המושך בחוטים – אוהד לויטן

"למעשה אני אחראי על כל מה שקשור בווידאו ומדיה בתיאטרון, הן מבחינת ההפקה והן מבחינת הביצוע," אוהד לויטן מסביר מה בדיוק קורה במחלקת הווידאו. "במחלקה יש חמישה אנשים שמתפקדים על כל מטלות הווידאו. זה כולל בין השאר גם תכנון וביצוע של כל מיני תרגומים, ממש נהיינו ממלכת תרגומים, ואנחנו מטמיעים טכניקות חדשות בתחום, כמו לדים שאנחנו מקרינים עליהם תרגום ועוד. כשהגעתי למחלקה לפני שלוש שנים היה די.וי.די ומיקסר, ועכשיו אנחנו עם המערכות המתקדמות ביותר בעולם. עשינו קפיצת דרך מדהימה, אבל כמובן שתמיד אפשר ללכת עוד קדימה. אנחנו סוג של מובילים בארץ בתחום התיאטרון בכל מה שנוגע לניהול ולביצוע של מדיה."

איך הגעת לתחום?
"אני למעשה על הבמות מגיל 16, הופעתי בהצגות ילדים למיניהן בתור נער שהשלים פרנסה. היה לי אולפן מוזיקה כשהשתחררתי מהצבא, אז התחלתי מסאונד, ואז התעניינתי בתאורה, ואז התחיל העיסוק בווידאו. התחלתי להתעסק בתוכנות עריכה פשוטות והתקדמתי, במעין סוג של אבולוציה. לפני שנים לא היה כמעט אף אחד שהתעסק עם וידאו, זה היה תחום יחסית בתולי, ובגלל זה קפצתי למים העמוקים בלי שמישהו ידע להסביר לי מה לעשות, ותוך כדי שחייה אני חייב להודות שהתיאטרון זה מקום טוב להתפתח איתו – כשמתעורר צורך יש זמן ללמוד את הפתרון שמייצרים עבור הצורך. בתיאטרון זה לא היה קיים, ואיכשהו נולד הצורך הזה בכל התפעול השוטף. אני חושב שאין היום הפקה שאין בה איזשהו אלמנט, אם זה וידאו במעגל סגור, תרגומים, הקרנה של אימייג'ים או מיליון ואחד דברים אחרים."

איך הגעת לקאמרי?
"בהתחלה מכרתי מדיה בקאמרי. רועי בנגל ואנוכי זיהינו פוטנציאל בנכסים הווירטואליים. מכירת הווידאו נולדה מתוך צורך שגילינו שקיים, והתחלנו לעבוד על זה. באיזשהו שלב הקאמרי היו צריכים, להפקה 'לנסקי', לעשות איזו עבודה בווידאו. אחר-כך נולדה ההפקה שסימנה את התפנית הגדולה בתיאטרון, שקראו לה 'פלונטר'. לא היה שימוש באמצעים מורכבים, אבל הווידאו היה מרכזי בה, וגם התרגום – יש בה שלוש שפות במקביל. תוך כדי עבודה על 'פלונטר' נתגלו עוד צרכים מיוחדים, ונולדו עוד אתגרים מיוחדים, כמו תרגום ל'המלט' או שימוש בשישה מקרנים ענקיים שעושים עבודה של סנכרון ב'קברט'. ממש במקרה מלמכור מדיה, מהבעת העניין שלי בדבר הזה שקוראים לו 'וידאו', בקאמרי הניחו שיש לי מה לתרום וככה זה קרה."

יש לך סיפור מיוחד מהעבודה בתיאטרון?
"עם ההצגה פלונטר יצאנו למסעות ברחבי בעולם. לקראת נסיעה לברלין, התחממה אחת הגזרות הביטחוניות בישראל. אני משרת במילואים כלוחם ביחידה של הצנחנים, ובעקבות האירועים הוקפצתי בצו 8 למבצע. היינו בטוחים שתוך שלושה-ארבעה ימים אנו מסיימים את הפעילות והביתה –כידוע לכולם המבצע הזה התארך הרבה יותר. המסע לברלין התקרב ואילו המבצע הצבאי התארך ונמשך, וכך מצאתי עצמי בוקר בהיר אחד מוקפץ שוב, רק הפעם מהמילואים לשירות בתיאטרון. לא אשכח זאת, שרכב צבאי הסיע אותי בתום ליל שימורים צבאי ישירות לשדה התעופה. הייתי בברלין כמה ימים ומשם חזרתי לבית לחם."

אתה מתגעגע לבמה?
"אני עדיין על הבמות, כמעט כל ערב. זו מחלה, ולא רק שחקנים חולים במחלה הזו. רבים מהמעטפת של השחקנים חולים באותה מחלה שקוראים לו אהבת הבמה. רובנו אוהבים את העבודה, ובאמת בלי יותר מדי קלישאות, כיף לראות איך הצעות מחיר ושרטוטים על דף הופכים להצגה מול קהל. זה תמיד כיף, כל פעם מחדש, שנים על גבי שנים אני עושה את זה וזה תמיד קסם. יש לי גם שלושה ילדים ואישה מקסימה, והתחתנתי בתיאטרון תוך כדי עבודתי בתיאטרון, ילדיי נולדו לתיאטרון ואני עצמי מזדקן בתיאטרון. כל המשפחה שלי סוג של חיה בתיאטרון. אם זה לא בית שני בשבילם אז זה בית ראשון – אנחנו מבלים יותר ימי שישי ושבת עם החברים על הבמה מאשר סביב שולחן הקידוש בבית. עם כל החסרונות של זה, יש איזו אהבה מאוד גדולה לעבודה הזאת ולמקום. אני חושב שיש משהו מאוד מיוחד במקום שבו אנשים, באופן לא רציונלי, ניגשים בשעות לא שעות לעבודה קשה ומתסכלת, בגלל הציפייה לאותה אפשרות שהקסם כן יקרה. הרגע הזה של הרמת המסך תמיד מפליא אותי מחדש."

מה אתה עוד עושה חוץ מווידאו?
"אני חלק מצוות של ועד הפעולה, שכרגע מנסה להכיל חוזה קיבוצי לעובדי התיאטרון. מעבר לעבודה זה הדבר המשמעותי שקורה בתיאטרון. זה באמת תהליך מאוד מרגש, לראות קבוצות של אנשים שמנסים לייצר מכנה משותף ולהגיע לאיזשהו מקום יחד. יש סחף אמיתי של אנשים בתוך הרעיון הזה, ואמונה שזה הולך לקרות ויכול לקרות, ויש ציפייה של כולנו היא לקראת הדבר הזה. חוץ מזה, יחד עם רונן לניאדו הפכתי להיות רכז נגישות של התיאטרון. חלק גדול מהתפקיד זה להנגיש את התיאטרון לאוכלוסיות מוגבלות – נכות פיזית, קוגניטיבית, בעלי מגבלות שמיעה וראייה ועוד. אנו עושים פרויקט של הנגשה באתר, בדוכנים, ובכל מקום שצריך. זה פרויקט ענק, ואני באמת מקווה שלמרות שגם ככה הקאמרי נגיש, שהפרויקט ישים את התיאטרון במקום גבוה בארץ. האוכלוסיות האלו צורכות תיאטרון, אנחנו רואים הרבה חבר'ה על כיסאות גלגלים, עם קשיי שמיעה, חבר'ה מבוגרים שמוגדרים כמוגבלים, וזה ממש מקסים בעיניי שההנהלה החליטה לעשות את הדבר הזה."



אוהד לויטן עם המשפחה מבט מעמדת המפעילאוהד לויטן
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים