דבר מצחיק קרה לאלי ביז'אווי


המחזמר "דבר מצחיק קרה" – שנכתב על-ידי ברט שבלוב, לארי גלברט וסטיבן סונדהיים (שכתב את הפזמונים והמוזיקה) – הוא קומדיה פרועה המבוססת על הקומדיות שכתב המחזאי הרומאי פלאוטוס אי שם בעת העתיקה. את ההפקה הנוכחית ביים עמרי ניצן, כשאלי ביז'אווי היה אמון על מלאכת התרגום. אם יש בקרב המבקרים קונצנזוס בקשר להצגה, הוא שהתרגום של אלי ביז'אווי מצוין, או "מבריק, מבריק, מבריק", כפי שניסחה זאת מאיה נחום שחל ("כלכליסט"). מיכאל הנדלזלץ ("הארץ") הוסיף וכתב כי אלי "מבצר את מעמדו כמתרגם למשימות מורכבות במיוחד".

"אני מודה כי אני מופתע, שמח ונבוך מתשומת הלב שהתרגום זוכה לה," מספר אלי. "אני מקבל בחום את המחמאות אבל חושב כי תרגום צריך לשרת קודם כל את המחזה וההצגה. אני יכול למצוא עצמי מרוצה לא פחות מעבודות תרגום שזוכות לפחות תשומת לב כי לא הרגישו שיש מתרגם, כי התרגום אורגני להצגה ברמה כזו ששוכחים שיש מתרגם."

איך היה לתרגם את המחזמר?
"תרגום הוא חוויה אדירה, כי אתה מוצא את עצמך עובד אחד על אחד עם יוצר שהוא בעיניך אורים ותומים בתולדות הז'אנר. אתה יושב מול הפזמונים שסונדהיים כתב ומנהל דיאלוג עם היוצר דרך היצירה שלו, ואז יוצא למסע מאתגר, מהנה, מורכב ולא פעם גם מפרך שמטרתו היא למצוא איך זה צריך להישמע בעברית. העובדה שסונדהיים הוא גם המלחין וגם התמלילן יוצרת בפזמונים משהו מאוד שלם ויוצרת אתגר נוסף: בעוד המוזיקה נשארת אותה מוזיקה, על המילים החדשות בעברית לנסות להתערות בה כאילו הן נכתבו יחד איתה."

ומה מעבר לפזמונים?
"לצד הפזמונים של סונדהיים, יש את המחזה שהוא פארסה קלילה ומתגלגלת ובה חיפשתי בעיקר את הפשטות והזרימה. לעמרי ניצן היה חשוב לשים דגש על השפה, להעשיר אותה בהרמזים ובחריזה. ואז אתה יושב בבית (או בחדר של עמרי – שהיה משאיר אותי בחדרו שעות, ואני אומר את זה דווקא לזכותו) ומחפשים את הדרך שתשלב בין שני הדברים. אתגר נוסף שהוא עבודה קשה לצד מלאכה מענגת, הוא לחפש מראש איך הטקסטים יישבו בפה של שחקנים כמו שלמה בראבא ואיתי טיראן, עידו רוזנברג ואחרים. אתה בעצם הופך אותם מראש שותפים ליצירה כי אתה יודע שזה הולך להיות בפה שלהם, וכמובן שכשנכנסים לחדר החזרות הם הופכים לשותפים לכל דבר."

הליהוק ידוע לך מראש?
"כן. אתה יודע מראש שזה לאיתי, זה לבראבא וכן הלאה. בשלב מסוים בהצגה, דמותו של בראבא מתוודה: 'אני עריק כבר ארבעים שנה, רציתי להיות קשת ושלחו אותי להיות פרש אז פרשתי, ואז בעיצומו של קרב בלתי נשכח ששכחתי את שמו, לקחתי את הרגליים וכו'...'. זה מסוג הרגעים שאני מחבב כי זה נראה בראבא לגמרי, אבל זה בעצם המחזה. אתה מתרגם את הדברים שהדמות אומרת ומשתעשע  בלהכיל בהם גם את השחקן שמגלם אותה. זה נדבך מהנה אך גם משמעותי, כי לצד  הדיאלוג הפורה שתיארתי, בין המתרגם למחזה והמחזאי – המת או הבלתי נגיש – והדיאלוג המהותי עם הבמאי לגבי הדגשים שהוא מבקש להבליט בהפקה, גם הליהוק הופך לא פעם לפקטור משמעותי בעבודת התרגום, כי בסופו של דבר הקהל לא יישב לקרוא את התרגום, אלא ישמע אותו מפיהם של השחקנים."

עד כמה זה דומיננטי בעבודת התרגום?
"כנראה יותר מכפי שאני ער לכך. בדמותו המתורגמת של ארנולף ב'בית ספר לנשים'  יש לא מעט מִרמי ברוך גם במקומות שלא הייתי מודע לכך, אותו דבר לגבי ששון גבאי בדמותו של פייגין ב'אוליבר', אורלי זילברשץ ששרה כזונה 'חברתי לַאויב' ב'אמא קוראז'' או בראבא במקרה הנוכחי. גם למחזאים היו מושאי-התייחסות אנושיים בכתבם את מחזותיהם ואני חושב, שכל עוד הדבר הוא שכבה נוספת תוך הליכה בתלם-המחזה והדמות, הוא מבורך ומעשיר."

ואיך העבודה עם השחקנים?
"כשעובדים עם קומיקאים דוגמת בראבא, גדי יגיל, רמי ברוך וכולי, יש 'יציאות מהקווים' מתכוננות מראש שהן תוצר של עבודה משותפת, ויש יציאות מהקווים שהן בדמו של השחקן. חלקן מבריקות ביותר. בקיצור, זו זכות גדולה גם אם פה ושם משתרשות 'יציאות' שהן לא לרוחו של המתרגם, יש במאי, יש שחקנים, יש דינמיקה וזה חלק בלתי נפרד מהקסם של התיאטרון ומהעשייה התיאטרונית."

אבל אתה לא רק מתרגם, אלא גם במאי – ההצגה "פיאף" שביימת בתיאטרון באר-שבע הייתה זוכת פרס התיאטרון לשנת 2009 – ועכשיו גם כתבת מחזה.
"בשנה האחרונה, לצד עבודת התרגום, חטאתי בכתיבה וכתבתי מחזה לפי ספר ילדים שנקרא 'אריה הספריה' שעולה בימים אלה במדיטק בפברואר בבימוי רוני פינקוביץ'. זו התרגשות גדולה מבחינתי בגלל שזה לכתוב, אבל בעיקר בגלל שזה לכתוב לילדים. יש לי בבית שתי ילדות, כשהגדולה שביניהן, בת השלוש, שהייתה שותפה ליצירה בכך שהייתה לי קהל ביתי, אך נטול סנטימנטים, למחזה המתהווה."

ומה קורה איתך אחר-כך?
"אחרי זה אני חוזר לביים לראשונה אחרי הרבה זמן. אני הולך לביים עם גורי אלפי את 'תעלת בלאומילך', שעיבדנו יחד. נפגשנו בתיאטרון באר-שבע כשעבדנו על ההצגה 'שחק אותה סם', והחלטנו לעשות את הפרויקט הזה ביחד. במקביל לעיסוקנו הקפדנו להיפגש לפחות פעם בשבוע במשך שנתיים כדי לעבד את התסריט המקורי של אפרים קישון למחזה, שהתקבל באהבה ובהתלהבות על-ידי משפחת קישון ועל-ידי הקאמרי, ואנחנו מאוד נרגשים לקראת תחילת החזרות במרץ, נרגשים ועובדים קשה."

לעמוד המחזמר "דבר מצחיק קרה"



אלי ביז'אווי וגורי אלפי עובדים בחדר העבודה של אפרים קישון על העיבוד לתעלת בלאומילךאלי ביז'וואי. צילום: סמדר כפרי
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים