התשוקה של דיויד בילנקה

"אני מאוד אוהב את הכתיבה הפואטית ומלאת הרגישויות של טנסי ויליאמס", אומר דיויד בילנקה, המשחק בהצגה "חשמלית ושמה תשוקה". שוחחנו איתו על השפה הבימתית הלא שגרתית של ההצגה, על החברים מ"הכיתה שלנו" וגם קצת על חמלה

 

ההצגה "חשמלית ושמה תשוקה" שכתב טנסי ויליאמס וביים אילן רונן מספרת על בלאנש (יבגניה דודינה), המגיעה לעיר לבקר את אחותה סטלה (אנה דוברוביצקי). בעוד בלאנש מורגלת לגינונים אריסטוקרטיים, סטלה חיה בשכונה דלה ונשואה לסטנלי (עמוס תמם), שעובד במפעל וכל התנהגותו גסה. המפגש בין שני העולמות עולה על מסלול התנגשות בלתי נמנע. ההצגה עלתה כקופרודוקציה של התיאטרון הקאמרי ותיאטרון הבימה, ואחד המשתתפים בה הוא דיויד בילנקה המשחק את סטיב, אחד מאנשי השכונה בהם גרים סטנלי וסטלה, שכנם וחברו של סטלני.

 

איך הגבת כשהציעו לך להשתתף בהצגה?

"שמחתי מכמה טעמים: ראשית, על ההזדמנות לקחת חלק בקופרודוקציה נוספת עם תיאטרון הבימה יחד עם קאסט שחקנים שמורכב ברובו מההצגה 'הכיתה שלנו' שהפכה להצלחה גדולה. כולנו חברים טובים ונהנים מאוד לשחק יחד על הבמה. שנית, על ההזדמנות לעבוד עם אילן רונן ולהמשיך להעשיר את עצמי כשחקן וכמי ששואף בעתיד גם לביים. אילן הוא במאי שמקפיד מאוד בהצגות שלו על עבודת משחק מפורטת, אבל גם על סגנון תנועתי וצורני. זה שילוב שאני מאוד אוהב ובהחלט הרגשתי שהוא כל הזמן מחפש איתנו את השפה הבימתית של ההצגה. כמובן ששמחתי גם על ההזדמנות לעסוק במחזה הנפלא של טנסי ויליאמס. אני, באופן אישי, מאוד אוהב את הכתיבה הפואטית ומלאת הרגישויות שלו ואת הדרך שבה הוא מתבונן במין האנושי ובאכזריות הגלומה בבני-אדם".

 

מה אתגר אותך במהלך החזרות?

"אני חושב שהמצאת השפה הבימתית הייתה האתגר הגדול ביותר של כולנו והתלווה לזה גם הרצון להפוך את המחזה הקלאסי שמתרחש בניו-אורלינס של סוף שנות ה-40 לנגיש, רלוונטי ומעורר מחשבה בכל הקשור למתח הבין גזעי ולתחושת הקיפוח החבויים בתוך המחזה. בניגוד למקובל במחזות מסוג זה, אילן בחר להצגה במה כמעט ריקה מאלמנטים ריאליסטיים (אין קירות, דלתות, מדרגות וכו') ובחר לכל סצנה את האלמנט המרכזי הנחוץ לה. דבר זה הפך את קבוצת השחקנים שמגלמים תפקידים קטנים יותר למעין מקהלה שבאמצעות הוראות הבמה של המחזאי מעצבת את הבמה ומתווכת בין הקהל להצגה. עשינו ניסיונות משחקיים ותנועתיים רבים במהלך החזרות עד שלבסוף הגענו לתוצאה שעל הבמה".

 

איך הייתה העבודה עם אילן רונן?

"למרות שאילן ביים את המחזה הזה בעבר, הרגשתי שהוא לוקח את כולנו למסע מחודש של חקירה ופיצוח. לפעמים הייתה תחושה שאנחנו מתמודדים עם מחזה מקורי שמעולם לא עלה קודם לכן. אילן שאל שאלות, הטיל ספק במובן מאליו, חקר כל סצנה מחדש תוך הקשבה לשחקנים ולתחושות הבטן שלהם, ערך ניסיונות  וניסה להימנע מהגישה הרומנטית והשמרנית, כפי שהוא עצמו מכנה אותה, שאפיינה את ההפקה הקודמת שלו. גם היכולת שלו להקשיב לרעיונות של שחקני ויוצרי ההפקה ולנסות אותם ראויה להערכה".

 

מה היית רוצה שהקהל ייקח איתו מההצגה?

"בעיקר חמלה. אני חושב שאנו כבני-אדם יכולים להיות אכזריים כלפי השונים מאיתנו, אלו שאינם חלק מהרוב הקונפורמיסטי. אני מתכוון לכל מיני קבוצות מיעוט שנדחקו לשוליים, כמו עובדים זרים למשל. קצת חמלה מעולם לא הזיקה לאיש".





מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים