ריאיון עם אבי קושניר

אבי קושניר, המשחק בהצגה "גם הוא באצילים" שתעלה בחודש הבא בתיאטרון הקאמרי, בריאיון על ההומור והאמירה של המחזה, על הזוגיות הארוכה עם ענת וקסמן ולמה הכי כדאי לשחקן להיות במצב של ילד בן ארבע

 

המונח "נובו ריש" (בצרפתית: עשיר חדש) אמנם נטבע רק במהפכה התעשייתית, אבל התופעה שתיאר הייתה קיימת עוד ביוון העתיקה. המונח מתאר תופעה של אנשים שהצליחו לצבור ממון אך לא נשאו בתואר אצולה כלשהו, ולכן לא היו מורגלים בנימוסים של האריסטוקרטיה אליה שאף כל אחד להשתייך. מולייר, אחד מכותבי הקומדיות החשובים ביותר, הקדיש לתופעה את מחזהו "גם הוא באצילים" שעלה לראשונה ב-1670.

 

המחזה מספר על מר ז'ורדן, נובו ריש בכל מובן המילה: הון כספי לא חסר, אך הוא לא מורגל בגינוני האריסטוקרטיה. ז'ורדן נחוש בדעתו להתברג לתוך מעמד האצולה, ולכן מוציא את כל הונו על מורים שילמדוהו נימוסים, הליכות וכל דבר אחר שיאפשר לו להיראות כמי שמשתייך למעמד, וכמו כן שואף לחתן את בתו לוסיל לבן אצולה. בחודש הבא יעלה המחזה בתיאטרון הקאמרי בבימויו של אודי בן משה ובכיכובו של אבי קושניר בתפקיד מר ז'ורדן.

 

"אני מוצא במחזה הזה טקסט נפלא, שמעבר להומור שבו יש גם אמירה", אומר קושניר. "בהרבה מקרים טבע האדם הוא לרצות להיות קלאסה אחת מעל זו שלו. זה רצון מאוד מטופש, אבל הוא קיים. המחזה מציג אדם כזה, שמנסה להיות בקלאסה שמעליו, ומראה כמה מסכן אותו אדם שמנסה להיות מה שהוא לא, רק כי זה נוצץ. הקנאה בסממנים החיצוניים, בפוזה, לפעמים מעבירה את האדם על דעתו".

 

אבל בחברה שלנו אין אצולה. זה ידבר לישראלים?

"אצלנו אין אצולה מהבחינה של תואר שעובר בירושה, אבל יש פה בפירוש מעמדות. אצלנו האצולה היא כלכלית, המעמדות נקבעים על פי ההצלחה כלכלית. גם אצלנו רואים תופעות של אנשים שזורקים הרבה מאוד כסף ומתנהגים בצורה מאוד מוזרה רק כדי להיחשב למילייה ממעמד כאילו יותר גבוה משלהם".

 

מי שתשחק לצדו של קושניר בתפקיד אשתו, גברת ז'ורדן, היא ענת וקסמן. זאת, לאחר שהשניים שיחקו במשך עשר שנים את הזוג הנשוי (ובהמשך הגרוש) גדי ודפנה נוימן בתכנית הטלוויזיה "החיים זה לא הכל".

 

איך זה לחזור להיות הפרטנר של ענת?

"ענת היא שחקנית נפלאה ופרטנרית נהדרת וזה כיף ואושר גדול לפגוש אותה גם על הבמה. תמיד אמרנו שאנחנו צריכים לשחק בהצגה ביחד ואף פעם לא שיחקנו, אז זה אושר גדול שזה קורה".

 

ואיך העבודה עם אודי בן משה?

"אודי הוא במאי מדהים, מצחיק, עמוק, נדיב, חסר אגו, רגיש מאוד. כל זה עושה אותו לבמאי שכל מה שאני רוצה זה להיזרק לידיים שלו כמו פלסטלינה, שיעשה בי מה שהוא רוצה ומה שהוא מבין – אני איתו. כל מי שנמצא בחדר החזרות שלו הופך לילד בן ארבע, ואני לא חושב שיש מצב אחר שכדאי לשחקן להיות בו חוץ מאשר ילד בן ארבע, בלי קשר לז'אנר של המחזה".

 

למה ילד בן ארבע?

"ילד בן ארבע נקי ומשוחרר מהטבעות ומתסביכים, הוא נמצא במצב של חופש מוחלט – נפשי ומנטלי – וזה המקום הכי טוב ליצור ממנו. כאשר רואים ילדה מדברת אל בובת ברבי, זה נראה אמיתי לחלוטין. חמוד נורא, אבל אמיתי. הרעיון הוא לא להיות בן ארבע מבחינה קוגניטיבית, אלא להיות נקי כמו בן ארבע. ככה אפשר להגיע לגבהים של ממש, וזה נכון גם לקומדיה וגם לטרגדיה יוונית".

 

פחות מחודש לבכורה. איך התחושות?

"אני אף פעם לא מתעסק בשאלה מה יהיה. למדתי לא להתעסק עם משהו שאין לי שליטה בו. בכל דקת חזרה אני עושה את מה שאפשר כדי שזה יהיה הכי טוב שיכול להיות. בהחלט יש התרגשות, אבל היא מקצועית לחלוטין. זה חדר חזרות כל כך נעים, יצירתי ומהנה, עם אנשים נפלאים, ואני מקווה שכל זה יעבור לבמה".



מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים