גרסת השחקן - איתי טיראן


אני – שחקן.

אבל אני גם –  במאי.

ידעתי שאני שחקן כש... – הבנתי שאני מוכרח לעמוד על במה ושחיי יהיו אומללים ביותר אם לא תהיה לי את האפשרות לעשות את זה. אני חושב שההבנה הזאת חידדה לי את העובדה שאני שחקן מאשר כל דבר אחר.

תחנות בימתיות – הבמה תמיד הייתה שם, היא ליוותה אותי גם כילד – למרות שבכלל הייתי אמור להיות מוזיקאי – פה בטקס סיום בבית הספר היסודי כששרתי את "I'm Singing in the Rain", או שם באיזו תחרות כישרונות צעירים כשהופעתי עם עוד שני חברים. הייתה לי משיכה לבמה, אבל איכשהו רק כשהחלטתי ללכת לבית צבי ונתתי מקום למשחק זה פרץ החוצה, אבל הבמה הופיעה במשך חיי הנעורים והבוגרים שלי, אז זה הפך לעניין מקצועי. למדתי בבית צבי שלוש שנים תחת ניהולו של גרי בילו, ומאז, במשך אחת עשרה שנה, אני נמצא באותה תחנה שנקראת תיאטרון הקאמרי. עם זאת, כל תפקיד הוא עוד תחנה, עוד פיתוח שלי כאדם וכשחקן. ב"סיראנו" הרגשתי שאני עושה איזושהי קפיצת דרך ומחלץ מעצמי גוונים וצבעים חדשים שלא הכרתי בעצמי. מהבחינה הזו כל הפקה היא תחנה בדרך של השחקן. גם מהצגה להצגה קורים שינויים, שהם מינימליסטיים ומיניאטוריים אבל יש להם השפעה. זה תהליך שיש בו כל יום תחנות גדולות יותר וקטנות יותר, ומה שבטוח זה שישנה תנועה. אני לא מרגיש שהורדתי עוגן ושאני נח באיזושהי תחנה.

היום על הבמה – אני משחק בשש הפקות שונות במקביל: "קברט", "ריצ'רד השני", "ריצ'רד השלישי", "גטו", "דבר מצחיק קרה" ו"סיראנו דה-ברז'ראק".

השראות תיאטרליות – רבות. השפיעו ומשפיעים עליי הרבה מאוד שחקנים בארץ ובכלל מהעולם, הן מהמסך הגדול, הן מהמסך הקטן והן מהבמה. אני חושב שיהיה עוול לנקוב רק במספר מצומצם של אנשים, ישנם כל כך הרבה. ביניהם יש גם אישים שלא קשורים לבמה ולמשחק, שעצם ההוויה שלהם יכולה להיות הרבה פעמים השראה לעיצוב של דמות כזו או אחרת.

תפקיד נחשק – התפקיד הבא.

כשיורד המסך – אין לי נוסחה קבועה. קודם כל מוריד את האיפור ואת התלבושת כדי לחזור להיות איתי, ואחר-כך זה משתנה: לפעמים אני הולך לבלות עם כמה חברים מההצגה, אבל לרוב אני הולך הביתה, ובדרך כלל חוזר לחיים נורמליים רק בשעה מאוד מאוחרת.

מוטו לבמה – הרבה פעמים אנחנו אומרים לפני הצגה את המילה "חדש", נותנים לעצמנו קריאת עידוד כזו, כי מה שהולך להיות הוא חד-פעמי וראשוני. זה לא שחזור של מה שעשינו אתמול ולא ניסיון לשחזר או למחזר איזושהי חוויה משומשת, אלא לייצר מרגע לרגע דרמה שמתהווה אל נגד עיניי הקהל עם כל מה שמשתמע מזה, ולגלות רבדים חדשים בתוך עצמנו היוצרים. זה מין מוטו שאנחנו אומרים כדי לעודד אחד את השני כשההצגה רצה מאות פעמים, או כשארבעים וחמש דקות מפרידות בין הצגה להצגה, וצריך להתחיל מחדש את כל הסיפור, ויש משבר מאיפה מביאים את כל הסיפור הזה. המילה הזו, "חדש", היא גם קריאת עידוד וגם ציווי מקצועי. אין לי מוטואים קבועים, אבל אם אני חושב ששחקן צריך לאמץ איזשהו מוטו זה את זה, להביא את החידוש.

אמונות טפלות – אין לי. יש לי אמונות אבל הן לא טפלות, כולן מסתמכות על אספקטים הקשורים כיצד לנהוג במקצוע ומתוך האמונות האלו אני פועל. הן לא טפלות, הן אמונות בעלות טעם.

בהצגה "דבר מצחיק קרה" שביים עמרי ניצן, איתי משחק את היסטריום, עבד היסטרי ומסור, שנאלץ בעל כורחו לשתף פעולה עם העבד התחמן פסאודולוס (שלמה בראבא) שמנסה לעזור לאדונו הרו (עידו רוזנברג) להתאחד עם אהובתו פיליה (רונה-לי שמעון). בהצגה איתי נדרש להציג כישורי לוליינות ואקרובטיקה על הטרפז, מפגש שהיה חדש לו.

איך הייתה ההתנסות על הטרפז?
מאוד מפחידה, בהתחלה. חששתי שאין לי את הכלים הפיזיים הדרושים לבצע את התרגילים האלה. יחד עם זאת הרגשתי מאותגר, ואם יש משהו שאני אוהב בתיאטרון זה ללמוד דברים חדשים ולאתגר את עצמי, אבל אני מודה שחששתי. מי שמאוד עזרה לי ובלעדיה לא הייתי יכול לעשות את זה זו המורה הנהדרת קרן אלנקוה מקרקס וואי, שיש בה את המיזוג המושלם שיש בכל מורה טוב: גם יכולת טכנית להדריך וללמד ויחד עם זה יכולת פסיכולוגית לעודד ולהיות שם בשבילי כשחשתי פחד או כשחשתי שאני לא מצליח לעשות את זה, ולנטוע בי מוטיבציה וביטחון. היה רגע שהיה לי מאוד מפחיד בזמן החזרות, כשעשיתי תרגיל ונפלתי מהטרפז, ולמזלי הרגל שלי נתפסה בו ככה שמצאתי את עצמי תלוי בין שמיים וארץ ולא על הרצפה. גם היה איזה יום שבו חשבתי שאולי אני לא אהיה מסוגל לעשות את זה, ויחד עם התמיכה של קרן ושל צ'ט ווקר הכוריאוגרף, שגם תמך בי, מצאתי את עצמי מצליח שוב להתאמן. היום אני עושה את זה דיי בתחושת ביטחון ובלי פחדים. זה גם ניצחון פרטי קטן שלי על איזשהו פחד, וזו גם חוויה מרתקת ברמה המקצועית.

לעמוד המחזמר "דבר מצחיק קרה"



בפרזנטציה למחזמר "דבר מצחיק קרה". צילום: רפי דלויההמחזמר "דבר מצחיק קרה". צילום: דניאל קמינסקיבפעם הראשונה על הטרפז - איתי טיראן. צילום: רפי דלויה
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים