חוגגים 100 עם עדנה מזי"א

ההצגה "הפושעים החדשים" חוגגת את הצגת המאה, סיבה מצוינת לברר עם הכותבת והבמאית של ההצגה, עדנה מזי"א, איך ההצגה נולדה, האם חשבה שתגיע לרגע הזה כל-כך מהר ואיזו אווירה יש אצלה בחזרות

 

ההצגה "הפושעים החדשים" שכתבה וביימה עדנה מזי"א מספרת על דורינה ספקטור (סנדרה שדה) ובעלה אריה (אוהד שחר), זוג ממעמד הביניים הסובל מיוקר המחייה, אך בעוד דורינה מנסה להצטמצם בהתאם למצבם הכלכלי אריה מסרב להתמודד עם המציאות הזו ולא מראה כל הערכה למאמציה של דורינה. יום אחד דורינה פוגשת בנעמי (רותי אסרסאי), נערת ליווי שנותנת לדורינה מקור הכנסה יצירתי – פתיחת בורדל אצלה בבית.

 

"נסעתי במונית, והנהג אמר, ממש אאוט אוף דה בלו, 'היום אם אתה לא יצירתי אתה לא שורד כלכלית'", מספרת עדנה מזי"א איך נולד המחזה. "המשפט הזה מאוד הטריד אותי, וניסיתי להבין מה הוא אומר ועוד יותר איך אני הופכת אותו להצגה. היה לי ברור מהרגע הראשון שאני רוצה לכתוב על אישה – רציתי לכתוב תפקיד סנדרה שדה – שעושה מעשה מאוד קיצוני כדי לשרוד כלכלית. הרעיונות התחילו לצוץ ולשטוף מאוד מהר, זה המחזה שכתבתי הכי מהר אי פעם. זה היה כל כך מהיר כי כתבתי את המחזה לסנדרה, אותה אני מכירה 45 שנה, ואני מכירה כל ניואנס שלה, ככה שהיה לי נורא קל לכתוב את הדמות שלה".

 

איזו דמות זו?

"רציתי שהאישה הזו, שפותחת בורדל, תהיה אישה קטנה וחמודה, כמעט אישה מוכה. חשבתי שהדיסוננס הזה יעבוד טוב. רציתי להראות איך האישה הזו – עקרת בית שלא עובדת ושלא מעריכים אותה כי היא לא מביאה כסף הביתה – מוצאת את הישועה שלה דווקא בבורדל הזה. היא הופכת לאישה משוחררת וחופשיה כי הבנות שעובדות איתה מעריכות אותה והיא הופכת למעין מלכה. יש גם דיסוננס ויזואלי, כי סנדרה היא אישה קטנה ועדינה מבחינה פיזית, וכל הבנות שסביבה הן גבוהות".

 

לא היה חשש להביא נושא כמו זנות לבמה?

"אפילו לא לשנייה. אני לא דנה בנושא הזנות. לא כתבתי על נשים שמנצלים אותן אלא על סטודנטיות – בלי לשפוט אותן – שעבודה במלצרות לא יכולה לממן את שכר הדירה והתואר שלהן, והן הגיעו למצב זה או לעבוד בזנות או לוותר על הלימודים, אז הן צריכות לעצום את העיניים חזק ולחשוב על ההמנון. זו בחירה מאוד קיצונית, אבל יש הרבה יותר נשים שעושות אותה ממה שאנחנו חושבים. לדעתי, הבעיה היא לא בזנות עצמה אלא בניצול. לא סתם המקצוע הזה עתיק כמניין שנותיו של כדור הארץ. אני לא באה בניסיון לחנך את הקהל, אני באה – כמו שהמלט אומר – להציג אספקלריה של המציאות".

 

איך היה תהליך העבודה על ההצגה?

"היה מענג. כל החוכמה היא למצוא את השחקנים הנכונים, כמו סנדרה שדה, אוהד שחר, רבקה מיכאלי, יעל טל, רות אסרסאי, שהם שיינר, אורי זלצמן, תמר שם אור, נטע פלוטניק, אסף גולדשטיין, ערן שראל ורוני שיינדורף. אחרי שכתבתי את כולם כבר אין לי בעצם עבודה, אני פשוט מתיישבת, מסתכלת ונהנית".

 

ואיך הייתה האווירה?

"יש לי עיקרון מאוד חשוב בהצגות שאני מביימת, וזה שבחזרות תהיה אווירה של משפחה אמיתית, להביא את השחקנים למצב של אהבה אחד לשני. אני מאוד גאה שהקאסט הזה הוא קאסט משפחתי אמיתי. מדובר בבחירה, אדם יכול לאהוב והוא יכול להיות מגעיל, ואני רוצה שתמיד יבחרו לאהוב, כי זה פותח פתח לראות כמה מקסימים האנשים. לכל אדם יש חלק טוב וחלק גס, והחוכמה היא להוציא את הטוב החוצה. זה חשוב כי הם רואים אחד את השני יותר מאשר את המשפחה שלהם, אז אם אין יחסים טובים זה סיוט".

 

השבוע ההצגה תחגוג את הצגת המאה שלה, זאת בפרק זמן של חצי שנה בלבד – הספק מרשים ללא ספק.

 

חשבת שתגיעו כל כך מהר להצגת המאה?

"בכלל לא. כשהצגה מתחילה זה בעיניי נס משמיים, אני אף פעם לא מצפה לזה. אני תמיד חוששת, תמיד לא מאמינה, תמיד לא חושבת שיצחקו ואני חושבת על האפשרויות הכי רעות שיכולות לקרות. אנחנו באמת שמחים לראות שההצגה תפסה בכל מקום שהיא הציגה, לפעמים זה חורים קטנים ולפעמים אולמות גדולים. השחקנים נותנים את הנשמה בכל מקום והם זוכים להכרת תודה מאוד חזקה מהקהל בכל הצגה".



מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים