מיי פיינגולד וקזה

בתחרות האירוויזיון האחרונה, שהתקיימה לא מזמן, מי שייצגה את מדינת ישראל הייתה מיי פיינגולד.

"זו הייתה חוויה מאוד משמעותית מהרבה בחינות", היא מספרת. "מעבר להשתתפות בתחרות, היה לנו חיבור מאוד קרוב לקהילה היהודית בקופנהגן. בכל דנמרק יש בית ספר יהודי אחד שלומדים בו מאתיים תלמידים, מגילאי גן ועד תלמידי תיכון. הם עשו מעין תחרות אירוויזיון משלהם ואני באתי להעניק את הפרס לקבוצה שזכתה במקום הראשון. זה נותן תחושה שאני מייצגת את המדינה ולא את עצמי, והתחושה הזו הופכת לחוויה רוחנית בתוך החוויה האישית".

ואיך היה בתחרות עצמה?
"העבודה שם הייתה ברמה הכי גבוהה, מדובר בלהיות חלק מאירוע שנותן לך את הבמה הכי מקצועית בעולם. הקטע המצחיק הוא שהבמה עצמה הייתה יותר קטנה מבימת הקאמרי, אז ברגע שעליתי עליה זה הרגיש בבית ולא הרגיש מפחיד מדי. אני חושבת שהניסיון שרכשתי בתיאטרון, לעלות כל ערב ולפעמים פעמיים בערב מול אלף איש, זה מה שעזר לי לעלות על הבמה בלי פיק ברכיים ובלי לרעוד יותר מדי. אני חושבת שעשינו עבודה טובה וייצגנו את המדינה בכבוד. התוצאות כבר לא בידיים שלנו, אבל נתתי את המיטב ואני מרגישה מאוד גאה במה שנתנו".

ההצגה שבמסגרתה מיי מופיעה מול אלף איש כל ערב היא המחזמר "קזבלן", המבוסס על המחזה של יגאל מוסנזון ושצדי צרפתי ביים. המחזמר מספר על קזבלן ("קזה"), החי בשיכון מט ליפול ביפו, ועוסק בנושאים כמו פערים חברתיים ועדתיים. בהצגה, מיי מגלמת את דמותה של רוזה, בעלת המועדון בשיכון.

איך ההשתתפות במחזמר שמהווה נכס צאן ברזל כמו "קזבלן"?
"אני צריכה לצבוט את עצמי כדי לראות שאני לא חולמת ושזו המציאות, שאני באמת משתתפת בהפקה הזו. אני מאוד גאה לקחת בהפקה חלק. מעבר לזה שזה כיף, שיש בהצגה שירים ושהיא נכס צאן ברזל, יש בה מסר מאוד חשוב ומאוד רלוונטי בימינו, ואני נורא גאה להיות חלק מהמסר הזה. כשאנחנו מופיעים מול בתי ספר, מול ילדים, זה עוד יותר גורם לי לאושר. קודם כל כי הם נחשפים לקלאסיקה ישראלית שהם כנראה לא מכירים, אז אני כבר מרגישה שאני מעשירה את הידע התרבותי שלהם, ויש גם את המסר שעובר אליהם, שאתה בעצם מכתיב מי אתה ומה אתה תעשה עם החיים שלך, ולא מה הרקע או גזע או מין יכתיבו את החיים שלך. זה מקסים לדעת שאני חלק מהמסר הזה, בעיקר כשיש ילדים בקהל. אני מרגישה שאנחנו רק בתחילת הדרך למרות שעשינו יותר מ-300 הופעות".

איך הייתה העבודה עם צדי צרפתי?
"העבודה הייתה חלום. אני מרגישה שנפל בחלקי כבוד לעבוד עם הבמאי הזה, ואני מאוד מקווה שזאת לא תהיה הפעם האחרונה. הוא סוג של סלע, שתמיד אפשר להישען עליו. הוא לא הולך לאיבוד, הוא תמיד יודע מה הפתרון ומה צריך לעשות, והוא אחת הסיבות העיקריות לזה שהקאסט שלנו מגובש בצורה יוצאת דופן. הוא ממש איחד אותנו למשפחה אחת גדולה. זה שהוא במאי טוב כולם יודעים, אבל כשאני עבדתי איתו באופן אישי אני למדתי שבמאי טוב זה אחד מאלף, יש כל כך הרבה דברים חיוביים שאפשר להגיד על הבנאדם הזה".

מי שמשחק את קזבלן בהפקה הוא עמוס תמם.

"המשחק עם עמוס מפנק," היא צוחקת, "הוא הפרטנר האידיאלי. מאחורי הקלעים הוא בן אדם אמיתי, כן, ישיר ופשוט, ועל הבמה הוא נטול מניירות וכשהוא קזה אז הוא באמת קזה, ואני מאמינה לו. הוא מפעיל אותי ונותן לי את הכוח להפעיל אותו חזרה, ואני מרגישה שזה כדור אנרגיה מדהים. נוצרים רגעים אמיתיים של קסם בתמונה המשותפת שלנו ביחד".

אלו דברים לא צפויים קורים על הבמה?
"אין דבר שלא קרה על הבמה. למשל, באמצע הריקוד של 'רוזה, רוזה' נקעתי את הרגל מול אלף איש, והייתי צריכה להמשיך כאילו כלום לא קרה. גיליתי בעצמי כוח שלא ידעתי שהוא קיים, זה אחד הסיפורים של חיי. הייתה הצגה שבה נפתחה לי השמלה ולא ידעתי שזה קרה, והקהל ראה את כל גופי מאחור. פעם אחרת נחתכה לי האצבע ודיממתי בכל 'רוזה, רוזה', וזה קורה בתדירות גבוהה מאוד. אלו דברים שאתה צוחק עליהם וממשיך הלאה, ויש אלף סיפורים כאלה".

לעמוד ההצגה "קזבלן"



מיי פיינגולד עם מנכ"ל הקאמרי, נועם סמל ושרת התרבות והספורט, לימור לבנת, בחגיגות ההצגה ה-250 לקזבלן. צילום: ז'ראר אלוןמיי פיינגולד בהצגה "קזבלן". צילום: ז'ראר אלון
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים