אוי, דרור, דרור

 

"הגעתי אל חנוך לוין בראש ובראשונה דרך ההומור", מספר דרור קרן, המשתתף לצדם של מוני מושונוב וליליאן ברטו קברט "אוי, אליאס, אליאס", קברט מערכונים ופזמונים של חנוך לוין. שמענו ממנו כיצד נולד הקברט, איך היה לעבוד עם חנוך לוין וההצגות בזמן הלחימה

 


הקברט "אוי, אליאס, אליאס" מציג את מיטב מערכוניו ופזמוניו של המחזאי, הבמאי, המשורר והסופר חנוך לוין ז"ל. את הקברט יצרו וביימו ליליאן ברטו, מוני מושונוב ודרור קרן, והם גם משחקים בו.

 

"הרצון לשחק את החומרים האלה, את המערכונים הכל-כך מצחיקים, חכמים, שטותיים ואנושיים של חנוך, היה קיים תמיד", מספר דרור קרן איך נולד המופע. "הטקסטים האלה הם מתנות לשחקנים. ליליאן התקשרה ויזמה את זה. הייתי פנוי ונעניתי מיד, מוני גם, ו'צללנו' לספרים של חנוך. במשך חמישה חודשים נפגשנו, קראנו, צחקנו, ערכנו, התלבטנו, ונשארנו עם 25 קטעים בערך שמרכיבים את הערב. ביימנו אחד את השני, תכננו את התפאורה הקטנה, התלבושות, האביזרים, נעזרנו באנשי מקצוע והבאנו את המפיקה ומנהלת ההצגה הנהדרת שלנו עינת בסר. התחלנו לפני פחות שמונה חודשים והיום אנחנו כבר בהצגות ה-100".

 

איך המשחק עם ליליאן ברטו ומוני מושונוב?
"מדובר בשני אנשים יקרים לי ביותר, המשפחה השנייה שלי. שלושתנו מכירים את החומרים, עבדנו אחד עם השני, עבדנו עם חנוך, אנחנו סומכים אחד על השני זה משחרר ומאפשר לנו להתרכז בדבר עצמו. כל זה מגיע לבמה, והקהל לשמחתנו רואה את זה ומרוויח מזה".

 

דרור קרן הספיק לעבוד עם חנוך לוין בשתי ההפקות האחרונות שביים: "ההולכים בחושך" (1998) – בה גילם את דמות החומק – וב"אשכבה" (1999) – בה שיחק את אחד המלאכים ("כרוב שמח"). אחרי מותו השתתף קרן בהפקות נוספות למחזותיו של חנוך לוין, ב"קברט לוין", "יעקובי ולידנטל" (בתפקיד לידנטל) וב"אורזי מזוודות" (אלחנן), כולן בתיאטרון הקאמרי.

 

איך היה לעבוד עם חנוך לוין בזמנו?
"החזרות היו בשבילי תקופה של התעלות ושמחת יצירה שלא אשכח לעולם. חנוך נתן כבוד אמיתי לכל משתתף בהצגה וחיכה לשמוע את מוצא פינו בסוף כל חזרה. יחד עם זאת, הוא מעולם לא הסביר ולא פירש את 'כוונת המשורר' במהלך העבודה על הסצנות. בכל מיני אופנים הוא אמר 'אני יודע מה לא, בואו נחפש ביחד מה כן'. משהו נשאר עלום, נשאר עם סוד. סוד חמקמק כזה שאני מחפש עד היום ערב ערב על הבמה כשאני משחק טקסטים שלו.

 

בשבילי 'אליאס' זה סוג של חזרה הביתה. ל"התאהבות" שלי ביצירתו. הגעתי אל חנוך בראש ובראשונה דרך ההומור. אני צוחק מהטקסטים שלו כי יש בהם קו חזק של אמת ואתה מזהה את האמת הזאת, מה שמגביר את הצחוק. מעבר לכך הוא לימד ומלמד אותי לקרוא תיגר על כל מה שיש סימני קריאה בסופו. אצל חנוך, כמו בחיים, יש סתירות, יש כאב, יש חוסר אונים ויש גם חמלה, חסד והומור. כשקשה לי אני נזכר בחומרים הקשים שלו, כשאני אופטימי, אני יכול גם לכעוס עליהם, אבל זה תמיד שם על המדף שלי בהישג יד, כדי לבוא עם זה בדיאלוג, כדי לזהות שאלות שגם אני שואל או מתחמק מלשאול".

 

ההופעות האחרונות שלכם התקיימו בצל הלחימה בדרום, האזעקות והרקטות. איך זה להופיע במצב הזה?
"מאוד לא פשוט. בימים כאלה אתה תוהה על התפקיד שלך בכלל, כאזרח, כאמן וכאיש במה. האם יש מקום לתיאטרון בימים של הלוויות והפצצות והרוגים? אין לי תשובה חד משמעית. ספציפית ל'אליאס', שזה ערב מערכונים ושירים שלא מתמקד בסאטירות הפוליטיות של חנוך, עלתה בנו השאלה: האם לקרוא משהו מהן? אז עשינו את זה באחת ההצגות, הקראנו את 'השלום', קטע שחנוך מדבר בו בהומור שחור ובמבט מפוכח על מה יהיה פה כשסוף-סוף יגיע 'השלום'. רמז? נצטרך להתמודד עם עצמנו".

 

"אוי, אליאס, אליאס" מקבל ביקורות מחמיאות מימין ומשמאל, ביניהן "מופע מרתק ומקסים" (צבי גורן, הבמה), "ערב מלא פנינים קטנות" (מיכאל הנדלזלץ, הארץ), "ערב נדיר" (אורי כהן, ישראל היום) ועוד רבות, וגם הקהל נוהר לאולמות על-מנת לצפות במופע.

 

מה לדעתך סוד הקסם של הקברט?
"זה פורמט אינטימי, קרוב, שמתבסס על שחקנים ועל היכולת שלהם להשתנות מקטע לקטע. זה מאפשר לך לנגן על הרבה מיתרים, לנוע מהשטותי למרגש, מהקולני לעדין. הפסנתר של טל בלכרוביץ', המנהל המוסיקלי של הערב שמלווה אותנו, עוטף אותנו ואת הקהל כל פעם באווירה אחרת ולנו נותר רק להתמסר וליהנות מהמילים של חנוך, היוצר הנדיר הזה. לצחוק, לדמוע ולהתגעגע".

 

לעמוד הקברט "אוי, אליאס, אליאס"



פוסטר הקברט "אוי, אליאס, אליאסדרור קרן בקברט "אוי, אליאס, אליאס" בתיאטרון הקאמרי. צילום: גדי דגון
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים