיאטרון הילדים של אורנה פורת. ההצגה הראשונה שלי הייתה "אוהל הדוד טום" שביים מנחם גולן. שיחקתי בתיאטרון הילדים את "שמונה בעקבות אחד", "שבע טחנות ועוד תחנה", "המלך מתיא הראשון", כל מיני הצגות. בצבא הלכתי ללהקת פיקוד המרכז. שרתי שירים שנעמי שמר כתבה לי ושיחקתי במערכונים של אפרים קישון. אחר כך שיחקתי בתיאטרון מסחרי ב"דירת הרווקים". בחמאם שיחקתי ב"שייקספיר איננו". אחר-כך הייתי בתיאטרון העונות. לאחר מכן נסעתי להשתלמות בארצות הברית, ובששת הימים חזרתי למלחמה. ב-5 ביוני עוד הייתי בלוס אנג'לס, ב-6 כבר הייתי בסיני. במלחמה הופעתי עם אריק איינשטיין ועם קראוס. בסוף יוני קראו לי לקאמרי אז כבר לא חזרתי לארצות הברית. מאז אני בקאמרי, עם "השאלות" לתיאטרון בית ליסין, כך שאני בקאמרי 47 שנה רצוף. שיחקתי ב"עוץ-לי-גוץ-לי" 35 שנה ויצא לי לעבוד עם שלונסקי ועם אלתרמן. התמזל מזלי וגם עבדתי באותו זמן עם במאים זרים גדולים כמו ליאופולד לינדברג, פיטר ג'יימס, פיטר מיוז וג'פרי ריבס. שיחקתי ב"כנר על הגג" עם טופול, בתפקיד הקצב לייזר וולף. גם ביימתי: את "עוץ-לי" פעמיים, פעם לפשנל עם עפרה חזה ופעם למנחם גולן עם שרון חזיז, אלי ישראלי וצחי נוי. גם ביימתי את עפרה חזה ואת הגששים. בקאמרי ביימתי את "חגיגת קיץ" של נתן אלתרמן וסשה ארגוב, ובצבא ביימתי הרבה להקות צבאיות ועצרות גדולות של צה"ל. אני עוסק קצת בבימוי, אבל אין לי זמן כי אני משחק.

היום על הבמה – ב"קזבלן", שם אני מר פלדמן, אבא של רחל, האשכנזי; אני מחליף את יוסי גרבר ב"משפחה חמה" עם רבקה מיכאלי, וב"הסלבריטאים" שגם ביימתי.

השראות תיאטרליות – דור הוותיקים: למדתי מיוסי ידין, חנה מרון, אורנה פורת, בזיק (אברהם בן יוסף), יוסי בנאי, גילה אלמגור. גם במאים שעבדתי איתם כמו גרשון פלוטקין ושמואל בונים שהיו במאי הבית של הקאמרי – אני והרבה שחקנים למדנו מהם. התחברתי גם לנסים אלוני, שביים ותרגם הרבה מחזות שהשתתפתי בהם. כשהוא היה המתרגם הוא לא היה רק מביא את הטקסט אלא יושב בחזרות ולפעמים מביים גם, כי הוא היה איש תיאטרון. אני מדבר על אנשים שמכל אחד מהם אפשר ללמוד.

תפקיד נחשק – אני לא רוצה לחלום על הדברים האלה. אם אתה אומר מה התפקיד אתה לא מקבל אותו. אם ייתנו לי אותו אני אשמח, אבל אף פעם לא ביקשתי מהנהלת התיאטרון לשחק תפקיד מסוים, תמיד זו הייתה בחירה של התיאטרון ואני בחרתי אם להסכים או להסכים. שני מחזות היו יזמה אישית שלי – מחזה יחיד, "גט פור טו", ו"הסלבריטאים". הגשתי אותם לתיאטרון, אבל לא ביקשתי אף פעם מההנהלה שום דבר. אני שחקן נוח, לא הכל אני מוכן לעשות, אבל לא יצא לי לעשות אודישנים בקאמרי, ואני שחקן עובד. עכשיו הגעתי לגיל כזה ששייכים אליו עוד שחקנים טובים בתיאטרון, כמו יוסי גרבר, יצחק חזקיה – אנחנו קוראים לו "חיזקי הקטן", כי "חיזקי הגדול" היה אבנר חזקיה ז"ל – יוסי קאנץ ועודד תאומי, שכולם שחקנים מצוינים. אנחנו פחות או יותר בגילאים האלה, וכנראה שגם נמות על הבמה. אני חושב שזה מה שיפה בקאמרי, שהוא משתמש בפנסיונרים שלו והם לא נחים לרגע. זה מאוד מיוחד.

כשיורד המסך – הולך הביתה.

מוטו לבמה – יש לי כמה. אחד מהם הוא שבשמונה וחצי נגמרות הפרוטקציות. אף פעם לא עניין אותי איך הגיע השחקן לתפקיד, בשמונה וחצי נפתח המסך ואם השחקן טוב הוא טוב. עוד אחד הוא שאני משתדל להיות יותר חכם מהקהל כשאני על הבמה. למשל עשיתי דמות מסוימת כמו שעשיתי ב"משפט הסופרים" של גרשון פלוטקין, מחזה שמספר על פרשה אמיתית ברוסיה הקומוניסטית, והייתי צעיר ולא מעורה במה שקורה ברוסיה. אז הלכתי לעיתון מעריב וקראתי מאמרים שלמים על התקופה הזו. זה היה 10-15 שנה אחרי הפרשה, וקראתי המון כדי לא להיות יותר טיפש מהקהל. אולי אני מוכשר ויכול להעביר דמות מסוימת, אבל ברגע שאתה מגיע לגיל 30-35 אתה לא סומך רק על האינטואיציה והכישרון ורוצה לשחק נכון ולא רק טוב.

אמונות טפלות – אין לי.

וישינסקי (או וישי, כמו שקוראים לו בתיאטרון) משחק בימים אלו בהצגות "קזבלן", "משפחה חמה" וב"הסלבריטאים". האחרונה מספרת על חזי, שחקן עם עבר מפואר והווה אכזר, שלא מצליח לקבל תפקידים. מלבד לשחק בהצגה, וישי גם ביים אותה.

איך זה לביים את עצמך?
זה קשה. אתה רואה את הקאסט ולא רואה את עצמך. אני לא בטוח שזה נכון לפעמים, אבל פה זה יצא טוב. יש גם הנהלה אמנותית, כמו עמרי ניצן, שיכול לראות ולומר לי "בקטע הזה אתה לא טוב". יש קטעים כאלה, אבל פה הוא אישר את זה ככה ואמר שזה בסדר גמור. עוד משהו שהיה זה שהשחקנים שאני משחק איתם הם מנוסים כמו אלחי לויט ויוסי קאנץ, והם נתנו בי אמון מלא. זה חשוב כי אי-אפשר שארבעת השחקנים יביימו, אין דמוקרטיה בתיאטרון, אחד מביים וזהו. אם אתה מסכים לעבוד עם הבמאי אתה צריך לעבוד איתו. בהצגה משתתפת גם בתי, את דנה, ולעתים רחוקות אתה יכול לשחק עם בתך, כשאתה משחק את אבא שלה, וגם לביים אותה.

לעמוד ההצגה "הסלבריטאים"



"הסלבריטאים"שלמה וישינסקי. צילום: יוסי קאנץ
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים