מירי חנוך חוזרת לתיאטרון

ההצגה "דג מוסר", שבוימה על-ידי עדנה מזי"א ותעלה בכיכובם של אורלי זילברשץ וגיל פרנק, מספרת על משפחה בפרבר שבע, בורגנית למראה, שניסיונותיה להסתיר את מותה של עובדת זרה לא חוקית באגף לא חוקי של הבית, מביאים לחשיפת עוד ועוד סודות ושקרים. בשביל מירי חנוך, המחזאית, מדובר במחזה ביכורים.

איך הגעת לתחום המחזאות?
"הרומן שלי עם התיאטרון התחיל בגיל 20, כשהלכתי ללמוד משחק בבית צבי. השיעורים העיוניים היו הנחמה שלי. משהו בעמידה הזו על הבמה מול קהל היה בלתי נסבל. המעצור הפיזי היה הטקסט שלא יצא לי מהפה. אחרי שלושה עשורים של געגועים וכתיבה במקומות מגוונים אחרים, אני חוזרת לתיאטרון עם טקסט משלי, אז במושגי תיאטרון לקח לי איזה עשרים ומשהו שנים לירות באקדח שהיה מונח במערכה הראשונה. זה קצת כמו לפגוש מחדש את החבר הראשון ששבר לי את הלב. בבית צבי ביליתי הרבה שעות בספריה וקראתי את כל מה שהיה שם, כשחלק עצום היה בתרגום של רבקה משולח. והנה אני יושבת עם האישה המופלאה הזו וביחד אנחנו כותבות תכנייה ל'דג מוסר'."

מאיפה בא הרעיון למחזה?
"הרעיון למחזה נולד, כמו כל התינוקות, בבית חולים. אבא שלי אושפז עם דלקת במוח, והיו איתו בחדר עוד שניים. כשהשיחות התחילו להידרדר לאזורים אבסורדיים הרגשתי כמו בסצנות קטועות ממחזות של בקט סמואל או חנוך לוין, והתחלתי לכתוב משפטים קטועים בפנקס קטן עם עיפרון. המהירות הזו, שבה האדם מתקלף מהחיברות ומתחיל להיות בעל חיים חופשי שאומר כל מה שעולה על רוחו, הכניסה בי חשק לקלף עוד ועוד, וככה התחיל הדיאלוג הפנימי. ברור שכלום מבית החולים לא נותר, אבל זה היה יופי של להקת חימום."

ואיך מתנהלת העבודה על המחזה?
"העבודה על מחזה לעולם לא נגמרת, ואם לא היה תאריך יעד לבכורה כנראה הייתי כותבת אותו לנצח. אין רגע שבו נראה שזהו זה והכול יושב במקומו. עדנה מזי"א וגם עמרי ניצן נכנסו ושמרו עלי בתהליך הכתיבה. התפנקתי בסביבה של דרמטורגים מעולים, ובכל פעם שסוסי המחזה התחילו לדהור למקום לא נכון היה מי שיחזיר אותם לדרך."

איך העבודה עם עדנה מזי"א?
"כשהיו לי שלושים עמודים על משפחה שמסתירה גופה של עובדת זרה לא חוקית, הבנתי שיש בזה משהו וביקשתי מעדנה, שהביעה כלפיי סימפטיה מתמשכת עד אז, שתשתה איתי קפה ואתן לה את הטקסט הזה שאולי במקרה הוא קווים לדמותו של מחזה. עדנה הייתה נדיבה וחדה, מצליפה ומלאת אמון בי ובדג שהתבשל ביני לבינה במיילים ובבתי קפה שנה וחצי עד שנכנס לתנור החזרות. עדנה היא בית ספר למחזאות למיטיבי לכת. אין בה שום גינונים ונימוסים, רק ידע עצום ופרקטי שכל כולו הולך אל נהר העבודה."

והעבודה עם שאר הצוות?
"זכיתי בצוות שחקנים שלא יכולתי לחלום על טוב ממנו, גם מצד הכישרון וגם מצד האופי הטוב של כולם. הקאסט שלנו התגבש מהר מאוד למשפחה קטנה – איריס קרדי, עוזרת הבמאי, היא פשוט מדהימה ומדגימה את אחד המשפטים המרכזיים במחזה: 'אימהות צריכות לדעת לטפל באנשים ובמצבים בלי שהאנשים והמצבים ירגישו בכלל שמישהו מטפל בהם'. את אורלי זילברשץ אני מכירה הרבה שנים, ותמיד חלמתי לכתוב לה שורות, היא שחקנית גדולה, חוקרת וסקרנית ועם חושים נהדרים, ששדרגו את המחזה. גם גיל פרנק חבר שלי שנים, ויש לו איכות כזו על הבמה שאני רוצה לחבק אותו בסוף כל חזרה. חבורת הצעירים נהדרים, כל אחד ואחת. בחזרות יש מצב רוח טוב ואווירה פתוחה וכל אחד חופשי להציע הצעות. זה ממש תענוג לבוא בבוקר ולהתחיל לשחק."

מה תגובת הסביבה הקרובה לחידוש הזה?
"בסביבה הקרובה שלי כולם מרגישים כמוני, שאחרי המון סוגי כתיבות ושיטוטים ברדיו וטלוויזיה הגעתי הביתה. אני מקווה שזה תחילתו של רומן ארוך ופורה יותר מזה שהתחיל אי שם בשנות העשרים שלי, שממנו יצאתי עם הזנב קצת בין הרגליים. כשאנשים מאוד צעירים, כמו הילדות שלי, שואלים אותי איך מחליטים מה ללמוד, אני יודעת בבטחה להגיד שאין לדעת מתי תשתמש במה שהחלטת ללמוד בגיל עשרים. זה באמת סיבוב מרתק. אני אוהבת את התיאטרון, את הריח הזה של מאחורי הקלעים ואת זה שאתה נתקל בגופה או בסוס ששייכים להצגה אחרת. אני מרגישה קצת בחלום שמתגשם, ללא ספק זכיתי."

לעמוד ההצגה "דג מוסר"



צוות השחקנים של ההצגה החדשה "דג מוסר"מירי חנוך חוזרת לתיאטרון
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים