ריאיון עם דודו ניב

"אני מאוד שמח לגלות עד כמה הקהל שבא להצגות מגיב ומגלה הזדהות למתרחש על הבמה, צוחק ובוכה עם כל נשימה שלנו", אומר דודו ניב, המשחק בהצגה "איבנוב". הוא סיפר לנו מה הוא אוהב בתפקיד שלו, מה הופך את העיבוד של ארתור קוגן ואיתי טיראן לנפלא כל-כך ועל מה לדעתו מגיעה לו מדליה אולימפית

 

בשנים האחרונות מדלג השחקן דודו ניב בין תפקידים מרכזיים רבים ומגוונים בתיאטרון הקאמרי, מאציל ופוליטיקאי ערמומי ב"ריצ'רד השלישי", או לוזר מאוהב ב"חברים של חברים" ועד לקונדיטור משורר שכולו לב ב"סיראנו דה-ברז'ראק", דרך הצגות כמו "איש קטן, מה עכשיו?", "ריצ'רד השני", "מקבת", "גטו" ועוד, כולן הפקות שזכו לשבחים רבים.

 

לאחרונה הוא גם נוטל חלק בהצגה החדשה "איבנוב", ממחזותיו המוקדמים של אנטון צ'כוב בבימויו של ארתור קוגן, המספרת על ניקולא איבנוב (איתי טיראן), בעל אחוזה הנקלע לחובות וגם בתחום הרומנטי מצבו לא פשוט. דודו מגלם בהצגה את דמותו של לבדייב, בעל אחוזה אמיד שיחסי החברות שלו עם איבנוב עולים על שרטון ועומדים למבחן.

 

מיהו לבדייב?

"לבדייב שאני משחק, הוא אדם מאוד אמיד, שחצה את נקודת האמצע של חייו והרים ידיים מול הצביעות של החברה בה הוא חי. במקום להתמודד הוא מניף ביד אחת דגל לבן וביד השנייה בקבוק וודקה וכך הוא טומן ראשו בחול, כשאשתו הדומיננטית מנהלת את חייו. הוא בחר להיות 'מת-חי'. אבל, הלב שלו הוא גדול, חם ומחבק ואינו נותן לו לשבת בחיבוק ידיים כשהאהובים עליו בצרה. וכך, כשאנשים קרובים לליבו, כמו איבנוב, נקלעים למבוי סתום בחיים, הוא מיד ינסה לחלץ אותם ולעזור, או כשהבת האהובה שלו זקוקה לו, הוא נלחם בכל כוחו כמו אריה פצוע למענה. אני מאוד אוהב את התפקיד הזה".

 

ספר על תהליך העבודה על ההצגה

"לי באופן אישי תקופת החזרות הייתה מאתגרת במיוחד. עבדתי פעמים רבות בעבר עם הבמאי ארתור קוגן, עם איתי טיראן ועם חלק גדול מהרכב השחקנים המוכשר של 'איבנוב'. הם אנשים שאני מאוד אוהב ותמיד מרגיש בטוח איתם, ממש כמו בחיק משפחה מחבקת וקרובה. ובכל זאת, אני מודה, שמשהו בתוך מורכבות הדמויות והיחסים שכתב צ'כוב ובתוך חיבוטי הנפש של הדמות שאני מגלם,

גרם לי להתבלבל לפעמים ולהסתבך סביב הזנב של עצמי. לקח לי הרבה זמן להתייצב ולמצוא את הידיים והרגליים בתפקיד שלי ואני חייב הרבה תודה להכוונה ולסבלנות של חברותיי וחבריי לעבודה. התהליך המורכב הוליד מבחינתי תפקיד מלא רבדים ועומקים שהם מעדן נוטף עסיס לשחקן שמשחק אותו. אני מאושר שהשחקן הוא אני".

 

מה מיוחד בעיניך בהצגה?

"המחזאי צ'כוב ניחן ביכולת כתיבה נדירה שמאפשרת לנו לראות את הדמויות בהצגה כמו בצילום רנטגן אל תוך נפשן. אלה אינן דמויות תיאטרליות גדולות מהחיים, אלא אנשים כמו כל אחד מאיתנו – אוהבים. כואבים, מחמיצים, מקנאים וגם קצת עלובים. ארתור קוגן ואיתי טיראן, שעיבדו את המחזה לשפה עכשווית ומודרנית, מצאו לדעתי ולהפתעתי, דרך זהב שמשלבת את הכאב האנושי כל-כך של הדמויות, עם הומור חם והרבה צבע. יש הרבה קומדיה בטרגדיה הזאת ואי-אפשר שלא לחוש חמלה, כלפי כל אחת מהדמויות. ההפתעה הגדולה ביותר לטעמי הייתה המפגש עם הקהל. אני מאוד שמח לגלות עד כמה הקהל שבא להצגות מגיב ומגלה הזדהות למתרחש על הבמה, צוחק ובוכה עם כל נשימה שלנו".

 

בשבוע הבא יתקיים בקאמרי מרתון "אוהבים את צ'כוב", במסגרתו יופיעו הצגות – מהקאמרי ומחוצה לו – שנכתבו על-ידי אנטון צ'כוב או בהשראתו. באופן טבעי, אחת ההצגות שייקחו חלק במרתון היא "איבנוב".

 

אתה מצפה למרתון הזה?

"אני רק יכול לומר שאני, כמי שאוהב מאוד את יצירותיו של צ'כוב, מאוד שמח על אירועי צ'כוב בקאמרי. יש לצ'כוב פנים רבות וזאת הזדמנות חגיגית ומצוינת לפגוש בקולאז' מרתק של הפירות התיאטרוניים והספרותיים שיצר, בנוסף ליצירות שהושפעו ישירות ממנו. הקאמרי, בשיתוף תיאטרון חיפה, יעלו את הקומדיה הקסומה 'ואניה, סוניה, מאשה ושפיץ' ובמקביל יגיח 'הדוד וניה' המקורי בהפקת החאן. גם 'אשכבה' של חנוך לוין נוצרה בהשראת סיפורי צ'כוב, וגם הפקה מקסימה שביימה ג'יטה מונטה בשם 'שני קצרים וחתול'. בנוסף, יהיו גם הפקות פרינג' משובחות, ערבי קריאה ומונולוגים עם מיטב השחקנים ומפגשי שיחה עם צ'כובולוגים בעלי שם עולמי. מרתק! אני עצמי שיחקתי בשנה שעברה גם בהפקת 'השחף' של צ'כוב, את תפקיד טריגורין ומבחינתי אפשר לשחק צ'כוב בכל שנה עד סוף ימי. הכתיבה האנושית המגוונת שלו היא מתנה לקהל".

 

מה האתגר הבא שלך בתיאטרון?

"נתבקשתי על-ידי התיאטרון להיכנס להפקה 'הכיתה שלנו', הפקת אנסמבל מופתית במשותף עם תיאטרון הבימה, שביים חנן שניר. במסגרת התפקיד שלי – לסירוגין עם השחקן אלון דהן, שיצר את התפקיד – אני נדרש ללמוד שני מונולוגים ארוכים מאוד, בהם אני מונה שמות רבים של בני משפחה, כאלה שהדמות איבדה בשואה וכאלה שנולדו ויהיו הדור הבא. הקושי ללמוד את הטקסט הספציפי הזה הוא הגדול ביותר שאי פעם נתקלתי בו, לשנן בעל-פה רצפים של שמות כמו מתוך ספר טלפונים זאת משימה כמעט בלתי אפשרית. אם אצליח אני דורש לקבל את פרס נובל ביחד עם מדליה אולימפית וגביע של גלידה".



דודו ניב. צילום: שמחה ברבירו דודו ניב עם איתי טיראן בחזרות ל"איבנוב". צילום: שמחה ברבירו דודו ניב בחזרות ל"איבנוב". צילום: שמחה ברבירו
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים