קרן גרנק מאירה


"היה לי ברור שלקראת ההפקה החדשה עליי להתעלות על עצמי מבחינה ויזואלית", מספרת מעצבת התאורה קרן גרנק על חלקה בהצגה "מקבת", עליו גם זכתה בפרס התיאטרון הישראלי. שמענו ממנה על האתגרים שהציב האולם בו מתקיימת ההצגה, על עבודתו של מעצב התאורה ועל המועמדות לפרס על שלוש הצגות שונות

אם אתם מרבים ללכת להצגות בתיאטרון הקאמרי, ככל הנראה שלפחות באחת מהן צפיתם בעיצוב התאורה של קרן גרנק. בין ההצגות בתיאטרון הקאמרי בה לקחה חלק ניתן למנות את "סיראנו דה-ברז'ראק", "אלקטרה", "חברים של חברים", "דג מוסר", "תעלת בלאומילך", "הפושעים החדשים" ו"מקבת".

איך הגעת לעולם של עיצוב התאורה?
"למדתי באוניברסיטת תל-אביב במגמת העיצוב של החוג לתיאטרון. בתואר הראשון למדתי, כמו כולם, עיצוב תפאורה, עיצוב תלבושות ועיצוב תאורה. מהר מאוד הבנתי שהתחום ששבה את לבי הוא האור וההתמחות שלי בתואר השני הייתה בעיצוב תאורה. את דרכי המקצועית התחלתי בתור אסיסטנטית של אבי יונה 'במבי' בואנו וליוויתי אותו במשך כמה שנים בהפקות שונות. במקביל, לאט-לאט ובזהירות, התחלתי לעצב בהפקות פרינג' ובבתי ספר למשחק, ואחרי כעשר שנים התחלתי לעצב בתיאטרון הרפרטוארי".

איך נראה תהליך העבודה שלך?
"בתחילת התהליך אני קוראת את המחזה. לאחר מכן אני נפגשת עם הבמאי והוא נותן לי את ה'אני מאמין' שלו בכל הנוגע לאור בהצגה. בהמשך אני אוספת אינפורמציה חזותית מעיצוב התפאורה והתלבושות. אני לומדת את הסקאלה הצבעונית, את הטקסטורות ואת השינויים – הן של התפאורה והן של התלבושות. בשלב הבא אני צופה בחזרות של השחקנים, בהתחלה על במה חלופית ובהמשך על הבמה עצמה. כשיש לי את כל הנתונים האלה אני מתחילה לגבש תכנית תאורה ספציפית. כשיש לי רעיונות אני חוזרת ונפגשת עם הבמאי ומשתפת אותו ברעיונות האלה, בהצעות, בלבטים, וביחד אנחנו בונים את השפה של התאורה".

כאמור, אחת ההצגות שקרן עיצבה לה את התאורה היא "מקבת" שכתב ויליאם שייקספיר (וככזו גם תציג במסגרת פסטיבל שייקספיר הבינלאומי שיתחיל בקאמרי בסוף אוקטובר) וביים עמרי ניצן. ההצגה מספרת על מקבת (מגולם על-ידי גיל פרנק) ועל מסע הרצח שלו במטרה למלוך בסקוטלנד ולשמר את מעמדו החדש. בכל הנוגע לתאורה, ההפקה הציבה כמה אתגרים לא שגרתיים.

"זה לא עיצוב סטנדרטי מעצם המגבלות של האולם", מסבירה קרן. "קודם כל, התקרה מאוד נמוכה, מה שמגביל את אלומות האור של הפנסים, שבקושי מצליחות להיפתח במרחקים כאלה. לכן, הייתה חשיבה להשתמש בפנסים שיכולים לפתוח זווית הארה גדולה על אף המרחק הקצר. חוץ מזה, הערות המחזאי מנחות כל הזמן לכיוון האפלה, הקדרות, הלילה שצופן רעות. זה גם היה נתון שהיווה בסיס לעיצוב התאורה בהצגה הזו. בסופו של דבר לתאורה היה תפקיד מאוד מרכזי בהצגה, משום שהיא מאוד דרמטית ומשתנה ללא הרף".

איפה למשל התאורה הייתה מאוד דומיננטית?
"אחד הרגעים בהם התאורה עזרה לבנות את המהלך הדרמטי של הסצנה היא בסצנת הפגיון. הפרשנות לפגיון שאמור להתגלות בעיניי רוחו של מקבת ניתנה באמצעות קרן אור שהופיעה וחמקה מעיניו ומידיו. כדי להוציא אל הפועל רעיון מסוג זה אני צריכה את תמיכת הבמאי ואת שיתוף הפעולה של השחקן. במקרה הזה קיבלתי אותם, וזאת הסיבה שזו אחת הסצנות הזכורות מבחינת תאורה".

איך הייתה העבודה עם עמרי ניצן?
"אני עובדת עם עמרי עשר שנים ואני יכולה לומר שהעבודה איתו תמיד מאוד מסודרת. אנחנו באים אחרי שהכנו שיעורי בית, כשאנחנו מתואמים ויודעים לקראת מה אנחנו הולכים. מעבר לכל מה שאנחנו מסכימים בינינו מבעוד מועד, אני מרשה לעצמי להציע/להפתיע עם אלמנטים שאני מראה לו בזמן אמת, ואם הברקתי הוא קונה. ב'מקבת' הוא בפירוש אפשר לי לעוף על כנפי הדמיון ולייצר את הקסם של האור".

במסגרת חג התיאטרון הישראלי שהתקיים החודש חולק גם פרס התיאטרון הישראלי. בקטגוריית עיצוב התאורה קרן הייתה מועמדת על לא פחות משלוש הפקות בהן לקחה חלק: "גברתי הנאווה" של תיאטרון הבימה ו"סיראנו דה-ברז'ראק" ו"מקבת" של תיאטרון הקאמרי. בסופו של דבר היא זכתה בפרס על עיצוב התאורה ב"מקבת". זו הזכייה השנייה של קרן בפרס, כשהפעם הקודמת הייתה על "המלט", גם של הקאמרי.

"בשתי הפעמים אותו מחזאי – שייקספיר – אותו במאי – עמרי – ואותו האולם – קאמרי 3", היא אומרת. "ב-2005, כשעיצבתי את 'המלט', השתמשתי בפנסים קונבנציונליים. היה לי ברור שלקראת ההפקה החדשה עליי להתעלות על עצמי מבחינה ויזואלית, והדרך לעשות זאת הייתה ברכישה של פנסים חכמים, מתוחכמים ומשוכללים. בזכות הבנת ההנהלה – נעם סמל ועמרי ניצן – לחשיבות התאורה בהצגה, קיבלתי אישור מיוחד לרכישת הפנסים הקסומים הללו, שבעזרתם יכולתי לשנות מהלכים לפי קצב התמונות בהצגה".

יש מישהו שלא היית יכולה להגיע בלעדיו לתוצאה ששווה פרס?
"באופן כללי אני חושבת שעבודה של מעצב תאורה לא יכולה לבוא לכדי מימוש בלי פרטנרים, ואני מתכוונת במקרה הזה לתאורנים שעובדים איתי. ב'מקבת' עבדתי עם תאורן הקאמרי אלי חדידה, שתכנת את הקיואים של התאורה וליווה אותי מהשלב הראשון ותוך כדי הרצת ההצגה. לולא הסבלנות, המסירות והמקצועיות שלו לא הייתי מגיעה לתוצאה אליה הגעתי".

ואיך התחושה עם קבלת הפרס ועם כל המועמדויות?
"אלו שלוש הפקות שאני גאה בהן ועומדת מאחורי הצד שלי בהפקה. עבדתי השנה מאוד קשה על הפקות נפלאות ומאוד שמחתי לקבל את הפרס".

צילום: בועז רותם



מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים