גרסת השחקן - אוהד שחר

"המקצוע הזה כמעט אף פעם לא נגמר", אומר השחקן אוהד שחר. דיברנו איתו על סוגים שונים של דמויות, על הפרצופים שעשה כילד ועל הילדה שבדרך

 

אני / אבל אני גם – שחקנים בדרך כלל לא אוהבים שמקטלגים אותם. אבל מקטלגים. בתחילת הדרך ניסיתי להילחם בדימוי השחקן הרציני מדי שדבק בי. היום, אחרי יותר משלושים שנה במקצוע, אני גם עושה קומדיות וגם מעריך את התפקידים הרציניים. אבל הקִטלוג עדיין קיים, הוא רק נהיה יותר מורכב. אני חושב שבמשך השנים הצלחתי להיות גם וגם וגם. אני מציין את זה כי אחד הדברים שאני הכי רוצה, ואוהב, זה להגיע למקסימום גיוון בעבודה שלי, וזה אומר הכי הרבה סוגי תפקידים. בכלל, אני לא חושב שיש "סוג" של שחקן, יש שחקן טוב ושחקן פחות טוב. אגב, אני גם מדבב סרטים מצוירים – לרוב מזהים אותי יותר על פי הקול שלי, מאשר פניי – מקריין סרטי תעודה, מקריין פרסומות ופסקולים במוזיאונים (מוזיאון הפלמ"ח, יד ושם), מביים (בתי ספר למשחק, פסטיבל תיאטרון קצר, הצגת יחיד), ומתרגם מחזות וסרטים לדיבוב.

 

ידעתי שאני שחקן כש... – גדלתי בבית דובר אנגלית. כשהלכתי לגן עדיין לא הבנתי הרבה עברית ועשיתי פרצופים כדי לתקשר, כי לא מספיק הבנתי את הילדים האחרים, אז כנראה התפתחה אצלי מימיקה די רצינית. הוריי היו טיפה יורדים עליי שאני "עושה פרצופים" ולקח לי שנים לשחרר את ההבעה הקפואה שסיגלתי בגלל זה. אבל, הם גם קראו לי "ארטיסט" ועם המון חיבה, ובשל היותם אמנים בעצמם – הם היו רקדנים שניהם – היה לי טבעי הקשר לעולם הבמה.

 

תחנות בימתיות – תיאטרון צה"ל, בית צבי, תיאטרון באר שבע, הבימה, בית ליסין, הקאמרי, מספר הצגות ילדים (תיאטרון אורנה פורת, מדיטק) ושלוש הצגות יחיד. ועם כל זה אני כבר בקאמרי 20 שנה. זקן?

 

היום על הבמה – "קזבלן", "הפושעים החדשים" ו"גורודיש".

 

השראות תיאטרליות – אחרי 35 שנה במקצוע כבר אי אפשר לענות בקלות על הנקודה הזאת. ההשפעות רבות ומגוונות ומוטמעות עמוק בתת מודע. אבל אני ממשיך ללמוד. זה יכול להיות מהפרטנר שלי על הבמה, או הצגה שאני רואה (ראיתי המון תיאטרון אנגלי במשך השנים אז אני מניח שזה השאיר בי חותם, אבל גם ראיתי דברים ממרכז אירופה, מגרמניה, שהציתו את דמיוני). אני גם מביים מדי פעם, אז איכשהו שם אני באמת מגלה דברים שנטמעו בי. בכלל, יש המון כישרון מסביב, אז הגירויים לא מפסיקים לבוא.

 

תפקיד נחשק – ליאונטס ב״מעשיית חורף״, המרצה ב״אוליאנה״, ג׳ורג׳ ב״מי מפחד מוירג׳יניה וולף?״, הדוד וניה, המלך ב״הנסיכה האמריקאית״ (זה הולך לקרות בקרוב במסגרת פרטית), הארי הופ ב״איש הקרח בא״, סליירי ב״אמדאוס״, המלביש ב"המלביש".

 

כשיורד המסך – המקצוע הזה כמעט אף פעם לא נגמר, אבל יש חיים פרטיים שהם הדבר האמיתי: האישה המדהימה שלי מאיה (קופצ׳יק, רקדנית ושחקנית בקאמרי גם היא), והילדים הנפלאים שלי (יונתן, 25; גאיה, 17; ואחת שבדרך).

 

מוטו לבמה – ביימתי לאחרונה הצגה עם תלמידי משחק ואני זוכר שאמרתי להם שמה שהכי חשוב זה שיבינו מה הם אומרים ויאמינו להם. זה דיי סוגר את מה שחשוב לשחקן על הבמה, כל השאר זה נגזרת.

 

אמונות טפלות – אין לי.

 

כאמור, אוהד משחק בהצגות "קזבלן" בתפקיד יאנוש, "הפושעים החדשים" בתפקיד אריה ספקטור וב"גורודיש" בתפקיד אדם ברוך. בעוד יאנוש ואריה הם דמויות פיקטיביות, פרי דמיונם של המחזאים (יגאל מוסינזון ועדנה מזי"א בהתאמה), אדם ברוך היה אדם אמיתי. אדם ברוך היה שם העט של ברוך מאיר רוזנבלום, עיתונאי, עורך, משפטן, סופר, מבקר ואוצר אמנות, שאחד מהישגיו העיתונאיים החשובים ביותר היה ריאיון שערך עם האלוף שמואל גונן (גורודיש) במרכז אפריקה, המהווה את נקודת הפתיחה למחזה "גורודיש" של הלל מיטלפונקט.

 

יש הבדל בין גילומה של דמות פיקטיבית לבין גילומה של דמות אמיתית?

ההבדל היחיד בין תפקיד מומצא לאדם אמיתי הוא ברמת התחקיר. כשמשחקים אדם שהיה – או במקרים מאתגרים במיוחד, אדם שעדיין חי – ישנן עובדות וחומרים שאי אפשר להתעלם מהם, מתכונות פיזיות ועד אופי ולבוש, וזה מכתיב דברים. זה אינו חיקוי, והעבודה היא אותה עבודה על דמות במחזה. לפעמים זו באמת חוויה מאד מעשירה כשיש מה ללמוד על הדמות מספרים, סרטים, חומר ארכיוני, ואתה גם מפתח קרבה למי שאתה משחק. היו לי כמה כאלה: הייזנברג (״קופנהגן״), אוטרילו (״מודיליאני״) וג׳ון מריק (״איש הפיל״) הן דוגמאות זכורות לי במיוחד.



"זה אינו חיקוי, והעבודה היא אותה עבודה על דמות במחזה". אוהד שחר כאדם ברוך ב"גורודיש" "בתחילת הדרך ניסיתי להילחם בדימוי השחקן הרציני מדי שדבק בי". אוהד שחר (מימין) עם רבקה מיכאלי בקומדיה "הפושעים החדשים" אוהד שחר (מימין) עם שהם שיינר במחזמר "קזבלן"
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים