רובי מוסקוביץ' אצילי

רובי מוסקוביץ', המשחק בהצגה "גם הוא באצילים", על תפקידים קטנים וגדולים, הזוגיות הצמודה עם אודי בן משה, האיחוד מחדש עם אבי קושניר וגם על חילופים בכמה שניות

 

ההצגה "גם הוא באצילים" שכתב מולייר וביים אודי בן משה מספרת על מר ז'ורדן (אבי קושניר), נובו-ריש שמתאווה להשתייך לחברה הגבוהה, ולשם כך לומד כל מיני גינונים שיעזרו לו להעמיד פני אדם תרבותי ומלומד. כחלק מרצונו להשתייך לאצולה, הוא מעוניין שבתו לוסיל (נעמה שטרית) תינשא לאציל. לוסיל, מבחינתה, מעוניינת להתחתן עם חברה פשוט העם קלאונט (דוד שאול), וזה רוקח יחד עם חברו קובייל (רובי מוסקוביץ') תכנית באמצעותה יערימו על ז'ורדן כך שיאשר לקלאונט להינשא ללוסיל, ולקובייל עצמו להינשא לניקול (איה גרניט-שבא), המשרתת של משפחת ז'ורדן.

 

מי שצפה בהצגות בהשתתפותו של רובי מוסקוביץ' בשנים האחרונות ראה כיצד בכל הצגה הוא מגלם מספר תפקידים קצרים, כמו חלק מסדרת המחזרים של לה-לה-לה-לה ב"הרטיטי את לבי" של חנוך לוין או אנשי צבא שונים ב"אמא קוראז' וילדיה" של ברטולט ברכט, וגם כאן הוא מבצע מספר תפקידים, אך הפעם יש לו גם תפקיד הנמשך לכל אורכה של ההצגה. יש לציין שתפקידים בסדר גודל כזה לא זרים לו – הוא שיחק ב-1994 את היסטריום ב"דבר מצחיק קרה" לצדו של אבי קושניר.

 

"זה ממש לא משנה לי", הוא אומר. "מבחינתי אין דבר כזה תפקיד קטן. אמנם בתפקיד עם יותר טקסט יש יותר אחריות מילולית, אבל העבודה היא אותה עבודה, ואני לוקח באותה רצינות כל גודל של תפקיד. כל עוד אני אוהב את הדמות, מתחבר אליה ומרגיש שיש לי מה לתת, הגודל באמת לא משנה".

 

למרות שהכל תחת אותו התפקיד, אתה נדרש לעשות סדרת חילופים מאוד מהירים. לא מתיש קצת?

"אפילו הרבה. אבל זו העבודה וזה גם כיף. זה מביא אדרנלין מטורף. בסופו של דבר אחרי הרבה אימונים ולימודים של הטכניקה זה בא בקלות, ואז אם בהתחלה ראו עליי את המאמץ, עכשיו זה נראה הרבה יותר מרשים. זה כמו שיש סולו קשה בגיטרה, אז בהתחלה רואים על הנגן שהוא מתאמץ, אבל ככל שהוא עושה את זה יותר ומתאמן על זה, הוא עושה את זה בקלות. חוץ מזה, אודי בן משה כבר העביר אותי בית ספר של חילופים בארבע-חמש שניות, ופה יש לי שבע-שמונה שניות, אז זה בהחלט אפשרי".

 

לרובי יש ניסיון רב בעבודה עם אודי בן משה: הם עבדו יחד ב"הרטיטי את לבי", "הנפש הטובה מסצ'ואן", "אורזי המזוודות", "בית ספר לנשים", "מעגל הגיר הקווקאזי", ו"אמא קוראז' וילדיה", כך ש"גם הוא באצילים" זו ההצגה השביעית שלהם ביחד.

 

"אני תמיד אומר שהלוואי שאני אוכל לעבוד איתו כל החיים", אומר רובי. "בעיניי הוא באמת גאון. אני לא למדתי משחק, ככה שמבחינתי כל במאי הוא מורה, ועבדתי באמת עם הגדולים ביותר – מיקי גורביץ', הלל מיטלפונקט, אילן רונן, לסלי לוטאן, וגם אודי, ככה שאני באמת מחזיק מאודי גאון. יש לו טעם טוב, שזה מאוד חשוב שיהיה לבמאי. כל סצנה אפשר לביים בכל מיני דרכים, וכל במאי בוחר את הדרך שלו לביים את הסצנה. עם לסלי לוטאן הייתה הצגה שעמדה תוך שבועיים – שבוע לכל מערכה – והוא אמר שמבחינתו ההצגה מבוימת ונותר רק לשחק. אצל אודי זה לא ככה, אצלו כל הזמן יש תהליך, כל הזמן בודקים, יש חפירה בתוך הסצנה ובסופו של דבר הוא בוחר את הדרך הכי נכונה והכי מדויקת להעמדת הסצנה. בשבילי כשחקן זה נהדר, כי זה מאפשר לבחון את הדמות מכל מיני זוויות, והמון דרכים לשחק את המצב עצמו עד שנמצאת הדרכת שמוסכמת על כולם והכי נכונה לדעת הבמאי והשחקנים. אז נכון שהוא מתיש אותנו בחזרות, אבל זה כיף אדיר, חוץ מזה שהחזרות עם אודי הן יותר בילוי מעבודה".

 

כמה ארוך יכול להיות התהליך הזה?

"הוא לעולם לא מפסיק לנבור ולחפש את הדבר הכי נכון לסצנה. לפעמים גם הרבה מאוד זמן אחרי שההצגה כבר עלתה, לדוגמא: ב'מעגל הגיר הקווקזי', בשתי הצגות הסיום שלנו, הוא בא לראות את שתיהן ועדיין ביים אותנו. הוא כמו אבא שדואג לילדים שלו, והצגה בשבילו היא כמו ילד שהוא ישקיע בו את כל כולו".

 

הפעם האחרונה שאתה וקושניר שיחקתם יחד הייתה לפני יותר מ-15 שנה. איך זה לחזור לשחק ביחד?

"כיף אדיר. אנחנו שני אנשים שקורצו מאותו החומר, שנינו לא למדנו באמת משחק, שנינו אוטודידקטים ובאופי אנחנו קומיקאים. נורא כיף שיש פרטנר שהוא בדיוק כמוך. ואז פתאום, כשנפגשים שוב ומתחילים לעבוד, למרות שעברו כל השנים, אתה מבין שכלום לא השתנה. נכון, התבגרנו קצת והגוף בוגד בנו, אבל החיבור נעשה בשנייה, כאילו מעולם לא נפרדנו. המפגש עם קושניר היה מענג, שהרי אין דבר נפלא יותר לקומיקאי לשחק עם אינפנטיל כמוהו. אנחנו ילדים שאוהבים להשתטות ולשחק, וכשיש לנו גם במאי כזה אז אין טוב מזה".

 

לסיום, למה אתה היית ממליץ לצפות בהצגה?

"כי יש בה הכל. יש בה מוזיקה טובה של קרן פלס, תפאורה יפהפייה של לילי בן נחשון, תלבושות מדהימות של סבטלנה ברגר – לראשונה מצאתי את עצמי מתלהב מבגדים. יש שם חלק דרמטי, ויש שם חלק נוגע ללב כשקושניר נורא משתדל להיות מה שהוא לא, יש שם מסר מדהים, וכמובן הומור מכל הגוונים: הומור טקסטואלי, סלפסטיק, סצנות מצחיקות שכתב מולייר וגם נונסנס שאנחנו הכנסנו. יש בה סיפור טוב, בימוי נפלא ושחקנים מצוינים. יש בה הכל מהכל לכולם, ואני חושב שזו הצגה שכל אחד צריך לראות".





מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים