"מפגש בין מחזה קלאסי לבימוי עכשווי"

מאת: בן-עמי פיינגולד

 

הקומדיות של מולייר, מחזאי חכם, מבריק ופופולארי, הן ממיטב הקלאסיקה העולמית. מחזותיו הוצגו בעברית פעמים רבות. הכול התחיל אצלנו ב-1902 כשתלמידי "מקווה ישראל" הציגו את "הקמצן", מה שהם כינו "הכילי". הקאמרי מעלה עתה את "גם הוא באצילים" של מולייר (1670). ברנש בשם ז'ורדן, המסווג בחברה הצרפתית האריסטוקרטית והבורגנית כמי שמייצג מעמד חברתי נמוך, מחליט להצטרף אל ה"אצולה" כדי לעלות דרגה. לשם כך הוא מזמין מדריכים ומומחים כדי ללמוד איך צריך לדבר ולהתנהג כ"אציל". הוא לומד ריקוד, מוסיקה, פילוסופיה, אמנות ועוד. וגם מנסה לכפות על בתו שידוך הולם בהתאם למעמד ה"אצילי". כמובן שהמורים שלו מבינים עם מי יש להם עסק ומצליחים לסחוט ממנו מה שיותר כסף, למורת רוח אשתו, מאדאם ז'ורדן. כמובן שהכול מוצג כקומדיה, שיש בה גם קצת פארודיה וקצת סאטירה, בעיתוי ובמינון הנכון. ובנוסף גם חומר למחשבה בעולם בו אנו חיים, כפי שמשתמע מכול יצירה קלאסית. שהרי גם לנו יש לא מעט ז'ורדנים, אבל מעט מאוד מוליירים.

 

כמובן שהכול תלוי בביצוע. והפעם – יש מה לראות ומה לשמוע. הבמאי אודי בן משה ביים את המחזה עם אפיון מרשים של הטיפוסים השונים, כול אחד לחוד, וכאנסמבל, מבחינת האופי וההתנהגות, כמשהו אמין מבחינה פסיכולוגית ומרשים מבחינה תיאטרלית; בסגנון קומי-גרוטסקי עם פאות ותלבושות. בנוסף, יש ברקע מוסיקה "חיה" – פסנתר, קלרינט, חליל, עוד וכינור. כל מה שנאמר על הבמה מלווה תמיד באיזה צליל, לחן או אקורד. תנועה מסוגננת ומפעם לפעם גם פרקי מקהלה. עם לחנים ועיבודים של קרן פלס, שידעה לשוות למוסיקה גם איזו חיוניות קומית מבחינת השילוב-שיבוץ של לחנים ישראלים מוכרים. וכמובן גם מוסיקה "טורקית" כשצריך, באישורו של מולייר כמובן. כשהשילוב של אלמנטים שונים מבחינת העיצוב הבימתי-תיאטרלי יוצרים במקרה זה ישות אחת – הרמונית ואותנטית. אפשר לטעון לכאורה שמשהו מהחיוניות הקומית של המקור הצרפתי חסר בביצוע הנוכחי. במאים רבים אכן מציעים גרסה משלהם ליצירה קלאסית. לא תמיד זה משכנע. אבל, לא במקרה זה. כאן לא מדובר בפרשנות שרירותית אלא בשילוב אמין ומרשים של דרמה ותיאטרון המציג את מולייר לא על פי מוסכמות וקלישאות אלא כיצירה מקורית, כמפגש מעניין בין מחזה קלאסי לבימוי עכשווי מעניין, שיש לו זהות ומשמעות בזכות עצמו, כשילוב מקורי ומרשים של אמנויות במה מתוך נאמנות לתוכן ולסגנון של המחזה המקורי, למרות אי אלו שינויים ועיבודים.

 

אשר למשחק – רק מחמאות. הכול כמובן בסגנון המיוחד של הבימוי. בראש ובראשונה – אבי קושניר בתפקיד מסייה ז'ורדן ה"אציל", עם אופי, נוכחות, דיבור ומבט בהתאם למצבים השונים שהוא חווה במהלך העלילה עם עצמו ועם הסביבה. ענת וקסמן שיחקה את מאדאם ז'ורדן, אשתו השתלטנית והלא כל כך "אצילה" של מיסייה ז'ורדן כמו שצריך. גם יצחק חזקיה בתפקיד המורה לפילוסופיה ולאיה גרניט-שבא בתפקיד המשרתת והמלצר התורכי וכול השאר, שרובם שיחקו יותר מתפקיד אחד, מגיעים צל"שים: רובי מוסקוביץ', אסף פריינטא, שלומי אברהם, זיו קלייר, אורי רביץ, תמר קינן, נעמה שיטרית, דוד שאול ואלדד ברנטמן. בקיצור, מדובר באירוע חשוב. מחזה קלאסי בביצוע מקורי ויצירתי. תיאטרון נטו בלי מירכאות, שכמותו לא רואים אצלנו לעתים קרובות, שנועד לקהל מגוון – מבוגרים, וגם לילדים, מורים ותלמידים, המחפשים תיאטרון כדי ללמוד ולהתרשם. וכמובן – ליהנות. בקיצור – מיסייה ז'ורדן ואבי  קושניר מחכים לכם. רוצו!



מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים