רמי ברוך לא מקטר


אין ספק כי רמי ברוך הוא שחקן פעיל ביותר, וניתן למצוא אותו משחק בעשר הצגות שונות: "אמא קוראז'", "הם יורים גם בסוסים", "דבר מצחיק קרה", "הרטיטי את לבי", "גטו", "עוץ לי גוץ לי", "פולארד", "הילכו שניים יחדיו", "הנמר" ו"אשכבה" (בה הוא מחליף את יוסף כרמון). בנוסף לאלה, הוא גם נמצא בחזרות להצגה חדשה, בשם "כולם רוצים לחיות".

איך זה לשחק בכל-כך הרבה הצגות במקביל?
"אם אני צריך לבחור בין להיות שחקן שנופל מהרגליים בגלל שהוא לא עובד ובין ליפול מהרגליים בגלל עבודה, אני מעדיף את המצב הזה, ולמזלנו זה המצב של השחקנים בקאמרי. למזלנו יש לא מעט הצגות, ומזלי הפרטי שאני משתתף בהרבה הצגות מגוונות שמאפשרות לי לעשות תפקידים מגוונים. מאחר וילדיי כבר לא קטנים ואין את הצורך המשפחתי – שבדרך כלל מאפיין אנשים צעירים יותר עם ילדים קטנים, מה שמצריך להיות יותר בבית – יש לי יותר זמן פנוי כדי למלא אותו בהצגות ובתפקידים שונים, ככה שלא תמצא אצלי טענות בנושא."

ההצגה "אמא קוראז'", שכתב ברטולט ברכט וביים אודי בן-משה, מספר על קוראז' (תיקי דיין), סוחרת שנודדת עם ילדיה ומנסה להתפרנס ממלחמת 30 השנים שהתקיימה בין הקתולים לפרוטסטנטים. בהצגה רמי מגלם את פטר המקטר, טבח צבאי המפתח מערכת יחסים עם קוראז'.

מה היה האתגר בעבודה על הדמות?
"האתגר היה לפענח את החידה שמאחורי הדמות הזו של פטר: מי הוא בכלל, איזה מין איש הוא. אודי בן-משה בכלל ניסה לפצח את הקוד של המחזה נכון ל-2014, כשהוא הלך נגד רעיונות שתמיד מעופפים מעל ברכט, כמו ניכור וכולי, ולהפוך אותו להצגה אינטימית וקרובה לקהל. גם בחיפוש אחרי פטר חיפשנו את האלמנטים האנושיים שבו. התוצאה היא שיש הבדל מאוד ברור בין שני גברים שמסתובבים בסביבה של קוראז' – הכומר שמייצג את הצביעות ואת הממסד, ומולו קשר יותר חם ואנושי בין אמא קוראז' והטבח. גם הקשר הזה מתברר כלא ראוי למאכל והיא מעיפה גם אותו, אבל יש שם איזו משיכה של אישה חזקה לגבר חזק. זה עזר לנו לפצח את מהותו של פטר ואת מהות היחסים בינו לבין אמא קוראז'."

לצדו של רמי ניתן למצוא על הבמה את גדי יגיל, המגלם כומר של הצבא הפרוטסטנטי. השניים נמצאים על הבמה לא מעט ביחד, ומלבד "אמא קוראז'" ניתן למצוא אותם יחד גם ב"הרטיטי את לבי", "גטו" ו"דבר מצחיק קרה".

"היו לנו כמה גלגולים," מספר רמי, "אבל המפגש האמיתי, הגדול, התרחש ב'הרטיטי את לבי', שם נוצרה חברות מאוד גדולה וטובה. נורא כיף לנו מאחורי הקלעים ועל הבמה, ואנחנו עובדים נורא טוב על הבמה. לפעמים הוא אומר משפט ואני משלים אותו ואף אחד לא שואל אפילו 'איך ידעת?', כי נורא ברור שאחד יודע מה השני חושב. אנחנו צמד חמד שכזה. ב'גטו' אנחנו גם באותו החדר, שהוא מקור עלייה לרגל. כולם באים ויושבים אצלנו בחדר, גדי מביא את ההומור שלו, אנחנו צוחקים הרבה ויש תחושה משפחתית."

עוד מישהו שרמי מרבה לשתף עמו פעולה הוא הבמאי, אודי בן-משה, שביים את רמי גם בהצגות "הרטיטי את לבי" ו"בית ספר לנשים".

איך העבודה עם אודי בן-משה?
"את אודי פגשתי לראשונה ב'הרטיטי את לבי'. לא הכרתי אותו ולא ידעתי עליו כלום, אז ביקשתי לפגוש אותו לפני תחילת החזרות. נפגשנו בבית קפה, ובתוך חמש דקות ידעתי שהוא הולך להיות נפלא. היום אני חושב שהוא אחד הבמאים הגדולים בארץ. תענוג לעבוד איתו: הוא במאי שנותן השראה, נעים בעבודה, מלא רעיונות, מפרה את השחקן ואת עצמו ומנהל דו-שיח עם כולם, עם השחקנים והיוצרים השותפים לו. יש אווירה מאוד כיפית ונטולת אגו, אווירת עבודה. אני אוהב את התהומות שמהן הוא מוציא את הרעיונות והמחשבות שלו ושהוא לא מרפה לרגע. הוא משאיר הכול תלוי באוויר עד שהוא מקבל החלטה. לפעמים ההצגה נראית כאילו היא לא תגיע לידי גיבוש, ופתאום הקסם קורה ויש הצגה. הוא תובע מעצמו ומהשחקן לחפש. הוא מחפש לא להישאר אזוטרי ומנותק שלא מתקשר עם הקהל, ומאידך הבחירות שלו הן אמיצות, הוא לא מחפש מחזות קלים, יומיומיים, שההצלחה שלהם בטוחה, אלא שיהיה איזשהו אתגר, חידה, משהו לפתור. זו הליכה על הקצה שיכולה להוביל גם לאובדן, וכשזה זה מצליח זה נפלא כי הוא מביא פתרון כזה שמעיף את כל העסק למקומות חדשים. ב'אמא קוראז'', מעבר להתעלמות מעניין הניכור, הוא גרם להצגה שיכולה להיות כבדה ומשעממת להפוך לא רק להצגה מתקשרת אלא גם ללהיט מסחרי. אותו דבר קרה גם ל'הרטיטי את לבי': חנוך לוין לא נחשב למעיף להיטים, והנה, זה רץ עד היום, מ-2008. הייתה לנו גם חוויה מפעימה ב'בית ספר לנשים', שרצה 150 פעם והיא הייתה יכולה לרוץ יותר אם התיאטרון היה נותן לה. ככה הוא ממשיך הלאה, ממשיך לבחור בחירות קשות ולאתגר את עצמו, וזה מעורר הערכה."

למה אתה מתחבר ב"אמא קוראז'"?
"אני חושב שמה שנוגע ללבי, וכמובן ללב הצופים, זה החיפוש אחר הישרדות בתוך מציאות עגומה. יש פה משל על החיים, לאו דווקא בתוך מציאות של מלחמה. כמובן שהמלחמה נמצאת שם, וגם אנחנו חברה שנמצאת כל הזמן במלחמה ואנחנו מנסים לחיות את השגרה, וכמו קוראז' אנחנו מתפרנסים מהמלחמה. 'אמא קוראז'' עוסק במלחמת 30 השנים, והחברה הישראלית חיה במציאות של מלחמה כבר מאה שנה. הילדים יודעים שיש קווי הפסקת אש, אין גבולות, ובתוך הדבר הזה חיים, מתפרנסים, הולכים לתיאטרון, צוחקים, יולדים, מדיי פעם נלחמים, מדיי פעם נאלצים ללכת להלוויות. כולנו מנסים להתגונן, כמו 'אמא קוראז' שמנסה לגונן על שלושת ילדיה. אנחנו מנסים לחיות בתוך המציאות הזאת מבלי להיפגע ולא תמיד זה מצליח, ושם הלב הנשבר. באותו מקום אני, כאבא, תוהה האם אני אהיה במקום הנכון כשמישהו מילדיי יצטרך אותי. אני חושב שזה מה שקורע באמא קוראז', שלמרות שהיא לא טלית שכולה תכלת, היא מנסה לעשות הכול כדי להגן על ילדיה ובסופו של דבר היא סוחבת את הכרכרה לבד. האומץ, הכוח, הבדידות והשכול שלה, כל אלו שוברים את הלב וכנראה נוגעים גם ללבו של כל צופה, ולכן מחיאות הכפיים הרועמות וקריאות ה'בראבו' שההצגה מקבלת."

לעמוד ההצגה "אמא קוראז'"



רמי ברוך במחזמר "דבר מצחיק קרה". צילום: דניאל קמינסקירמי ברוך ב"אמא קוראז'". צילום: דניאל קמינסקי
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים