איה שבא סוגרת מעגל

 

"זו סגירת מעגל מבחינתי", מספרת איה שבא על תפקידה בהצגה "תעלת בלאומילך", אותו תפקיד שגילמה אמה, זהרירה חריפאי, בסרט המקורי של אפרים קישון. ריאיון על העבר ועל ההווה

 

סרטו של אפרים קישון מ-1969, "תעלת בלאומילך", מספר על מטורף בשם בלאומילך, שמצליח להימלט מבית משוגעים, להניח את ידיו על פטיש אוויר ולהתחיל לקדוח באמצע רחוב אלנבי בחמש לפנות בוקר. בגלל שבעיריית תל-אביב בטוחים שהתקבלה הוראה מהעירייה עצמה אף אחד לא עוצר בעדו, וכולם רק עסוקים בגניבת קרדיט ובהתנערות מאחריות.

 

קישון ליהק את מיטב השחקנים לסרט זה – שגם היה מועמד לפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר – כמו בומבה צור (בתפקיד בלאומילך), שייקה אופיר (שוטר מקוף), מוסקו אלקלעי (זליג שולטהייס, מנהל אגף הכבישים), זהרירה חריפאי (אחת מדיירות רחוב אלנבי) ואחרים.

 

בחודש שעבר עלה בתיאטרון הקאמרי עיבוד בימתי לסרטו המפורסם של קישון, כשעל העיבוד והבימוי אמונים אלי ביז'אווי וגורי אלפי (שגם משחק). בין שחקני ההצגה תוכלו למצוא את איה שבא, המשחקת שני תפקידים: הגברת יקוסטה אברהם, אחת מדיירות הרחוב, ואת איילה, פקידתו של שולטהייס (יואב לוי). איה היא גם בתה של זהרירה חריפאי ז"ל, ובכך שהיא משחקת את תפקיד הדיירת היא למעשה משחקת את אותו תפקיד שגילמה אמה בסרט המקורי.

 

"אני מאוד שמחתי", היא מספרת על הרגע בו הציעו לה לשחק בהצגה. "כששמעתי שעושים את זה היה לי ברור שאני רוצה לקחת חלק בהפקה הזאת. גם כי מאוד אהבתי את הסרט וגם כי אני קשורה אליו מבחינה אישית כי אימא שלי שיחקה בו, ואמרתי לעצמי שאם מישהי תעשה את התפקיד שלה זו רק אני. גם שימח אותי שזה קורה בקאמרי, שאימא שלי שיחקה בו ועכשיו אני משחקת בו. זו סגירת מעגלת מבחינתי".

 

ואיך היה להיכנס לתפקיד הזה?
"היא הייתה הראשונה לבצע את התפקיד הזה ולכן הוא מזוהה איתה. כמו שאת התפקיד של בלאומילך שיחק בומבה צור ולכן שואלים 'מי הולך לשחק את בומבה צור?', אז שאלו 'מי משחקת את זהרירה?' ואז נהפך למשהו נורא אישי. התפקיד שלה בסרט לא גדול, אבל יש ממנו כמה קטעים זכורים. למשל, כשהיא שמה סוכר באחת המכונות כדי לחבל במעשי העירייה, או בקטע שבו הדיירים משמיעים את הקולות של המכונות לשוטר, ואני מאוד זוכרת את מה שהיא עשתה שם. לא שינה לי גודל התפקיד, כי היה גם משהו בשפה של קישון שמאוד קסם לי – יש בה המון ברק והמון מוזיקה – וגם כי יכולתי לגעת באימא שלי דרך התפקיד הזה. מדובר מבחינתי בעוד אבן בהתפתחות שלי, א' כשחקנית, ב' להיזכר באימא שלי ו-ג' לעבוד".

 

חוץ מהתפקיד הזה את משחקת גם את איילה, המזכירה
"היה לאלי וגורי קונספט שנשחק תפקידים כפולים, גם את אנשי הרחוב שמתנגדים לעירייה וגם את אנשי העירייה עצמה. אני מאוד שמחה בשני התפקידים שלי".

 

איך זה לעבוד עם שני במאים?
"זה מעניין. אני מלמדת בבית צבי וגם מביימת שם בעבודה עם התלמידים. ביימתי שם דיי הרבה ומעולם לא היה איתי עוד במאי, וגם מהניסיון שלי מעולם לא עבדתי קודם עם שני במאים. מה גם שגורי משחק, ואני לא רגילה שהבמאי משחק איתי ואז מעיר ונותן עצות. זה באמת משהו אחר. מצד שני הם היו מאוד מגובשים בדעה שלהם, והם גם עבדו על זה הרבה זמן ביחד כצוות. היה שם משהו חזק של שניהם, ולא הפריע שהם שניים".

 

אלו חוויות היו לך כילדה עם אימא שלך?
"מגיל אפס הסתובבתי עם אימא שלי בתיאטרון, כשהקאמרי עוד היה בדיזנגוף. גדלתי בקאמרי והקאמרי היה סוג של בית בשבילי. כמו שילד מבקר את אימא שלו בעבודה, אני ביקרתי את אימא שלי במקום העבודה שלה – התיאטרון. מאוד אהבתי לבוא לשם, אהבתי להיות איתה, אהבתי את הבמה ואהבתי את זה שיש חיים בלילה, הרי אימא שלי עבדה בערבים. גדלתי עם שחקנים, למשל יצחק חזקיה שמשחק איתי היום ב'תעלת בלאומילך', בתור ילדה הייתי מאוהבת בו, חשבתי שהוא הכי יפה בעולם בתור המלך ב'עוץ-לי-גוץ-לי'".

 

ואיך זה לשחק באותו התיאטרון?
"היה נורא מוזר בהתחלה לעבור לשחק עם אותם אנשים שהיו החברים של אימא שלי מהעבודה. מצד אחד יש בזה משהו נורא טבעי, כי אני נשארתי בבית ובמשפחה, ומצד שני יש משהו לא טבעי בזה שלא עזבתי את הבית. בכל יום בו אני באה לתיאטרון אני לא באמת נפרדת מאימא שלי, ומדובר בתהליך מאוד עמוק. התיאטרון מהבחינה הזו זה כיף. כשאימא שלי הייתה חולה הייתי מוקפת על-ידי התיאטרון, השחקנים והעובדים – כל מי שהכיר אותה היה לצדי. יש בזה תחושה מאוד חזקה".

 

לזכרה של זהרירה חריפאי נעשה בתיאטרון הקאמרי ערב מחווה וגם נחנכה בפואיה של התיאטרון פינה בשם "מחר אקנה פסנתר", עליו כמעט כל ערב לפני שההצגות מתחילות מנגנים פסנתרנים צעירים. "אמא שלי מאוד אהבה מוזיקה, תיאטרון, ציורים ולהקשיב לפסנתר", מספרת איה. "לכן, שמנו בתיאטרון פסנתר כנף שמהווה במה לפסנתרנים צעירים, וזה מוקדש לה".

 

בסוף החודש גם עיריית תל-אביב תיקח חלק בהנצחתה של זהרירה באמצעות קביעת לוח על הבית בו גרה. קביעת הלוח תיעשה בטקס בנוכחותו של ראש העיר רון חולדאי ואנשי התיאטרון הקאמרי. זאת, כחלק ממפעל הנצחה של העירייה בו היא קובעת לוחות על בתיהם של אנשים רבים שבלטו בתחומם.

 

"זה מפעל מבורך, מקסים ומרגש", אומרת איה. "ככה העירייה מראה שהיא לא שוכחת את האנשים שתרמו ועשו בשבילה. מרגש אותי בכל פעם לראות את השלט הזה, ועוד יותר מרגש אותי לקחת את הילדים שלי, להראות להם ולהגיד 'אתם רואים? פה גרה סבתא שלכם'. כשמת מישהו שקרוב אליך, אתה רוצה בצורה הכי ילדותית שלא ישכחו אותו, וזה לא משנה אם הוא היה סופר, שחקן, משפטן או מישהו שעבד בחנות בגדים. כשאני רואה את השלט אני אומרת 'לא ישכחו'".

 

לעמוד ההצגה "תעלת בלאומילך"



איה שבא באירוע לזכר אימה, זהרירה חריפאי, בתיאטרון הקאמרי. צילום: איציק בירןפוסטר ההצגה "תעלת בלאומילך"זהרירה חריפאי בסרט תעלת בלאומילך
מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים