רפי קישון על אבא אפרים

 

לקראת עליית ההצגה "תעלת בלאומילך" המבוססת על סרטו המצליח של אפרים קישון תפסנו לשיחה את בנו, ד"ר רפי קישון. דיברנו על התרשמותו מהחזרות להצגה, סיירנו בארכיון אפרים קישון ושמענו על המאמצים שיקראו בתל-אביב רחוב על שמו

 


השבוע תעלה בתיאטרון הקאמרי ההצגה "תעלת בלאומילך" בבימוים של אלי ביז'אווי וגורי אלפי. ההצגה מספרת על משוגע שמצליח לשים את ידיו על פטיש אוויר, ועל דעת עצמו מתחיל לחפור בכביש של רחוב אלנבי, כשבאגפים השונים בעיריית תל-אביב כולם בטוחים שמדובר בעבודה יזומה של העירייה והקטסטרופה נמשכת בשלה.

 

ההצגה היא עיבוד של גורי ואלי לסרטו המיתולוגי של אפרים קישון מ-1969, שזכה להצלחה כבירה, היה מועמד לפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר, והשתתפו בו מיטב השחקנים: בומבה צור בתפקיד המשוגע (יגולם בהצגה על-ידי שלומי אברהם); נסים עזיקרי בתפקיד יחזקאל ציגלר, פקיד במחלקת הדרכים העירונית (יגולם על-ידי גורי אלפי); שרגא פרידמן כראש מחלקת הדרכים ד"ר קויבישבסקי (שמואל וילוז'ני); שייקה אופיר כשוטר המקוף (קובי פרג'); מוסקו אלקלעי כמנהל אגף הכבישים שולטהייס (יואב לוי); מרים גבריאלי כדבורה צוקרמן, ארוסתו של ציגלר (נטע גרטי) וגם קישון עצמו מבליח לרגע בתור נהג שצועק.

 

לצורך צילומי הסרט נבנה באולפני הרצליה העתק מדויק של כיכר מוגרבי, והשיא היה כאשר הרחוב מולא מים לצורך יצירתה של תעלת אלנבי, מה שנחשב בזמנו לפלא הוליוודי של ממש. "בהתחלה בכלל לא התכוונו לבנות באמת תעלה", מספר ד"ר רפי קישון, בנו הבכור של אפרים. "התכנית המקורית הייתה להשתמש במודל מוקטן עליו ובזרם מצינור מכבי אש. אבל, הכל הלך כל-כך טוב והיה תקציב אז הם התפרעו וממש חפרו את התעלה. זה היה ברמה כזו שסירות יכלו לשוט שם. לא היה כדבר הזה בתולדות ישראל. גם מאז".

 

אפרים קישון, כך מספר רפי, היה כותב את יצירותיו בחדר העבודה שלו (שנשאר כפי שהוא והוסב על-ידי רפי לארכיון המנציח את פועלו של אפרים), ותמיד בכתב יד, והתוצר הסופי היה בלתי קריא בעליל. "גם מי שבקי היטב בעברית לא מסוגל לפענח את זה, רק מזכירה אחת ב'מעריב' הייתה יודעת להעביר את זה לדפוס. היה ניתן לראות בזה את המאבק האינסופי לשלמות".

 

חדר העבודה מכיל גם ארון ספרים מרשים, אך בניגוד לארון הספרים שיש לכל אחד מכם בבית, ארון הספרים הזה מכיל אך ורק ספרים שאפרים קישון כתב, מתורגמים לשפות שונות, כששום ספר לא מופיע ביותר מעותק אחד. תוכלו למצוא שם תרגומים לגרוזינית, סינית, גרמנית (יש גם בכתב ברייל) וקוריאנית. "הייתי אומר לאבא שלי, 'כל אחד יכול לקנות ספר קוריאני ולהגיד שהוא כתב את זה'", מספר רפי. "לא היה לו הומור בדברים האלה, הוא היה אומר 'הנה אתה רואה, הנה החתימה שלי והנה התמונה שלי'. בהתחלה בספרים האלו לא הייתה שום מילה מערבית או משהו שיעיד שזה ספר של קישון, ואחרי שצחקו עליו ואמרו לו שכל אחד יכול לקנות ספרי כיס בשוק ביפן ולהציג אותם כספרים שלו, הוא דאג שיהיו את הסממנים האלו".

 

אחת המדינות בהן קישון זכה להצלחה אדירה היא גרמניה, בה בין השאר הוא קיבל את "ספר הזהב" (מקביל לתקליט זהב) על כך שהתרגום הגרמני לספרו "סובי לאחור, גברת לוט" מכר מיליון עותקים. "הוא נחשב ליהודי הישראלי השני הכי ידוע בגרמניה, אוסטריה ושווייץ", מגלה רפי. מי היה הראשון, אתם שואלים? "גם מישהו שאתם בטח מכירים – ישו. יהודי-ישראלי שעשה קריירה גדולה באירופה ובכלל".

 

כאמור, הסרט "תעלת בלאומילך" היה מופת של מקצוענות קולנועית ביחס לאותה תקופה, אבל גם מעניין להסתכל איך הוא התחיל את דרכו כקולנוען. הייתה לו מצלמת שמונה מילימטר באמצעותה צילם את משפחתו, ואת הסרטים הוא ערך באופן הפרימיטיבי של חיתוך והדבקה, ו"כך הוא למד לעשות קולנוע", כדברי רפי.

 

מאיפה השם הזה, "תעלת בלאומילך"?
"אני זוכר גם ששאלתי את אבי, והוא אמר 'האמת, סתם זה משהו שהיה בחדשות'. השם הזה היה עם איזושהי קונוטציה פוליטית, היה משהו כמו 'ועדת בלאומילך' או 'דו"ח בלאומילך', משהו בינלאומי כזה".

 

איך הגבתם במשפחה - אתה, אחיך עמיר ואחותך רננה - כשגורי ואלי הגיעו עם הרעיון לעבד את התסריט למחזה? 
"לאבי זו בטח הייתה תחושה נפלאה שיוצרים כמו גורי אלפי ואלי ביז'אווי לקחו את הפרויקט הזה על עצמם. אני בטוח שזה היה ממלא אותו בשמחה אין קץ. אנחנו שמחנו מאוד, כי מה שאנחנו רוצים זה לא לעשות רק את היצירות המקוריות שלו, אלא להשתמש ביכולת שלו לספר סיפור מדהים ולהעביר אותו למדיה של התיאטרון. אנחנו גם מעריכים את ההומור של גורי אלפי, שהוא ברמה טובה מצד אחד ומצד שני מדבר אל הנוער, שזה מאוד חשוב לנו. שניהם מאוד נאמנים למקור, אבל הם גם הוסיפו את החינניות שלהם".

 

נכחת באחת מהחזרות. איך התרשמת?
"בינתיים מאוד מצא חן בעיניי מה שראיתי בחזרות. באתי מתוח, כי להפוך סרט להצגה זה מאוד קשה, זה עולם אחר לגמרי, אבל הם עשו את זה בכישרון רב. אני גם יודע לעשות את החישוב היחסי: מה שראיתי היה חזרה מאוד בוסרית, ואם אותה ראיתי בכזה עניין, אפשר רק לתאר איך זה ייראה מההצגה העשירית והלאה, כשזה יתקתק כמו שצריך. אני לא מקנא בצוות הזה, הוא נידון לשנים רבות של הצגה".

 

ב-7 באוקטובר עיריית תל-אביב תקבע לוח בכניסה לביתו של קישון כדי להנציח את מפעל חייו של "ההומוריסטן, הסופר, הבמאי, התסריטאי, המחזאי, הסטנדאפיסט, ממציא המשחקים – לא יהיה מקום בשלט לכל התארים שלו", כפי שמציג זאת רפי. בטקס ינאם מנכ"ל התיאטרון הקאמרי נעם סמל, וצוות ההצגה "תעלת בלאומילך" יציג קטע מתוכה.

 

"מה שאנחנו גם רוצים וזה לא קרה זה לקרוא רחוב על שמו", אומר רפי. "הציעו לנו איזה רחוב קטן שמתאים לאיזה משורר מחאה אלמוני ולא ליוצר דגול, וככה גם אמרנו לעירייה. הצענו לאנשיה לעשות את זה ברחוב שבו הוא גר במקום השם הסתמי שיש לו עכשיו, אבל בעירייה לא אוהבים לשנות שמות של רחובות, אלא אם נפטר פוליטיקאי דגול כמו יוסף מזלגוביץ', מנהל אגף הצלצולים ב' בעירייה, ואז שדרות ענק נקראות מיד על שמו. גם הצעתי להם לקרוא על שמו לפחות את הסוף של רחוב אלנבי, לכיוון הים, שכביכול נפתח ב'תעלת בלאומילך'. נראה. נפעיל את השפעתנו ואולי נקים איזה קבוצת מחאה בפייסבוק, 'בלאומילך לשלטון' (צוחק)".

 

*העיזבון התרבותי של אפרים קישון שייך לשלושת ילדיו: רפי, עמיר ורננה קישון, ומנוהל על-ידי אלינור לכטמן. בשנה וחצי הקרובות יתקיימו ברחבי הארץ אירועים ומחוות לרגל 90 שנות קישון (23-8-2014) ועשור למותו, החל מינואר 2015.

 

 

לעמוד ההצגה "תעלת בלאומילך"

 



ידיעת עיתונות מתחילת צילומי הסרט "תעלת בלאומילך". באדיבות רפי קישוןהפוסטר החדש של ההצגה "תעלת בלאומילך" בתיאטרון הקאמרירפי קישון. צילום: אוריה בר-מאיר
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים