חשמלית ושמה אנה

"אנחנו עוד מגלים ולומדים הרבה דברים וזה קורה מול הקהל", מגלה אנה דוברוביצקי, המשחקת בהצגה "חשמלית ושמה תשוקה". שיחה על משחק, קופרודוקציות וגם על אלימות

 

המחזה "חשמלית ושמה תשוקה" שכתב טנסי ויליאמס ב-1947 מתרחש במקור בניו-אורלינס שבלואיזיאנה, ארצות הברית. שם, בשכונת עוני, חיים סטנלי, מהגר פולני חובב אלכוהול והימורים, ואשתו סטלה. לעיר מגיעה אחותה של סטלה, בלאנש, ובין השלושה נוצרת דינמיקה קטלנית.

 

לאחרונה עלה המחזה כקופרודוקציה של התיאטרון הקאמרי ותיאטרון הבימה בבימויו של אילן רונן, כשמיקום העלילה הועבר לרוסיה וסטנלי הפך ממהגר פולני לטורקי. בהצגה, בלאנש מגולמת על-ידי יבגניה דודינה, סטנלי על-ידי עמוס תמם וסטלה על-ידי אנה דוברוביצקי.

 

מה היה האתגר בדמות של סטלה?
"הקונספט בהצגה שונה לחלוטין מהראייה הקלאסית של המחזה, לכן הייתי צריכה לחפש איזון בין המקובל למתקיים בגרסה הנוכחית. האתגר היה למצוא הצדקה לסטלה שמסוגלת לתת קונטרה לשני הצדדים ביניהם היא מנסה לתווך. ניסיתי להצדיק את היותה דומיננטית, ארצית וחצופה, שתהיה ייצוג ראוי לאחת שמתגוררת בשכונה קוסמופוליטית מתוך בחירה ולאחר ניתוק מהערכים המקובלים בחברה ממנה התנתקה".

 

בהצגה יש סצנות של אלימות שמופנית כלפייך. איך זה לשחק אותן?
"מבחינת עבודה זה לא היה קשה כי אנחנו כבר יודעים איך להעביר את האלימות הזו. מה שהיה קשה לי זה להבין איך אישה חוזרת למערכת משפחתית או לאהבה שלה אחרי דבר כזה. יש את האירוע בו היא מקבלת את ההתפרצות של סטנלי כמובן מאליו ויש הרגשה שמדובר ברוטינה, ועבורי זה היה מאוד קשה להבין את זה. בסופו של דבר זה מעשיר את הדמות ואני מקווה שהצלחנו להעביר את התחושה שהיא אישה מוכה, למרות שזה לא מקבל דגש במחזה ושטנסי ויליאמס מציג את זה באופן כל כך טבעי שזה כמעט נראה לך לגיטימי".

 

איך המשחק עם יבגניה דודינה ועמוס תמם?
"אני תמיד שומעת שאני ויבגניה מאוד מזכירות אחת את השנייה, וגם לשתינו יש את אותם השורשים, דבר שיש בו שימוש בהפקה הזו, מה שהפך את זה לחוויה מאוד מסקרנת וגם מפתיעה. את עמוס לא כל כך הכרתי לפני ההפקה, וזה היה תענוג בלתי רגיל. הוא פרטנר מדהים ואני מאחלת לכל שחקן פרטנר כמוהו. כל אחד מאיתנו עובד בצורה שונה, אבל הצלחנו להגיע למשהו משותף, שווה ומעניין. אלה היו שלושה חודשים של בית ספר, בהם צפינו מהצד וכל אחד מצא מה לקחת מהשני, ואני מקווה מאוד שגם אני תרמתי".

 

כאמור, ההצגה היא קופרודוקציה של הקאמרי והבימה. זאת, אחרי שבשנה שעברה אנה השתתפה בקופרודוקציה נוספת, "הם יורים גם בסוסים", שנעשתה בשיתוף עם תיאטרון חיפה.

 

"הבית האמנותי שלנו הפך להיות הבימה, והיה בזה משהו שונה ותורם", מספרת אנה. "לכל תיאטרון יש את האווירה שלו, ולמרות שהמרחק בין שני התיאטרונים הוא בסך הכל שני רחובות זה עולם אחר. זה היה קצת לצאת מהבועה שאני מכירה ולעבוד עם שחקנים שלא את כולם אני מכירה. זה שיתוף פעולה מבורך. קופרודוקציה תמיד מביאה איתה עוד אפשרויות".

 

איך הייתה החוויה של ההצגות הראשונות?
"זה הרגיש מצוין, אבל יש עוד הרבה התלבטויות. לרוב כשהצגה עולה יש לה קצת זמן ללמוד ללכת, אבל כאן ההצגות הראשונות הפכו מידית לפרמיירה ולביקורות. כך יוצא שאנחנו עוד מגלים ולומדים הרבה דברים וזה קורה מול הקהל. התחושות מאוד מעורבות כי אתה לא יודע מה יש לך ביד. אולי בזכות הדבר הזה זה מעניין יותר".

 



מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים