עידו מוסרי עולה על מדים

"יש הרגשה של התגייסות כמעט כמו למילואים", אומר עידו מוסרי, המשתתף בהצגה "גורודיש" שתעלה בקרוב בקאמרי. מוזמנים לקרוא על "היהודים באים", איך זה לעבוד עם מישהו שמביים את ההצגה בפעם השנייה ואיך הוא התרשם מההפקה הראשונה

 

החודש עלתה לאוויר בערוץ 1 תכנית הסאטירה "היהודים באים", המציגה באופן הומוריסטי סיפורים מהתנ"ך ומההיסטוריה של מדינת ישראל. עליית התכנית נתקלה בתחילה בהתנגדות, אך מאז שעלתה היא זוכה לאהדת הקהל והמבקרים.

 

"הסיפוק גדול וכנראה גם מכופל ממה שהוא היה אם התכנית הייתה עולה בצורה חלקה", אומר עידו מוסרי, אחד המשתתפים בתכנית. "אנחנו מקבלים הרבה תגובות מאנשים על הנושא הזה של סאטירה, מסתבר שיש רעב גדול מאוד לז'אנר הזה. אז אני מקווה – מעבר לזה שנזכה לעוד עונה – שהתכנית תעודד תכניות סאטירה איכותיות נוספות, ובכלל דברים איכותיים כמו 'היהודים באים'. זה קצת מוזר שאני מעיד על זה כאיכותי אבל ככה אנשים מעידים ואנחנו שמחים שהתגובות הן חיוביות. אני גם שמח שאנחנו זוכים להיות חלק מהניתוח הרציני של הערוץ הראשון, כי יש לי סנטימנטים לערוץ הזה. ההופעה הראשונה שלי בתור ילד הייתה בתכנית 'תופסים ראש' ששודרה בערוץ, כך שאני זוכר לו חסד נעורים. אחרי שהספידו אותו, נחמד שהוא מתעורר לחיים ושיש לנו חלק בזה". 

 

בקרוב תעלה בתיאטרון הקאמרי ההצגה "גורודיש", שכתב ומביים הלל מיטלפונקט. ההצגה מספרת על אלוף שמואל גונן (נתן דטנר), הידוע בכינויו "גורודיש", שמוצא את עצמו הופך מגיבור לאומי בימי פוסט מלחמת ששת הימים למצורע לאחר המחדלים של מלחמת יום כיפור. בהצגה, עידו מגלם את דמותו של פחימה החייל.

 

מיהו פחימה?
"פחימה הוא שריונר אותו אנחנו פוגשים פעמיים במהלך ההצגה. בפעם הראשונה הוא יושב בתא כלא צבאי בגין נפקדות. אנחנו פוגשים אותו ועוד שני חיילים שאיתו בתא – פרידמן וכרמלי – ערב מלחמת ששת הימים, שכידוע הסתיימה בניצחון גדול. בפעם השנייה אנחנו פוגשים אותו וגם את כרמלי כחיילי מילואים במוצב בגבול מצרים. אנחנו פוגשים אותם ערב פרוץ מלחמת יום הכיפורים. אני לא רוצה לעשות ספוילרים, אבל כולנו יודעים שהמלחמה הזו התחילה ונגמרה הרבה יותר גרוע ממלחמת ששת הימים".

 

ואיזה מין אדם הוא?
"במחזה יש שלוש דמויות מרכזיות – גורודיש, פרידמן ועוד דמות בשם אפשטיין – וגם כמה וכמה דמויות, ביניהן פחימה, שבתיאטרון נקראות 'וינייטות'. וינייטה היא תפקיד, לא גדול ברוב המקרים, שבא לשרטט דמות מאוד ברורה, בצבעים עזים, שמותירים רושם מידי וברור. פחימה הוא החייל הפשוט. הישראלי הצעיר והמוכר לנו כל-כך, שהגיע לצבא מ'השכונה', ונאלץ לשרוד את השירות הקרבי הקשה. זה שידפוק נפקדות לא פעם וייכנס וייצא ממעצרים צבאיים בחטיבה, אבל ברגע האמת דווקא הוא, כחתול רחוב מיומן ושרדן, ינסה לעזור לחבר ששרוי במצוקה, כמו פרידמן, שחולק איתו תא מעצר, ושרוי בדיכאון אובדני מהקשיים בשירות".

 

הדמות שלך היא דמות פיקטיבית בין דמויות היסטוריות. איך זה לשחק דמות כזו?
"נכון, זו דמות פיקטיבית ומצד אחד מאוד כיף ליצור יש מאין, אבל מצד שני יש בפחימה הזה משהו מוכר כי אנחנו מכירים הרבה פחימות. פחימה הוא הישראלי הממוצע, אם אפשר להגיד את זה בלי שיפוטיות, כי אחד הדברים החשובים במשחק זה לא לשפוט את הדמות שלך – זה מה שמבדיל בין פרודיה קומית למשחק דרמטי. אני משחק טיפוס שהתחברתי אליו מאוד בקלות, בגלל שהוא כל-כך מוכר לנו מישראלים שראינו תמיד ואני ראיתי הרבה באופן אישי בצבא. גילוי נאות, בטירונות הייתי אפילו 24 שעות במעצר, אז אני זוכר הרבה פחימות".

 

המחזה "גורודיש" זוכה כעת להפקה שנייה, 21 שנה אחרי ההפקה הראשונה (1993). גם אז המחזה עלה בתיאטרון הקאמרי וגם אז הלל מיטלפונקט ביים את ההצגה.

 

מרגישים שמדובר בבמאי שלא עובד עם החומר בפעם הראשונה?
"מרגישים שיש לו הרבה ביטחון, ושהוא מכיר את החומר לפני ולפנים, שזה יתרון בעיניי. מאחר והוא התנסה כבר בבימוי המחזה, וההצגה הצליחה מאוד בזמנו, הוא יודע מה הוא רוצה. מצד שני, מרגישים שהוא נזהר לא לשחזר, וכן ללכת בהסתכלות מחודשת על המחזה, שמתאימה לקהל של היום, וקשובה ליוצרים ולשחקנים. כשחקן אני מרגיש שהוא נותן לך חופש מספיק גדול שיאפשר לך להביא את שלך לתפקיד, וזה תענוג, כי זה מרגיש שאתה יוצר משהו יחד איתו. כל זה על בסיס 'תווים' מאוד מדויקים, מאחר והיצירה כבר הוכיחה את עצמה כאמור. העבודה גם מאוד תכליתית, בניגוד לעבודה על מחזה מקורי שמציגים בפעם הראשונה, שחלק גדול ממנה הוא ניסוי וטעייה ממשיים במחזה, תוך שכתובים ומחיקות. מעבר לזה הלל הוא אדם מאוד אינטליגנטי, נחמד ונעים לעבודה. שזו תכונה שכל שחקן תמיד אוהב. יש בו משהו מאוד נינוח ורגוע והוא משרה אווירה כזאת על כל ההפקה והשחקנים והיוצרים, וזה באמת תענוג. זו הפעם הראשונה שאני עובד איתו ואני נהנה איתו בצורה בלתי רגילה, על אף גודל התפקיד שאני משחק. בשבילי זו הזדמנות מרעננת לעבוד על תפקיד שהוא לא גדול, אני אפילו אשתמש במילה 'קטן', ולנסות לממש את האמירה הידועה, 'אין תפקידים קטנים'. הלל, גם בכתיבה שלו וגם בבימוי, מאפשר את זה לחלוטין לכל התפקידים במחזה. זו מלאכה שלא כל אחד יודע לעשות, לא כמחזאי ולא כבמאי".

 

עוד רגע ההצגה מתחילה לרוץ. איך האווירה לקראת הבכורה?
"אני זוכר שראיתי את ההפקה הראשונה כשהייתי בתיכון תלמה ילין, כחלק ממגמת התיאטרון, ואני זוכר שמאוד התלהבתי אז מההצגה ושהקאמרי נראה לי כמו מקום גדול ומרשים, שאני שואף לעבוד בו. לכן, זה מרגש בשבילי לקחת חלק בהפקה הזאת. בכלל, יש הרגשה בקאסט של התגייסות כמעט כמו למילואים, אפרופו העולם הצבאי שהמחזה מתעסק בו. יש בהצגה הרבה מאוד שחקנים, רבים מאיתנו משחקים תפקידים קטנים, אבל כולם תורמים משהו למאמץ ה'מלחמתי' הזה. המאמץ הוא בין השאר לספר את הסיפור של גורודיש, שהוא הסיפור של החברה הישראלית כולה בין שתי המלחמות. מה שנקרא 'עלייתם ונפילתם' – של גורודיש ושל החברה הישראלית. זה סיפור מרתק בעיניי, הייתי אומר כמעט קלאסי, שהדיו נשמעו ונשמעים עד היום בחברה שלנו, ובמציאות, שלצערנו אנחנו חיים עד היום, בין מלחמות. אנחנו מתרגשים וכמובן מקווים שזה יצליח, ייגע באנשים וידבר אליהם. אבל, אולי כדאי קודם כל שניתן להצגה לצאת ושלא נפתח פה. לא נהוג להלל הצגה לפני שהיא יוצאת, בטח לא כמשתתף בה".





מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים