ביקור בארכיון הקאמרי


קצת היסטוריה
ארכיון הקאמרי נוסד עוד לפני שהתיאטרון עבר למשכנו שבפסאז' במפגש הרחובות פרישמן-דיזנגוף ב-1961, גרשון פלוטקין ז"ל פרש לגמלאות והחל לאסוף חומרים על ההצגות שעלו בתיאטרון. ממשיכו של פלוטקין היה זאב רייכל ז"ל, שניהל את הארכיון במשך כעשרים שנה, וזיהה את הפוטנציאל של ספריית מחזות, ספרייה קטנה שהפכה לספריית המחזות הגדולה ביותר בארץ.

מה יש בארכיון?
ארכיון הקאמרי הוא למעשה שני מפעלים: הראשון ארכיון התיאטרון, בו נשמר מידע על כל ההצגות שעלו בתיאטרון מאז הקמתו לפני 70 שנה ועד ההצגה החדשה ביותר שרצה על במות התיאטרון. לכל הצגה שעולה נפתח תיק, בו ניתן למצוא: תכנייה, תמונות, כתבות עיתון, ביקורות, לעיתים סקיצות של תלבושות, ובתיקי ההצגה הישנים ניתן גם למצוא כרזה של ההצגה. בנוסף לתיקי ההצגות, ניתן למצוא תיקים על שחקנים ויוצרים, המכילים מידע וכתבות אודותיהם ולאו דווקא בהקשר של הצגה ספציפית בה הם משתתפים. בנוסף, ניתן גם למצוא ידיעונים של הקאמרי, תיקים על המייסדים של הקאמרי, על שחקנים ותיקים, הצגות שהקאמרי אירח, ספרים שהוציא המכון למחזאות ישראלית, פינה לזכרו של ליאור וישינסקי ז"ל, מסמכים היסטוריים, ספרות על תיאטרון ועוד חומרים רבים.

כמובן, לא רק חומר כתוב ניתן למצוא, אלא גם חומר מצולם: לכל הצגה יש די.וי.די, בערך החל משנת 1983. כמו כן, ניתן למצוא קלטות טייפ נדירות של מחזמרים ועוד. כיום הארכיון נמצא בתהליך התקדמות ומעבר מאחזקת כל החומרים באופן פיזי לאחזקתם בפורמט דיגיטלי – גם יותר נוח וגם יותר ירוק.

המפעל השני הוא ספריית המחזות הגדולה ביותר בישראל. בספרייה ניתן למצוא לא פחות מ-3,200 מחזות שונים, חלקם מופיעים במספר תרגומים (את "המלט", לדוגמא, תוכלו למצוא בששה תרגומים שונים), והשאיפה היא להכיל את כל המחזות שהועלו אי פעם על הבמות בישראל. מעבר למחזות עצמם, המסודרים באופן אלפביתי, ניתן גם למצוא חלוקה לפי נושאים: אם לדוגמא יש צורך בדיאלוג לשתי נשים, ניתן לחפשו במדף בו מצויים דיאלוגים של שתי דמויות נשיות. אל תתנו למספרים להפחיד אתכם – לארכיון קטלוג מסודר של כלל הטקסטים, הכולל את כל המידע הרלוונטי עליהם: שם המחבר, סוגה, מספר המשתתפים ועוד.

כשתשבו שם כדי לקרוא את חומרי הקריאה השונים, אתם תשבו על פיסת היסטוריה: הכיסאות בארכיון, לא זו בלבד שהם מעוטרים בתמונות מהצגות ישנות שרצו על בימות הקאמרי, אלו הם גם הכיסאות שעליהם ישב הקהל בקפה תיאטרון, במשכנו הישן של תיאטרון הקאמרי ברחוב דיזנגוף.

הנפשות הפועלות
שני אנשים מפעילים את ארכיון הקאמרי: המנהלים הם יורם אמיר וד"ר אבי ברכר, ואליהם מצטרפים מתנדבים, תלמידי בית הספר התיכון, המסייעים בעבודה השוטפת ובקבלת קהל. 

"אני רוצה להיות שחקן," אחד המתנדבים מסביר למה הוא שם, "ואפשר ללמוד מההתנדבות פה." מסתבר שהכול התחיל עם נער אחד שביקש להתנדב, והיום כבר יש כעשרים מתנדבות ומתנדבים, שחלקם לומדים תיאטרון בבית הספר. "אנחנו כמו משפחה," מספר יורם אמיר, "אם יש הופעה של מישהו מהם כולנו הולכים לראות."

שני המנהלים, יורם אמיר ואבי ברכר, מגיעים מעשייה רבה בתיאטרון: אבי, מלבד היותו רופא ילדים, הוא גם במאי תיאטרון. יורם היה מורה לתיאטרון במשך עשרים שנה (במהלכן לימד בין השאר את מיכאל מושונוב ודינה סנדרסון); במאי הבית של האירועים הגדולים של עיריית רעננה, בה גם ניהל תיאטרון נוער בשם "מסך ראשון" במשך 15 שנה; היה בקבוצת התיאטרון של בית רוטשילד בחיפה יחד עם עידן אלתרמן, אבי גרייניק, עמי סמולרצ'יק וקארין סיגל (עוזרת הבמאי בהצגה "הכיתה שלנו"); הוא גם למד משחק בבית צבי, וכל זה רק טעימה מהקריירה שלו בתיאטרון. "אני רוצה לחזור לשחק," אומר יורם, "אני ממש רוצה לחזור לבמה."

רוח נעורים
לארכיון מגיעים אנשים רבים כדי להסתכל בתיקי ההצגות ובמחזות. חלקם עיתונאים שזקוקים למידע על הצגה, שחקן או יוצר, וחלקם תלמידי תיכון, תלמידי בית ספר למשחק, שחקנים ובמאים שמחפשים מחזה או דיאלוג לצורך הפקה או אודישן. ציבור מאוד דומיננטי בקרב באי הארכיון אלו בני הנוער – בין אוגוסט לאוקטובר מגיעים מאות מהם, מדן ועד אילת.

"עצם ההגעה של בני נוער לתיאטרון הקאמרי, מהווה קשר של הנוער עם התיאטרון", אומר יורם. "הם מתחברים למקום, הם מתחברים למחזות, הם מתחברים לשחקנים שנכנסים ואומרים שלום. כך נוצר קשר. בני הנוער מגיעים, קוראים טקסטים, מעיינים בתיקי הצגות, ובעיקר: סופגים את ריח התיאטרון. רובם מגיעים שוב".

לעמוד הארכיון



ארכיון הקאמרי. צילום יורם אמירארכיון הקאמרי. צילום: יורם אמיר
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים