ריאיון עם עמית אולמן

תפסנו לשיחה קצרה את עמית אולמן מתיאטרון האינקובטור, שההצגה "הטרגדיה של מקבת" בבימויו ובכיכובו תשתתף בפסטיבל שקספיר הבינלאומי בתיאטרון הקאמרי. הכול על העיבוד, העבודה והחיבור עם ז'אנר הספוקן וורד – בפנים

 

המחזה "הטרגדיה של מקבת" מאת ויליאם שקספיר – המוכר יותר בשם הקיצור "מקבת" – מספר כיצד עלה מקבת למלוך בסקוטלנד באמצעות רציחות, שקרים ותחבולות. למחזה, שמהווה את הטרגדיה הקצרה ביותר שכתב שקספיר, נודעה השפעה רבה בעולם הבמה: המחזה זכה לאמונה תפלה משלו, לפיה המחזה מקולל ואין להגיד את שמו במסדרונות התיאטרון (ולכן אומרים "המחזה הסקוטי"), וכמו כן האופרה "מקבת" של המלחין האיטלקי ג'וזפה ורדי נכתבה בהשראת המחזה.

בתיאטרון האינקובטור לקחו את המחזה, תרגמו אותו מחדש וביימו אותו בסגנון של שירה מדוברת (Spoken Word) – ז'אנר שירה בו יש דגש לא רק על המילים עצמן אלא גם על צורת ההגשה שלהן. האמונים על התרגום והעיבוד, שהם גם השחקנים ובאים מתחום השירה המדוברת, הם דנה ידלין, דניאל שפירא, יפתח ליבוביץ, עומר הברון, יוסף אלבלק ועמית אולמן, כשהאחרון גם ביים ומגלם את דמותו של מקבת.

"אפשר לומר שזה עיבוד ספוקן וורד, למרות שגם שייקספיר זה שירה מדוברת", עמית מסביר (מרבית מחזות שקספיר נכתבו במשקל הקרוי "פנטמטר יאמבי", בו כל שורה כוללת עשר הברות). "היה ניסיון לקחת את הטקסט למקום שלנו, גם אם זה אומר לשנות קצת את הרטוריקה של השירה. שמרנו על התוכן, אבל שינינו את החריזה או את המבנה, ככה שזה יתאים יותר לדרישה המודרנית של ספוקן וורד. גם לקחנו אלמנטים יותר עכשוויים, כך למשל כל המערכה האחרונה היא בראפ".

 

ולא היה חשש לשנות את הטקסט השייקספירי?
"לא. בסופו של דבר ההצגה היא מאוד שלנו, היא גם של שקספיר אבל הרבה מאוד שלנו. רצינו לראות אלו דימויים עולים לנו, מה אנחנו רוצים להכניס לזה, ככה שלא הרגשנו את עצמנו מאוד מחויבים. ניסינו להרגיש יותר תלמידים שלו, לראות מה הוא עשה, מה הדמויות מנסות להגיד. לפעמים ראינו ששקספיר דיבר לקהל שלו ולא לקהל שלנו, יש לו הרי המון רפרנסים שלא קיימים אצלנו בלקסיקון, ככה שזה הרגיש לנו נכון ומתבקש לשנות כדי שזה לא יהיה למביני עניין בלבד. רצינו שהדימויים ידברו כאן ועכשיו, אז הרגשנו עם זה מאוד נוח".

 

בוא נחזור רגע אחורה. איך זה בכלל התחיל?
"הפרויקט הגדול האחרון שלי היה 'העיר הזאת', מחזמר שכולו בראפ. הרעיון הזה, של מחזמר ראפ, והרעיון שכל הטקסט בעצם מדוקלם ויש בו איזשהו מבנה של חריזה התקשרו לי למחזות הקלאסיים – השקספיריים והיווניים. חשבתי שיהיה מעניין לנסות לקחת מחזות קלאסיים ולעבד אותם על-פי הרעיון הזה, אמנם לא לעשות מחזמר ראפ אבל כן לקחת את האלמנט המקצבי והשירתי שקיים בטקסט ולהוציא אותו החוצה. גם בתור מי שהיה חלק מההתפתחות של שירת הרחוב והספוקן וורד וגם מצוי בעולם התיאטרון, השילוב בין שני הדברים נראה לי מתבקש. ככה נולד הרעיון והתחיל התהליך. כשעבדנו על ההצגה זה היה מתוך תשוקה שלנו לעשות את ההצגה 'מקבת' והמקום הכי נקי של לרצות להופיע וליצור, בנוסף ומעבר לכל המילים היפות שאמרתי קודם".

 

אתה גם משחק בתפקיד הראשי וגם מביים. איך השילוב בין השניים?
"מאוד ניסיתי לעשות עבודה של ביחד. אני אמנם מנסה להתוות איזושהי דרך ולכוון לאן שנראה לי לנכון, אבל גם שכולם יהיו מעורבים ויידעו מה קורה ומה אנחנו רוצים להעביר יחד בהצגה. אז זה לא פשוט לעשות את ההבדלה בין השחקן לבמאי, אבל העובדה שמדובר בעבודה קבוצתית עזרה, הקאסט עזר לי מאוד. חוץ מזה היה לי את יפתח ליבוביץ, עוזר הבמאי שגם משחק, שגם מאוד עזר לי".

 

ההצגה "הטרגדיה של מקבת" תיקח חלק בפסטיבל שקספיר הבינלאומי שייערך בקאמרי החל מסוף החודש, בו ישתתפו הפקות למחזות שקספיריים מהארץ ומהעולם (ביניהן גם ההצגה "מקבת" של תיאטרון הקאמרי בבימוי עמרי ניצן).

 

איך ההרגשה לקחת חלק בפסטיבל כזה?
"אני שמח וכיף לי נורא. אני מקווה שייצא לי לראות גם את שאר ההפקות, נורא מעניין אותי לראות איך אנשים אחרים מתמודדים עם הטקסטים של שקספיר. זה מגניב וזה כבוד".





מערכות כירטוס וקופות - טיטאן | עיצוב ובניית אתרים - לופים