באור אחר

 


הם דואגים לכך שההצגות יקבלו את האור הנכון, אך הם עצמם נשארים בחושך. החלטנו להפנות לרגע את הזרקור אל מחלקת התאורה, וראינו איך אנשיה מתקינים את התאורה להצגה חדשה, כיצד מתנהלים העניינים בשגרה ואיך אפשר להעלות הרבה הצגות עם צוות יחסית קטן

 

אין צורך להכביר במילים על חשיבותה של התאורה בהצגה. מעבר לכך שהיא מאפשרת לנו לדעת האם ההצגה מתרחשת ביום, בלילה או איפשהו באמצע, היא גם קובעת אווירה, מכתיבה טונים ומאפשרת למקד את הפוקוס של הקהל לנקודת ההתרחשות הרצויה לצרכיו של הבמאי. מה שפחות ידוע זה כמה קשה עובדים כדי שהקהל יוכל ליהנות מתאורה שמשתלבת בטבעיות בהצגה.

 

להוציא לאור


ברגע שמתחילים לעבוד על הצגה חדשה מעצב התאורה מגיע ועושה עבודת הכנה אל מול הבמאי ומול מעצב התפאורה, ולאחר מכן הוא מגיע עם תכנית תאורה. תכנית התאורה כוללת את מיקומם של הפנסים, אלו פנסים ייתלו ואיפה, אלו יהיו על הבמה ואלו יהוו חלק מהתפאורה. בהמשך ייעשו על הבמה סימונים בהתאם למבנה התפאורה המתוכנן, ואז הפנסים ייתלו בהתאם לתכנית.

 

לפני שהפנסים עולים אל על, כל פנס מקבל את הפילטר שלו בהתאם לצבע המבוקש, וכמו כן הוא מחווט ומחובר למערכת על-מנת שהתאורן האחראי יוכל להדליק ולכבות אותו כשתגיע השעה. לאחר מכן, במקרה הצורך, מותקנת גם התאורה שמהווה חלק מהתפאורה ושייכת להצגה הספציפית (לדוגמה, שלט הרחוב בהצגה החדשה "תעלת בלאומילך"), שנקראת בעגה המקצועית "פנימי", וכמו כן את התאורה שנמצאת על הרצפה (המכונה "רחובות") ואת התאורה שנמצאת על עמודים ומאירה מצדי הבמה. לאחר כל אלו כל פנס מכוון למקום אותו הוא אמור להאיר.

 

אחרי שההצבה מסתיימת מגיע שלב בניית הקיואים: הבמאי והמעצבים צופים בבמה, עליה כבר ניצבת התפאורה, ומחליטים איך הם רוצים שכל רגע ייראה, כשמי שבעיקר מנהל את העניינים הוא מעצב התאורה. בשלב הזה השחקנים לא עולים על הבמה ויש שימוש במה שנקרא "ווקרים", אדם אחד או שניים שעומדים במיקומים בהם יעמדו השחקנים כדי להתאים את התאורה לנוכחותם.

 

ניתן למצוא דוגמא בבניית תמונת הביורוקרטיה בהצגה "תעלת בלאומילך": במאי ההצגה, גורי אלפי ואלי ביז'אווי, התלבטו ביחד עם מעצבת התאורה, קרן גרנק, באלו אמצעי תאורה להשתמש כדי למקד (וכמה למקד) את תשומת הלב על השחקנים ובאילו מהאורות להשתמש כרקע למתרחש – כחולים או אולי "רגילים" – כשהווקרים התבקשו לזוז מנקודת התרחשות אחת לאחרת. בסוף, אחרי בדיקות רבות נבחר עיצוב התאורה המתאים לתמונה.

 

לאחר שהשלב הזה מסתיים מגיע שלב ה"קיו-טו-קיו", בו משתתפים השחקנים. בהתאם לנוכחות של השחקנים על הבמה משנים את כיוון הפנסים ואת עוצמת האור, וכמו כן עובדים על תזמונים: ניתן להחליט, למשל, שאחרי שמתבצעת פעולה מסוימת – נגיד פתיחה של דלת – יידלק אור תוך חמישים שניות, או שיכובה תוך עשר. האפשרויות בלתי מוגבלות, וניתן להביא גם לשינויים הדרגתיים ולא מורגשים, כמו בתמונת השקיעה בהצגה "חברים של חברים". לאחר שהשלב הזה נגמר מתחילות חזרות עם כל האלמנטים, נעשים שיפורים ושפצורים, עד שכל אחד יודע את תפקידו.

 

לכל הצגה יש את התאורן שלה, ש"מקבל" אותה, מתכנת אותה בהתאם להוראות מעצב התאורה, רושם לעצמו את סדר שינויי התאורה ולבסוף יתפעל את התאורה כאשר ההצגה תעלה על הבמה.

בשגרה


העבודה על עיצוב התאורה אמנם הגיעה לסיומה בשלב הזה, אך עבודתה של מחלקת התאורה כלל וכלל לא. כידוע, כל אולם בתיאטרון הקאמרי מארח כמה וכמה הצגות, שלכל אחת מהן עיצוב התאורה שלה. כל הצגה שמסיימת סשן של הופעות מפורקת מתפאורתה ותאורתה על מנת להרכיב את אלו של ההצגה הבאה שצריכה להציג. את ההרכבה עושים באמצעות מפת תאורה שכוללת את מיקומו של כל פנס ואת כיוונו.

 

כמו כן, לא נשכח שכל הציוד דורש אחזקה ותחזוקה שוטפת. כמו שמנהל מחלקת התאורה בועז רותם מספר, רק באולם קאמרי 1 יש כ-500 פנסים: "זה אומר שאין מצב שמשהו לא קורה, תמיד יש משהו שדורש תחזוקה".

 

המחלקה צריכה להתמודד עם כך שמספר התאורנים שלה קטן יחסית, בעוד מבחר ההצגות בתיאטרון גדול ומרשים, אבל גם לכך יש פתרון. "הייעול בתיאטרון הקאמרי נובע מכך שכל אחד מאנשי הצוות הוא גם ראש צוות", מסביר בועז. "כלומר שלכל אחד יש את ההצגה שלו שהוא קיבל, ובהצגות האחרון הוא איש צוות מן המניין. כך ניתן לעשות עם צוות מצומצם הרבה הצגות, כשבאידיאל מספר ההצגות האפשרי הוא כמספר התאורנים. במציאות זה כבר קרה".

 

 



גיל פרנק ב"מקבת" צילום: שמחה ברבירוהכנות אחרונות לקראת הצגת הצהריים של קברט
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים