ריאיון עם אלון דהן

"לא האמנתי שסף הרגש שההצגה תביא אליו את הקהל יהיה כל-כך גבוה," מספר אלון דהן המשתתף בהצגה "גורודיש". אתם מוזמנים לקרוא ולהתרגש ביחד איתנו

 

בנובמבר עלתה ההצגה "חשמלית ושמה תשוקה" – קופרודוקציה של התיאטרון הקאמרי ותיאטרון הבימה בבימויו של אילן רונן למחזהו הקלאסי של טנסי ויליאמס – המספרת על בלאנש (יבגניה דודינה), אישה בעלת גינונים אריסטוקרטיים, המגיעה לבקר את אחותה סטלה (אנה דוברוביצקי) ובעלה סטנלי (עמוס תמם) בשכונת העוני בה הם חיים, ביקור שיוביל להתנגשויות רבות.

 

חודש וחצי לאחר מכן עלתה בתיאטרון הקאמרי ההצגה "גורודיש" שכתב וביים הלל מיטלפונקט, המספרת על האלוף שמואל גונן (נתן דטנר), המכונה "גורודיש", שנראה כגיבור מלחמה וכמטאור לאחר הניצחון המרהיב במלחמת ששת הימים ונודה מהחברה לאחר הכישלון במלחמת יום הכיפורים. בשתי ההפקות האלו משתתף אלון דהן.

 

שתי הצגות תוך חודש וחצי, לא קצת עמוס?

"ב'חשמלית' כמעט לא עשיתי חזרות. עבדתי לבד עם הבמאי ועם הפרטנרית העיקרית שלי, יבגניה דודינה. זה היה בימים לא ימים ובשישי-שבת כי במהלך השבוע הייתי ב'גורודיש'. זה גרם לי להגיע לחזרות מאוד ממוקד ומפוקס ולבוא מוכן הטקסטים בעל-פה, גם ב'חשמלית' וגם ב'גורודיש', כי ידעתי שאם לא אגיע מוכן זה עלול לעשות אצלי בלגן."

 

אלון משחק עם יבגניה דודינה מאז שההצגה "הכיתה שלנו" התחילה לרוץ בפברואר האחרון, וגם בהצגה הזו וגם ב"חשמלית ושמה תשוקה" דמותו של אלון מתאהבת בדמותה של יבגניה: ב"הכיתה שלנו" אברם מתאהב ברחלקה, וב"חשמלית ושמה תשוקה" מיטש, אחד מחבריו של סטנלי, מתאהב בבלאנש.

 

"אחת הסיבות שליהקו אותי ל'חשמלית' היא שראו ב'הכיתה שלנו' שאנחנו יכולים להיראות זוג מאוד טוב," הוא אומר. "מאוד כיף לי איתה, יש הרגשה של כימיה טובה, כמו שיש לי עם נתן דטנר ב'גורודיש'. במקרה של שניהם מדובר בכימיה שנובעת מהיכרות של שנים, ופשוט לא יצא לנו לשחק ביחד יותר מדי."

 

ב"גורודיש" אלון מגלם את דמותו של אפשטיין, מזכירו של האלוף, שנמצא לצדו עוד מימיו כמפקד חטיבה 7 ערב מלחמת ששת הימים, ועד הימים בהם גורודיש מנודה והולך לנסות את מזלו בכריית יהלומים באפריקה.

 

מה אתגר אותך כשעבדת על הדמות?

"האתגר היה המעבר בשנים, כי זה מתחיל בשנת 90', אחר-כך עובר אחורה ל-67' ואז חוזר ל-90' וכן הלאה, ובכל פעם היה צריך להראות שעבר משהו על הדמות הזו, באופן פיזי ונפשי."

 

איך הייתה העבודה עם הלל מיטלפונקט?

"מאוד רגועה ומאוד בטוחה, כי הוא ידע בדיוק איך זה צריך להיראות והוא מכיר את הפרטים לעומק. אבל, הוא גם היה קשוב לכל מיני בקשות שלי כדי לחזק את מה שרצינו להעביר, והוא לא היה נעול על מה שהוא כתב והוא הבין את הרצון שלי להיות יותר חד ויותר מדויק. מעבר לזה, זה היה פשוט תענוג, גם להגיע לחזרות וגם לפצח את הדמות הזו ביחד."

 

זו ההפקה השנייה של המחזה, כשהראשונה הייתה לפני 21 שנה, גם אז בבימויו של הלל מיטלפונקט.

 

בתור מי שצפה בהפקה המקורית של המחזה, במה אתה יכול להגיד שההפקה הנוכחית שונה ממנה?

"קודם כל, יש תוספת: מונולוג של הדמות שלי, שמוסיף עוד פרטים שהיו חסויים לפני עשרים שנה ונחשפו לא מזמן. הכוח הגדול של המונולוג זה שהוא מביע אמירה מאוד חדה על החברה של היום ועל זו שהייתה אז, הוא מראה שגם אחרי ארבעים שנה שום דבר לא השתנה, שלא לומדים את הלקח ושלא מחפשים או מוצאים פתרונות. לא סתם באחת הביקורות נכתב שזו 'הצגה יותר חשובה מעצמה'. בנוסף על זה, התפאורה, המוזיקה והתאורה שודרגו, יש מתופפים מקצועיים לעומת השחקנים שתופפו בהפקה המקורית, הכל עבר שדרוג."

 

ממה שראית, איך הקהל התרשם מההצגה?

"אני מאוד מופתע עד כמה אנשים מתרגשים מההצגה ויוצאים ממנה בלי מילים. אני מופתע מכמה שההצגה הזו חזקה וכמה היא משפיעה על הקהל, בעיקר על הישראלי. יש שם משהו שעובד חזק על הרגש, אני רואה אנשים מנגבים את הדמעות מהעיניים. אנשים נורא מתרגשים מההצגה וממה שיש לה לומר."

 

למה זה מפתיע אותך?

"אני ראיתי את זה כהצגה שהיא מאוד דינמית ומאוד מרתקת, אבל לא האמנתי שסף הרגש שהיא תביא אליו את הקהל יהיה כל-כך גבוה."

 

בשבוע שעבר אלון קיבל פרס לשחקן מצטיין על-שם אברהם בן יוסף ז"ל על תפקידו ב"הכיתה שלנו".

 

אתה נמצא בתקופה טובה בתיאטרון?

"בתקופה הזו אני מגיע לתיאטרון בשמחה ענקית, כי אלו שלושה תפקידים שאני מאוד אוהב. אני יוצא מהבית עם חיוך גדול."





מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים