ללמוד את שקספיר

"את שקספיר צריך קודם כל להעריך דרך התיאטרון", אומר ד"ר נועם רייזנר מאוניברסיטת תל-אביב. אנחנו מזמינים אתכם לקחת הצצה קטנה למה שלא ידעתם על עבודתו של שקספיר

 

בימים אלו מתקיים בתיאטרון הקאמרי פסטיבל שקספיר הבינלאומי, הכולל הפקות למחזותיו מרחבי הגלובוס. אנו מכירים את מחזותיו הגדולים, אך מי הוא היה ומה ייחד אותו אלו דברים הרבה פחות ידועים. לשם כך שוחחנו עם ד"ר נועם רייזנר, מרצה בכיר בחוג לספרות אנגלית באוניברסיטת תל-אביב, שתחום התמחותו הוא הספרות האנגלית בתקופת הרנסנס, התקופה בה יצר שקספיר.

 

מי היה בעצם ויליאם שקספיר?
"שקספיר היה קודם כל ולפני הכול איש תיאטרון ומשורר אבל מי היה בדיוק זה לא באמת חשוב. נכון שיש חשיבות ביוגרפיה, אבל אין לה חשיבות מבחינת המחזות והשפעתם. שקספיר לא התעניין ביוגרפיה שלו, אלא באנשים, ובמה שגורם להם להתנהג כפי שהם מתנהגים ובדרך בה הם מבטאים את עצמם. לכן בעיניי אין לסיפור האישי של שקספיר חשיבות כל-כך גדולה, גם אם הוא יכול להיות סיפור מאוד מעניין. הוא היה משורר ושחקן שהתחבא מאחורי הדמויות שלו. הוא לא כתב את מחזותיו כדי להתפרסם כסופר כמו שאנחנו מבינים את זה היום, אלא כי זו הייתה זירת הפעילות שלו. הוא היה איש תיאטרון שכתב מחזות והתפרנס מהם, וכל ההוויה שלו נסובה סביב התיאטרון. לכן, השאלה מי הוא היה לא רלוונטית בעיניי, בדיוק כמו שהשאלה שהיום פופולרי לשאול, האם הוא באמת כתב את המחזות שלו, עוד פחות רלוונטית. אגב, התשובה היא כן".

 

איך צריך לקרוא את הטקסטים שלו?
"שקספיר לא ציפה ולא רצה שיקראו את המחזות שלו כטקסטים. נכון שהיו פרסומים פיראטיים של המחזות שלו – לא היו אז זכויות יוצרים – ונכון שאחרי מותו שחקנים שעבדו אתו פרסמו ספר מהודר עם טקסט אחיד לרובם הגדול של המחזות, אז הם קיבלו את מעמדם הקנוני בספרות, אבל לשקספיר עצמו לא הייתה נגיעה ישירה לזה. לא מדובר במשורר שכתב טקסטים ופרסמם בתקווה שהקהל יקרא את זה; יש פה יצירה שהמטרה שלה היא להיות מועלית בתיאטרון, שם היא קיבלה חיים. את שקספיר צריך קודם כל להעריך דרך התיאטרון, לשמוע ולראות, ורק אז לקרוא".

 

ברור ששקספיר בולט בנוף התיאטרוני העכשווי. מה ייחד אותו בזמן בו כתב?
"התיאטרון האליזבתני, לפני ששקספיר הגיע אליו, היה תיאטרון שכמעט כולו היה בנוי על למדנות הומניסטית ורטוריקה שהשתלבה עם מופעי ליצנות ופנטומימה מצד אחד, ומחזות מוסר אלגוריים מצד שני. מי שכתב את המחזות לתיאטראות הראשונים שהוקמו על הגדה הדרומית של נהר התמזה היו בוגרי אוניברסיטה בעלי תואר ראשון במה שהיינו מכנים כיום מדעי הרוח. הם היו תפרנים ולא הייתה להם עבודה, אז הרבה מהם התקיימו מכתיבה של מחזות בהם ביטאו את הלמדנות ההומניסטית החדשה. התיאטרון ששקספיר גדל בו היה מושפע מהספרות הקלאסית בה הדמויות התעצבו דרך נאומים רטוריים ארוכים ומורכבים, אך גם מאוד מלאכותיים ונטולי מנעד רגשי עמוק".

 

ושקספיר?
"בניגוד לכל אותם בוגרי אוניברסיטה שעשו שימוש אמנותי-מסחרי בלמדנות הקלאסית שלהם– ביניהם בן-דורו והמתחרה הגדול הראשון שלו, כריסטופר מרלו – שקספיר לא למד באוניברסיטה אלא היה שחקן. לכן, הוא לא היה כבול למוסכמות של הלמדנות הרשמית של האוניברסיטאות וההומניזם. הייתה לו אוזן בלתי רגילה, ואני בטוח שהוא פשוט היה מקשיב לצורת הדיבור של אנשים שסביבו – איכרים, סוחרים, זונות, בני אצולה ואנשי שררה – ולמד איך הם מבטאים את עצמם, איך הם משתמשים בשפה כדי לממש את עצמם ואת הזהות שלהם בעולם. היה לו כישרון ייחודי לשפה, והייחוד שלו זה שהוא הצליח לייצר סגנון ביטוי פיוטי שהוא הרבה יותר נוח וטבעי לצורה שבה אנשים באמת היו מדברים. זהו סגנון שמגלם בתוכו את המגוון הרחב ביותר של אנושיות, והמנעד הרגשי והנפשי שלו הוא למעשה אינסופי ביכולת שלו לרגש ולתפוש משהו עמוק ובסיסי ביותר בהוויה האנושית. שקספיר פיתח את הסגנון הייחודי שלו החל ממחזותיו המוקדמים, בהם חיקה את סגנון הכתיבה היותר רשמי, ולאט לאט, דרך הניסיון התיאטרלי, פרץ דרך והגיע לסגנון החדש ולכתיבת המחזות הגדולים שלו".

 

רבים יודעים על השפעתו של שקספיר על עולם התיאטרון והספרות, אבל פחות ידועה השפעתו האדירה על השפה האנגלית.

 

"אנגלית בתקופה הזו הייתה כמו שפה חדשה", מסביר רייזנר. "לא היו חוקי כתיב או תחביר, והיא הייתה נתונה להרבה השפעות חיצוניות. אנגלית במאה ה-16 הייתה כחומר ביד המשוררים של התקופה הזו, שפה חופשיה עם אינספור אפשרויות. הכותבים הגדולים, ובראשם שקספיר, מצאו את עצמם מנסים לבטא מגוון הרבה יותר רחב של ניואנסים אנושיים ממה שהשפה יכלה להכיל בתקופה זו. זו תקופה בה פורצי דרך של השירה האנגלית חידשו את השפה והחיו אותה בצורה דרמתית. הם המציאו הרבה מילים חדשות, וייצרו והגדילו את הטווח הפיוטי של השפה באופן משמעותי. לא יודעים לעמוד על זה בדיוק, אבל שקספיר אחראי על בין 1,700 ל-2,000 או 3,000 מילים שרק בזכותו נכנסו לשפה האנגלית. זה לא שהוא המציא מילים יש מאין, הוא לקח למשל שם עצם והפך לתואר ולהיפך, המיר שמות עצם לפעלים, או שהוא יצר מילה חדשה משתי מילים אחרות וכולי".

 

איזה עוד השפעות יש לו על השפה?
"הרבה מהמשפטים והנאומים הפיוטיים שלו, בגלל ההשפעה ארוכת הטווח שלו, הפכו עם הזמן לפתגמים. הרבה פתגמים בשפה האנגלית הם בעצם משפטים פיוטיים ששקספיר יצר למטרת המחזות שלו, אבל הם יצאו מההקשר הזה, למשל there is a method in his madness מ'המלט'. המחזה 'המלט' ייצר יותר פתגמים בשפה האנגלית מכל יצירה אחרת".

 

שקספיר חגג השנה יום הולדת 450. מה גורם לו להיות רלוונטי כל השנים?
"האנושיות שלו. אחת הסגולות הכי גדולות של שקספיר היא שהוא מעולם לא מטיף מוסר ולא לוקח עמדה אידיאולוגית. הוא תמיד מציג את החוויה האנושית על כל המורכבות שלה, על כל פניה, ונותן קול ובמה ללא מודע ולחיים הסובייקטיביים של האדם. אלה הם דברים שהם אוניברסליים. אידיאולוגיה כרוכה בהיסטוריה. אתה יכול להטיף מוסר לאידאולוגיה כזו או אחרת, ואתה תמיד תהיה נתון בקונטקסט ההיסטורי שעליו האידיאולוגיה מדברת. לכן, סופר שיש לו משהו להגיד לגבי עמדה אופרטיבית, היכולת שלו להיות רלוונטי ביותר הקשרים פוחתת. זה לא ששקספיר התמקד רק באנושי באופן מופשט. העיסוק השקספירי בשאלה מהו אדם נפתח למעשה לכל נושא שנוגע בחוויה האנושית – מפילוסופיה והיסטוריה עד מדע, פוליטיקה, כלכלה ומסחר, ועד השאלות הבסיסיות ביותר שעדיין מעסיקות אותנו, כמו מה זו אהבה, חברות, צדק חברתי, או משמעות החיים והמוות. כל אלה אצל שייקספיר מתקיימים כממד חווייתי אנושי כמעט בלתי אמצעי, וכל זה על דרך השירה שיש לה את האפקט של הכנסת זרות אל האפרוריות של חיי היומיום. זרות, שכמובן מחדשת ומחיה את החוויה האנושית. לכן, אם אתה מתרגם את שקספיר, לא משנה לאיזו שפה, למרות שלכאורה הרבה נאבד בתרגום, משהו בכוח הפיוטי החווייתי של ההצגה האנושית תמיד עובר. כל עוד יש בני אדם, כל עוד הם חיים בחברה וכל עוד הם טרודים מאותן בעיות בסיסיות שקשורות למאוויים האנושיים הבסיסיים ביותר, שקספיר יישאר רלוונטי. אף כותב אחר בעולם לא הגיע ליכולת הזו של אוניברסליות כמוהו".



מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים