השיער של אופיר צמח

אופיר צמח, המגלם את האד במחזמר "שיער" של התיאטרון הקאמרי, מספר על סגירת המעגל שחווה באמצעות התפקיד, על מה שהיה רוצה להגיד באמצעותו וגם דיברנו איתו על סצנת העירום

 

"אני קוף שחור! קוף מאוהב! / ולב של קוף שווה זהב! / מאו-מאו-מאו, גבר-גבר / כושי סמבו, יש לי אבר", שרה דמותו של האד במחזמר "שיער" שכתבו ג'רום רגני וג'יימס ראדו (ותרגם אהוד מנור). האד הוא אפרו-אמריקאי המשתייך לחבורת ילדי הפרחים בה עוסק המחזמר שנכתב בתקופת מלחמת וייטנאם, ומי שמגלם את האד בהפקה שעלתה השנה בתיאטרון הקאמרי (בבימויו של משה קפטן) הוא אופיר צמח.

 

מי זה האד, בעצם?

"אני רואה בו קודם את המבוגר של החבורה. הוא מישהו שכבר יש לו משפחה ויש לו ניסיון, אבל הוא נמשך לרעיונות האלו של אהבה וחופש והוא לא יכול שיהיו לו מסגרות. אז הוא עזב הכל והצטרף לחבורת ההיפים ההזויים האלו שמעשנים סמים וחיים לפי הרעיון של אהבה חופשית וכיף לו ככה. חוץ מזה, יש לו גם מה לומר על כל דבר – על גזענות סמויה וגלויה, על המצב הכלכלי הרעוע, על מה שיש לו ומה שאין לו, בעיקר מה שאין לו, וכמובן להעביר את משנתו על אהבה חופשית".

 

ואיך הגבת כשהבנת שאתה הולך לגלם אותו?

"ידעתי שזה יקרה שמונה חודשים מראש, הייתה לי תחושת בטן מאוד חזקה לגבי זה. עשיתי את התפקיד הזה המון פעמים כתלמיד למשחק בבית צבי, וסך הכל עשיתי אותו בין 400 ל-500 פעמים. מדובר בסגירת מעגל עם התפקיד הראשון שקיבלתי בבית צבי, כתלמיד בשנה ב', שאותו עכשיו אני עושה בקאמרי. בהפקה בבית צבי איתי טיראן – שהיה בשנה ג' – גילם את ברגר. זה רץ מחדש בבית צבי כל כמה שנים ותמיד ביקשו ממני לבוא ולגלם את האד, ותמיד שמחתי".

 

מה שימח אותך?

"מבחינתי המחזמר הזה הוא פרופר כיף מתחילתו ועד סופו. זה פשוט לעלות על הבמה, לשים פליי ולעוף על עצמך שעה וחצי. זה 'pure fun', לנשמה בעיקר".

 

האד הוא אפרו-אמריקאי ואתה, ובכן, לא ממש

"אני אמנם לא השחור הגלובלי אבל אני השחור המקומי, שלנו. אפשר לקחת את זה גם לכיוון של מזרחיים או של בני מיעוטים. האד מייצג משהו שהוא לא בהכרח דווקא האפרו-אמריקאי של שנות הששים, הוא פשוט מייצג מעמד אחר, שבאותה תקופה אגב גם היה מתאים לבני המיעוטים ולבני עדות המזרח שהגיעו הנה".

 

איך הייתה העבודה עם משה קפטן?

"זו לא העבודה הראשונה שלי עם משה קפטן, ואני ממש אוהב את הבמאי ואת הבנאדם: זו עבודה על מי מנוחות, עם המון הסברים, הקשבה לשחקן והמון הכוונה. אנחנו לא נהיה אצלו סתם האד וג'יני מתוך המחזמר, אלא הוא רוצה שכל אחד יראה בפן האישי שלו מה הוא היה רוצה להגיד, לא אני כהאד אלא אני כאופיר".

 

ומה יש לך, כאופיר, להגיד?

"בנאמבר 'אין לי ואין לי' אני מסתכל על החיים הנורא אישיים שלי כשחקן בשוק המקומי ובכלל על החיים על המצב בו לאנשים נורא קשה לגמור את החודש, ואני נורא מזדהה עם זה".

 

בשיר של האד, "קוף שחור", יש שימוש בהרבה ביטויים שנחשבים כפוגעניים כלפי שחורים. מה עומד מאחוריו?

"לעובדה שאני שחור שעומד על הבמה מול קהל של לבנים יש אמירה מסוימת. האמירה היא 'אין בעיה, אני אקרא לעצמי בכל השמות האלה שאתם נותנים לי. אבל, למרות כל זה, עומד מולכם אדם חזק, שיודע מה הוא רוצה ואין לו בעיה לבוא ולשים לכם את האמת מול הפנים, למרות כל הפרצופים שאתם יכולים לעשות'. זה גם מתחבר לסצנה של העירום".

 

איך זה מתחבר?

"שאלו אותי איך מצאתי הצדקה לסצנה הזו, וזו ההצדקה – זה מה שיש לי, זה מה שנתן לי אלוהים, לטוב ולרע, ואני שלם עם זה".

 

בוא נדבר על סצנת העירום באמת – איך היה בשבילך לעבוד עליה?

"העניין הזה כל הזמן היה באוויר, אבל לא שמו את זה על השולחן מהרגע הראשון. תמיד היו שאלות: יהיה או לא יהיה? מי יתפשט ומי לא יתפשט? האם זה יהיה חלק או מלא? היו כאלה שהיו להם יותר קשיים והתלבטויות, אבל לי אין ממש בעיה עם זה אז היה ברור לי מהרגע הראשון שאני רוצה להתפשט. כשנכנסנו לחדר השחור לעבוד על הסצנה, קפטן עשה לנו סדנה של חיבור אינטימי יותר לפרטנר, עם יותר קבלה והכלה, כי הוא רצה שזה לא יהיה ממקום מיני אלא ממקום אנושי. כשהוא אמר לנו להתפשט זה קרה באופן הכי טבעי והכי מדהים, וזה הרגע שאנחנו מנסים לשחזר כל ערב על הבמה".

 

ואיך אתה מתרשם שהקהל מקבל את זה?

"אני אף פעם לא שואל באופן ישיר, ואף אחד גם לא דיבר איתי על זה מיוזמתו. זה אומר שעשינו שמונים הצגות ואף אחד לא העלה את זה כדגל, כלומר שזה משתלב יפה עם מהלך ההצגה ואף אחד לא חש בצורך לשאול למה זה נכנס איפה שזה נכנס".





מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים