אודיה קורן וסוניה

 

"זה תהליך מעניין, שאני באמצעו והקהל ישפוט אותו", אומרת אודיה קורן, הנמצאת בימים אלו בחזרות להצגה החדשה "ואניה, סוניה, מאשה ושפיץ". שמענו ממנה איך היא ניסתה להתאהב בדמות שלה, על האיחוד מחדש עם ענת וקסמן ועל חזרות ביידיש

 


המחזה הקומי "ואניה, סוניה, מאשה ושפיץ" של כריסטופר דוראנג מספר על ואניה וסוניה, אחים חורגים בגיל המעבר, אשר חיים בבית על-חשבונה של אחותם מאשה, שיום אחד מגיעה עם תכניות למכור את הבית בו השניים גרים. המחזה עלה לראשונה באוף-ברודוויי ב-2012 ולאחר מכן ב-2013 בברודוויי, וזכה בלא מעט פרסים, ביניהם פרס הטוני למחזה הטוב ביותר.

 

כעת, המחזה עולה בישראל בקופרודוקציה של התיאטרון הקאמרי ותיאטרון חיפה בבימויו של משה נאור. בין השחקנים המשתתפים בהצגה יהיה ניתן לצפות באודיה קורן, המגלמת את סוניה.

 

מיהי סוניה?
"סוניה היא אישה בת 52, שאומצה בגיל 8. ואניה ומאשה הם לא אחיה בדם, אבל הם אחים. כשהוריה המאמצים חלו באלצהיימר היא טיפלה בהם עד שמתו, והיא נתקעה בבית עם אחיה, כשהיא מעולם לא עבדה, מעולם לא נישאה, מעולם לא הביאה את הילדים וישנה אפשרות שמעולם לא היה לה גבר. היא ממורמרת, חסרת ביטחון, קורבנית בתפישה שלה ומודעת לזה שהיא פספסה את החיים שלה והיא לא יודעת איך לשנות את המצב הזה. אבל, היא גם מאוד משכילה, רגישה ויש לה חוש הומור. יש בחיים את הסוניות האלו (גברים ונשים), שבמהלך חייהן משהו התפקשש, הן ירדו מהרכבת ולא עלו עליה עוד פעם, ואז הן חיות ליד המסילה ורואות רכבות של אחרים עוברות על פניהן".

 

איך היה להתחבר לדמות כזו?
"משה נאור כל הזמן אמר לי 'את צריכה לאהוב אותה'. יש דמויות שיותר קל להתאהב בהן, אבל אותה יותר קל לשפוט. באיזשהו שלב, בגלל שזו קומדיה פסיכולוגית, הבנתי שהרבה מאוד מהמאמץ שאני חיה בו זה לא להיות סוניה: ליצור, ליזום ולא לרחם על עצמי – כל הזמן להיות בנסיעה. אני ביקורתית כלפי אנשים פסיביים, והיה לי לא קל לאהוב אותה, וקשה לשחק דמות שלא אוהבים. אחד הדברים הראשונים שלומדים בבתי ספר למשחק זה לא להיות ביקורתי כלפי הדמות שלך. זה היה אתגר בשבילי למצוא את המקומות בהם אני יכולה לאהוב אותה".

 

ומצאת?
"לאט-לאט, למרות שמדיי פעם בא לי לבעוט בה באחוריה ולומר לה 'תזיזי את עצמך, רחמים עצמיים לא יובילו אותך לשום מקום'. זה בהחלט לא תפקיד שמובן מאליו שאשחק אותו, הוא לא הטייפקאסט שלי, וזו תמיד שמחה גדולה לעשות משהו שלא עשיתי הרבה שנים. זה מסוג התפקידים שבגללם הלכתי להיות שחקנית".

 

איך העבודה עם משה נאור?
"העבודה איתו מאוד מעניינת מפני שהוא מתעקש שנשחק את זה הכי אמיתי שאפשר. סוניה כל הזמן בוכה, והוא לא נותן לי לסמן בכי, הוא אומר 'אם את בוכה, תבכי'. כדי להגיע למצבים האלו אני נעזרת בכל האסונות שקרו לי ולמשפחתי, וכבר הגעתי דור שלישי אחורה. הוא לא מוותר על כלום והוא מתעקש להוציא ממני את הסוניה הזאת. הוא מקפיד על הפרטים משנייה לשנייה, לא נותן לזייף לדקה והוא מנקה לי כל הזמן את הרגלי הקומדיה, שבחלקם הם אולי אפילו הרגלים לא טובים. יום אחד הוא צעק עליי שאני יפה מדי, שאני חושבת שזה משהו שלא האשימו אותי בו. ערב שלם עשיתי ניסיונות להיות מכוערת, אחרי שרוב חיי אני עושה ניסיונות להיות יפה. סוניה בעיניי עצמה היא אדם דהוי ומחוק, וכשאתה מסתובב עם התחושה שאתה כלום ואף אחד לא אוהב אותך, אז זה מקרין משהו על ההתנהלות שלך, והייתי צריכה למצוא את המקום הזה. שחקנים בהווייתם מתנהלים מהמקום שלא רואים אותם אבל מצד שני אנחנו מייצרים המון רעש והמולה, וסוניה מושכת תשומת לב דרך הפאסיב-אגרסיב, שזו גם דרך למשוך תשומת לב אבל זו לא דרך טבעית לשחקן. זה גם תהליך מעניין, שאני עוד באמצעו והקהל ישפוט, אבל זו המשימה".

 

ואיך הקאסט?
"פשוט קאסט חלומות. קודם כל יש פה אלמנט מאוד מרגש בזה שאני עובדת עם ענת וקסמן: למדנו בבית צבי והיינו חברות הכי טובות, אבל לא שיחקנו מעולם יחד אחרי בית צבי. בבית צבי גם שיחקנו אחיות, ב'קומדיה של טעויות', אז היה פה חיבור ממש מידי. בעצם המשכנו מ-1983, מהמקום בו נפרדנו. חוץ מזה יש גם את תיקי דיין ורמי ברוך, ויש שם הפתעה גדולה בדמות שני שחקנים צעירים ומקסימים – דנה מיינרט וגל אמיתי – אז זו ממש מתנה".

 

איזה מחזה בעצם מחכה לקהל שיבוא?
"זה מחזה על החמצה. זו קומדיה, אבל זו לא קומדיה של סלפסטיק, אלא קומדיה אנושית ומרגשת.  מי שמכיר את המחזות של צ'כוב יהיה לו נדבך נוסף של הנאה: המחזאי לקח דמויות של צ'כוב והביא אותן לימינו אלה, אבל אלו דמויות אמיתיות. בכל חברה יש את האנשים האלו שנלחמו על משהו ולא קיבלו אותו, אז אני חושבת שהקהל מאוד יתחבר לזה. מי שיזהה את ההקשרים לצ'כוב ירוויח עוד רובד, אבל זה לא הכרחי וניתן ליהנות מההצגה גם בלי זה. אני חושבת שתהיה הצגה מקסימה".

 

ואיך בינתיים הולכות החזרות?
"במקביל לחזרות האלו עשיתי חזרות על ההצגה שלי ביידיש, ומצאתי את עצמי בבוקר עושה חזרות בעברית ובערב חזרות ביידיש. אני חושבת שזה דחה לי את האלצהיימר בעשר שנים".

 

לעמוד ההצגה ואניה,סוניה,מאשה ושפיץ'



פוסטר המחזה ואניה,סוניה,מאשה ושפיץ' בתיאטרון הקאמריאודיה קורן
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים